מדינת ישראל נ' קרקדזה ליה

החלטה

בפניי בקשה מיום 7/3/11 לביטול הכרעת דין וגזר דין, שניתנו ביום 25/10/10 בהעדר המבקשת.

לטענת המבקשת, בתאריך 17/4/10 ניתן לה הדוח בגין העבירה נשוא כתב האישום, ורישיונה נלקח ממנה. כמו כן היא זומנה לתחנת המשטרה לחקירה . לאחר שיחה עם קצינת משטרה, הוחלט להשיב לה הרישיון. לטענת המבקשת, בתום לב היא סברה כי הדו"ח והזימון לדיון מבוטלים.

עוד לטענתה, היא גילתה כי רישיונה נשלל וזאת כאשר פנתה למשרד הרישוי.

ב"כ המשיבה בתגובתו התנגד לבקשה.

לשיטתו, הנאשמת זומנה כדין ולא טרחה להתייצב בבית המשפט ומשכך אין לה להלין אלא על עצמה.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ובתגובה לה, החלטתי הינה כדלקמן:

אמות המידה המנחות את בית המשפט בבואו להחליט בבקשה לביטול פסק דין קבועות בסעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982, הקובע כדלקמן:

"נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע."

ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, פד נז(6) 793, 803 קבע ביהמ"ש כדלקמן:

"הסעיף קובע שני טעמים המצדיקים ביטול פסק דין: קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש במשפטו או גרימת עיוות דין למבקש תוצאה מאי ביטול פסק הדין. התנאים אינם מצטברים. יוצא, שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שעריו של בית המשפט בפניו, בית המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבותו נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית המשפט את בקשתו".

במקרה שלפנינו, לא התרשמתי כי למבקשת סיבה מוצדקת לאי התייצבותה לדיון.

המבקשת קיבלה את הזימון לדיון במעמד רישום הדו"ח. לא ברור כיצד סברה כי במסגרת בירור בתחנת המשטרה בטל הדו"ח ומועד הדיון.

זאת ועוד, לא התרשמתי כי עשוי להיגרם לנאשמת עיוות דין. הנאשמת לא טוענת בבקשתה כל טענת הגנה. זאת ועד, גזר הדין שניתן הולם את חומרת העבירה.

לאור כלל הדברים האמורים, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט"ו אדר ב תשע"א, 21 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.