אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' שלומי(עציר)

מדינת ישראל נ' שלומי(עציר)

תאריך פרסום : 18/11/2013 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
5616-11-12
06/11/2013
בפני השופט:
לימור מרגולין-יחידי

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
אברהם שלומי (עציר)
גזר-דין

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בביצוע מעשים מגונים בכוח במתלוננת, תיירת ממקסיקו בת 27 ששהתה בישראל כשנה עם בן זוגה הישראלי. המעשים בוצעו בדירה שהושכרה על ידי הנאשם למתלוננת ובן זוגה, והנאשם היה במקום בהסכמה לצורך ביצוע תיקונים בדירה.

המעשים המגונים כללו השכבת המתלוננת שהייתה ישובה על הספה, גהירה מעליה, קריעת כפתור עליון בחולצתה, נגיעה בשדיים לרבות נישוק השד, נגיעה בבטן, ניסיון להכניס יד מתחת למכנסיים ונגיעה באיבר המין מעל למכנסיים. הכוח שהפעיל הנאשם התבטא בדחיפת המתלוננת באמצעות גופו וכובד משקלו ובאמצעות הידיים, ומניעת האפשרות שלה לקום מהספה. המעשים הופסקו כשהמתלוננת הצליחה להדוף את הנאשם. הנאשם התנצל בפניה ועזב את הדירה.

אציין כי כתב האישום מייחס לנאשם ריבוי של עבירות, שכן מדובר בנגיעה בחלקי גוף שונים. עם זאת, לצורך הענישה אני לוקחת בחשבון שמדובר בארוע כולל רציף אחד.

הנאשם נשלח להערכת מסוכנות, שמצאה את מסוכנותו כנמוכה, ללא התרשמות מפתולוגיה או סטיה מינית.

טיעוני הצדדים

ב"כ המאשימה הדגישה את היבטי החומרה שבמעשים, ובעיקר החדירה לבית המתלוננת, ניצול העובדה שמדובר בתיירת שאינה דוברת את השפה, חומרת המעשים עצמם, עוצמת הפגיעה במתלוננת והנזק הכבד שנגרם לה. המאשימה עמדה על מדיניות הענישה, הגישה פסיקה וגדרה את מתחם הענישה במאסר שנע בין 12 ל – 30 חודשים. היא עתרה לעונש באמצע המתחם, המשקלל את העובדה שהנאשם לא לקח אחריות ולא הביע אמפתיה. בנוסף, ביקשה המאשימה לחייב את הנאשם בתשלום פיצויים למתלוננת, מאסר על תנאי וקנס.

ב"כ הנאשם הציג ראיות לעונש בדבר התנהלותו הנורמטיבית של הנאשם, תרומתו לחברה ואישיותו החיובית (נע/1). הוא ציין כי מדובר בארוע אימפולסיבי, לא מתוכנן, רציף. הוא הדגיש כי הכוח שהופעל לא היה בדרגה גבוהה, ורף המעשים אינו גבוה כפי שהוצג על ידי המאשימה. הוא הדגיש את התנצלות הנאשם בפני המתלוננת מיד בסיום הארוע, וציין כי לא נגרם נזק פיזי, והנזק הנפשי אינו חריג או מיוחד. ב"כ הנאשם תחם את מתחם הענישה בין של"צ ומאסר על תנאי ועד עונש מאסר לתקופה קצרה. הוא הציג פסיקה לעניין מתחם הענישה. לגוף העונש הדגיש ב"כ הנאשם את העדר העבר הפלילי, וחריגות העבירה בנוף חיי הנאשם, המנהל חיים נורמטיביים ונוהג לתרום לחברה. הוא עמד על הנזקים שנגרמו לנאשם מן המעשים, לרבות העובדה שהותקף על ידי בן הזוג, וטופל בביה"ח כשהוא סובל מחבלות וצלע שבורה. הוא ציין כי לנאשם אישה חולה ואם חולה והוא מטפל בשתיהן. הוא עמד על הפגיעה הצפויה לנאשם בעיסוקו ככל שיגזר עליו עונש שלא יאפשר לו להמשיך בעבודתו. ב"כ הנאשם עתר להסתפק בענישה צופה פני עתיד וטען שמתקיימים הטעמים המיוחדים המאפשרים זאת על פי דין, ולחילופין בעונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות לתקופה קצרה. הוצגה פסיקה גם לעניין העונש הקונקרטי. לעניין הפיצוי התבקש בית המשפט להתחשב באופי הנזק כמפורט לעיל ובמצב הכלכלי כעולה מדף חשבון שהוצג.

הנאשם אימץ את דברי הסנגור והדגיש את השנה הקשה שעבר מאז המעשים.

דיון והכרעה

כפי שציינתי בפתח גזר הדין הגם שיוחסו לנאשם ריבוי עבירות, מדובר בארוע אחד.

בבואי לבחון את חומרת המעשים בהתחשב במידת אשמו של הנאשם, אני לוקחת בחשבון לחומרה את העובדה שהמעשים נעשו בתוך ביתה של המתלוננת, כשלנאשם כבעל הבית ניתנה הרשאה להכנס לדירה. עם זאת, לא התרשמתי כי היה מדובר במעשים מתוכננים, ואעיר בהקשר זה כי הנאשם עבד בדירה במשך שעות לפני שביצע את המעשים, ואף אשתו ובנו עלו לדירה לפרקי זמן קצרים. בדומה להתרשמות מעריכת המסוכנות, התרשמתי גם אני, כי המעשים נעשו בגחמה של רגע, באופן אימפולסיבי ולא מתוכנן. אופן הסיום של המעשים כשהנאשם התנצל בפני המתלוננת, תומך אף הוא במסקנה זו. לעניין אופי המעשים, אלה כללו חשיפה של השדיים, נשיקה על השד, מגע באיבר המין מעל למכנסיים וניסיון להכניס את היד למכנסיים. מדובר במעשים מיניים שהם בדרגת חומרה לא נמוכה, אך גם אינם מצויים בדרגת חומרה גבוהה מאד, שכן אינם כוללים מגע ישיר באיבר המין. מעשי הנאשם בוצעו תוך הפעלת כוח שאינו מדרגה גבוהה, וכלל, בעיקר, שימוש בכובד הגוף ובדחיפות ידיים וכן קריעת כפתור בחולצה, ללא אלימות או התאכזרות. משך המעשים היה קצר ובסיומם הנאשם התנצל קם ויצא. לעניין הפגיעה במתלוננת, הנאשם אמנם לא גרם נזק פיזי למתלוננת, אולם הסב לה תחושות פחד, חרדה ובושה. לאור העובדה שעדותה נשמעה תקופה קצרה מאד לאחר הארוע, ובהעדר התייחסות נוספת לעניין המצב הנפשי, לא ניתן לקבוע אם התחושות שתיארה יצרו נזק נפשי מתמשך וקבוע. לעניין העובדה שהמתלוננת היא תיירת זרה, בהכרעת הדין עמדתי על כך שנתון זה הקשה עליה בהגשת התלונה ובהתנהלות המשפטית כשהיא אינה דוברת את השפה, ואולם לעניין עצם ביצוע המעשים, איני סבורה כי יש בכך נסיבה בעלת משמעות לחומרה, שכן המתלוננת הצליחה לבטא בצורה ברורה את אי הסכמתה במלל ובתנועות גוף. לא התרשמתי גם כי הנאשם בחר בכוונת מכוון את המתלוננת בשל העובדה שאינה דוברת עברית, וכפי שציינה מעריכת המסוכנות הנאשם נמשך מינית למתלוננת באותה נקודת זמן באופן אימפולסיבי, ללא קשר למקום ולנסיבות, ולא שלט במשיכתו זו.

דומה שלא צריך להכביר מילים על הפגיעה בכבודה, באוטונומיה שלה על גופה ובתחושת הביטחון של המתלוננת, בעיקר כשהמעשים מבוצעים בביתה מבצרה. מתפקידו של בית המשפט לשמש פה למתלוננת כנפגעת מן המעשים המיניים בדרך של ענישה מוחשית וברורה הכוללת גם פיצוי ממשי למתלוננת.

בהתאם לסעיף 355 לחוק העונשין, הרשעה בעבירה של מעשה מגונה בכוח מחייבת הטלת מאסר שלא יפחת מרבע התקופה הקבועה בחוק, זולת אם מצא בית המשפט מטעמים מיוחדים שיירשמו כי יש הצדקה לסטות מעונש זה. בנוסף, בהעדר טעמים מיוחדים לפחות חלק מהעונש המינימאלי העומד על 21 חודשי מאסר לעבירה הנזכרת, צריך להיות בדרך של מאסר בפועל. הוראות אלה משקפות את החומרה החברתית היתרה המיוחסת לעבירות מין בנסיבות מחמירות.

הצדדים הציגו לבית המשפט פסקי דין רבים התומכים בעמדותיהם. מדיניות הענישה כפי שאף באה לידי ביטוי בפסיקה שהוגשה לעיוני היא אכן מגוונת. המכנה המשותף הוא שמדיניות הענישה כוללת ענישה ברורה ומוחשית, כשלמידת הסיכון הנשקפת מן הנאשם, כמו גם חומרת המעשים אופים ומידת הפגיעה בקורבן, יש השפעה על חומרת הענישה.

בתיק שלפניי, בהתחשב באופי המעשים בנסיבותיהם, בהתחשב בעונשי המינימום ובהעדר טעמים מיוחדים לסטייה מהם, מתחם הענישה נע מעונש של מאסר לתקופה ארוכה שניתנת לריצוי בדרך של עבודות שירות ועד מאסר למשך 18 חודשים (לעניין חלקו התחתון של מתחם הענישה אני מפנה לע"פ 16784-07-12 קאשי נ' מדינת ישראל). כמו כן על הענישה לכלול פיצוי משמעותי למתלוננת.

הענישה הקונקרטית

עונשו של הנאשם נגזר בתוך מתחם הענישה, ואין טעמים המצדיקים סטייה ממנו לקולא או לחומרה.

בגזירת הדין אני לוקחת בחשבון את הנתונים הבאים לחומרה ולקולא:

ראשית, הנאשם הכחיש ומכחיש את המעשים ואת אחריותו לעבירה, וביטא לפני מעריכת המסוכנות את עמדתו כי בית המשפט שגה בפסיקתו. גם במועד הטיעונים לעונש לא הביע הנאשם צער על הפגיעה במתלוננת ואמפתיה כלפי המתלוננת, וזאת הגם שהתנצל בפניה בזמן אמת, כאמור.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ