החלטה
מונחת בפניי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו בת.פ. 37225-09-10.
כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של התפרצות למקום מגורים, לפי סעיף 406(ב)+ 29(ב) לחוק העונשין התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"), עבירה של גניבה לפי סעיף 384 + 29(ב) לחוק העונשין, עבירה של היזק בזדון לרכוש לפי סעיף 452 + 29(ב) לחוק העונשין וכן עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין.
מעובדות כתב האישום עולה, כי ביום 19/09/10 בשעות אחר הצהריים, קשר המשיב קשר עם יבגני וקסלר (להלן: "יבגני" וביחד "השניים"), להתפרץ לדירה בעיר טבריה בכוונה לגנוב מתוכה רכוש. באותו יום, סמוך לשעה 20:00, הגיעו השניים אל הבניין בו מצויה הדירה, עלו במדרגות ונכנסו אל מרפסת הדירה. המשיב נטל קלשון שהיה במקום וניסה לפתוח באמצעותו את דלת הדירה. משלא עלה בידו הדבר, נטל יבגני את הקלשון, עיקם באמצעותו את משקוף דלת מרפסת הדירה והשניים התפרצו לדירה, חיטטו בארונות הדירה וגנבו ממנה מחשב נייד.
נוכח שביתת הפרקליטים, ביקש ב"כ המשיב לדון בעניינו של המשיב בהיעדרם. לטענתו, תסקיר שירות המבחן אינו שולל את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, רק התרשם כי אחד הערבים המוצעים אינו מתאים. עוד הוסיף וטען, כי שותפו של המשיב לעבירה שוחרר לחלופת מעצר. בשל כך ביקש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בבית אחותו, בתוספת איזוק אלקטרוני.
תסקיר שירות המבחן
מתסקיר שירות המבחן עולה, כי המשיב הינו כבן 25, אשר עלה ארצה לבדו בהיותו כבן 15.
המשיב מוכר לשירות המבחן מחקירות קודמות כשהאחרונה בהן משנת 2008. המשיב ריצה בעברו שלוש תקופות מאסר. בהתייחסו לעבירה הנדונה טען המשיב לחפותו, לדבריו חל בו שינוי משמעותי בעקבות טיפול שעבר במסגרת מאסרו האחרון. עוד טען, כי לא חזר לשימוש בסמים קשים, בהם החל להשתמש בגיל 19 אולם מדבריו הסיק שירות המבחן, כי המשיך להשתמש בגראס וחשיש. בנוסף צרך אלכוהול על בסיס קבוע. שירות המבחן התרשם, כי המשיב מקיים אורח חיים התמכרותי קשה ואינטנסיבי ואת עבירות הרכוש ביצע כדי לממן את השימוש בסמים.
בשיחה שקיים קצין המבחן עם הערבים המוצעים, אביו ואחותו של המשיב, התרשם, כי קיימת דאגה הורית מצד אחותו אשר מקיימת אורח חיים יציב ואחראי. האחות עובדת כקופאית במשמרות ועל כן הוצע כי האב יסייע לה בפיקוח. היה נתק של שנים רבות ביניהם, על רקע מאסר ממושך של האב במולדוביה. נוכח חלופת המעצר המוצעת שירות המבחן אינו בא בהמלצה לשחררו.
סיכום
אין מחלוקת באשר לקיומה של תשתית ראייתית לכאורית. ב"כ המשיב טען טענה כללית באשר לקיומן של סתירות בחומר הראיות ועל כך אעיר, כי ידוע הוא כי אף אם חומר החקירה איננו כליל השלמות, מקומן של הסתירות, באם קיימות הן, להתברר במשפט גופו.
ב"כ המשיב לא טען דבר לעניין עילת המעצר. למען הזהירות בלבד אומר, כי אמנם עבירות רכוש אינן נמנות עם קבוצת העבירות המקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית, כאמור בסעיף 21 (א) (1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו – 1996, אך מאידך גיסא בית המשפט העליון קבע לא אחת כי:
"מעשים שנועדו לפגוע ברכוש ולשלול רכוש פוגעים בסדרי החברה, פוגעים גם בזכויותיהם היסודיות של יחידיה, ובנסיבות מסויימות יש בהם כדי לסכן את בטחונה של החברה ואת בטחונו של כל אדם בה. בנוסף על כך, עבירות רכוש טומנות בחובן סיכון טבוע כי בתנאים מסויימים הן יבוצעו באלימות ותוך כדי סיכון חיי אדם, או שלמות גופו; אם לצורך השגת הרכוש, אם לשם שמירה עליו, ואם לצורך המלטות המבצעים מעונש. מטעמים אלה ניתן לקבוע כי עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של מספר עבריינים, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את בטחון האדם ואת בטחון הציבור. לפיכך, אין לשלול קיומה של עילת מעצר בכל מקרה של עבירות המבוצעות נגד הרכוש, ויש לבחון את מכלול הנסיבות כדי לקבוע אם נתקיימה עילת מעצר, היינו- לבחון אם נשקף מן העבריין אשר לו מיוחסת העבירה סיכון לבטחון במשמעותו האמורה". ראה דברי כב' השופטת בייניש בש"פ 5431,5571/98 רוסלן פרנקל נ' מדינת ישראל, פד"י נב(4), 268 (להלן: "הלכת פרנקל").
לאחרונה ניתנו החלטות על ידי בית המשפט העליון, אשר יש בהן כדי להוסיף על הלכת פרנקל, לפיהן גם עבר פלילי מכביד מקים עילת מעצר. בבש"פ 4365/10 בועז דהן נ' מ"י (טרם פורסם, 21/06/10) נקבע כי:
"העבירות המיוחסות לעורר ונסיבות ביצוען, כפי שעולה מכתב האישום, אכן לא נמצאות ברף הגבוה של עבירות אלו, אולם חשוב להדגיש כי במקרה דנן, יש לראות את התמונה הכוללת, אשר ממנה עולה תמונה קודרת ביותר באשר למעשיו הפליליים של העורר. אין ספק כי עברו הפלילי המכביד, והמשך ביצוע עבירות בזמן שמרחפים מעל ראשו מאסרים מותנים, מצביעים על הסכנה הגלומה ממנו ועל 'השיטתיות' בפעולותיו (ראו בש"פ 45/10 מסארוה נ' מ"י (טרם פורסם, 08/01/10)".
מבקשת המעצר ומתסקיר שירות המבחן עולה, כי המשיב סיגל לעצמו, על אף גילו הצעיר, אורח חיים עברייני ומכאן גובר החשש לשלום הציבור ורכושו. למשיב עבר פלילי מכביד בעבירות רכוש הכוללות התפרצות לבתים, למבנים, לכלי רכב וגניבה מתוכם. בנוסף, בעברו עבירות סמים, הפרת הוראה חוקית, זיוף ואיומים. כמו כן, המשיב ריצה בעברו שלוש תקופות מאסר לתקופות שונות ואף תלוי כנגדו מאסר מותנה אשר לא הרתיעו מלבצע עבירה זו.
ראה בעניין זה בש"פ 2991/08 רמי שוקרון (טרם פורסם, 10/04/08) וכן בש"פ 3453/05 ארז אברג'יל (טרם פורסם, 19/04/05) שם נקבע כי :
"ולעניין המסוכנות - לא הרי מי שנתפס לראשונה כהרי מי שגורר אחריו שובל ארוך של מעשים, והפך את הפגיעה ברכוש הזולת למעין מקצוע רחמנא ליצלן".
המסקנה העולה מן האמור לעיל היא, כי במקרה דנא קמה עילת מעצר לגבי המשיב.
לעניין חלופת המעצר, בית המשפט מצווה לבחון קיומה של חלופה למעצרו של המשיב, אשר יהא בה כדי להשיג את התכלית העומדת ביסוד עילת המעצר ויחד עם זאת, חומרתה תהיה פחותה מהמעצר וכפי שציין כב' הנשיא א' ברק בדנ"פ 2316/95 עימאד גנימאת נ' מדינת ישראל פ"ד מט(4) 589: