החלטה
1.לפני בקשה למעצר עד תום ההליכים של המשיב.
על פי האמור בבקשה, הנתמכת בכתב אישום, המשיב ביצע עבירות רכוש המשולבות באלימות, הכוללות דרישת נכס באיומים, גניבה, תקיפה סתם, איומים והפרת הוראת בית משפט.
לטענת המבקשת, קיימות ראיות לכאורה בכל האישומים הנסמכות על הודעות מתלוננים, דוחות ומזכרי שוטרים, כאשר רכוש שנתפס בחזקת המשיב הושב לחלק מהמתלוננים. כן נטען בבקשה לעילת מעצר נשוא עבירות רכוש כאשר ריבוי העבירות ותכיפותן תוך שימוש באלימות ואלכוהול, מעידות כי בנסיבות אלה המשיב באם ישוחרר יסכן את בטחון הציבור, שכן נראה כי עיקר עיסוקו ופרנסתו נסמכים על ביצוע עבירות רכוש.
לטענת המבקשת קמה עילת מעצר בשים לב להפרת הוראה חוקית, זאת מכוח סעיף 21 (א) (2) וכן זאת בשעה שתלוי ועומד מאסר מותנה שיהא חב הפעלה ככל שהנאשם יורשע במיוחס לו בכתב האישום.
2.המשיב נעצר לראשונה ביום 05.12.2010 ומעצרו הוארך עד ליום 07.12.2010.
התובע חזר על האמור בבקשה, והפנה לראיות הקיימות בתיק והדגיש כי, אמנם ניתנה למשיב הזדמנות בדמות שחרור בתנאי שיעזוב את העיר אילת למשך 30 יום, אולם המשיב הפר את התנאי ברגל גסה ובמצב דברים זה, הדין מחייב את מעצרו עד תום ההליכים, ולחילופין מעצרו עד לקבלת תסקיר בעניינו שיבחן את מסוכנותו.
3.הסנגור טען בפניי כי אין ראיות לכאורה ככל שמדובר באישום הראשון והשני, והוא מסכים לקיומן של ראיות לכאורה באשר לאישום 3 ו- 4. באשר לאישום הראשון, טוען הסנגור כי המתלונן הינו שיכור, כאשר אין זיהוי ממשי של המתלונן. באשר לאישום השני, מפנה להערת החוקר כי המתלונן לא זוכר את האירוע, מכאן אין חיזוק בראיות. טוען הסנגור כי בנסיבות התיק דנן, אין עילת מעצר ואין מסוכנות. כמו כן מוסיף הסנגור כי המדובר באדם שהינו סובל מסכיזופרניה כאשר מקבל קצבת נכות חודשית, ולא בכדי הסכימה המאשימה להורות על שחרורו בתנאי הרחקה מהעיר אילת, והעובדה שהמשיב לא קיים את התנאי שנקבע על ידי בית המשפט, נעוצה אך בכך שהמשיב חסר כל אמצעים כספיים, ובמצב דברים זה לא יכל לצאת את העיר ולראיה נתפס בסמוך לתחנת המשטרה.
4.עיינתי בתיק החקירה, כאשר כאמור לגבי אישומים שלוש וארבע, מוסכם על הצדדים כי קיימות ראיות לכאורה. יצוין כבר בשלב זה, כי טענת הסנגור באשר לעובדת היות המשיב חסר אמצעים, ומתוך כך לא עזב את העיר, מסתייעת בדברים שאומר המשיב בהודעתו במשטרה מיום 05.12.2010. תוך שהוא מפרט כי לא הייתה לו כל אפשרות לרכוש כרטיס נסיעה בכדי לקיים את ההוראה שנקבעה כאמור באישום 4.
5.באשר לאישום הראשון, בו מדובר על אירוע מיום 23.10.2010, וכאמור בכתב האישום, המשיב ואחרים שזהותם אינה ידועה, פנו למתלונן, דרשו ממנו ללכת עימם שאם לא כן יחטוף דקירה. בהמשך בסמוך ובקרבת פארק אופירה, המשיב נטל מידי המתלונן מכשיר טלפון סלולרי, ששוויו מוערך בסך של 5,000 ₪ והעבירו לידי אחר, וכן נטען כי המשיב אמר למתלונן כי "יש לך 3 שניות לברוח ולא הלך עליך". בעקבות כך המתלונן נמלט, והמשיב נכנס בעקבותיו אמר לו לצאת החוצה וכן "תעזוב אותך על הבוקר, זה שלקח לך את המכשיר יחזיר לך אותו בחזרה" זאת כאשר הוא תוקף אותו בכך שסטר לו 4 פעמים.
עיינתי בתיק החקירה ומצאתי כי הראיות בתיק אינן מוצקות דיין. קיימות סתירות מהותיות בדברים שאומר המתלונן בחקירתו, תוך שהוא מתאר בחקירה שוד, כאשר מדובר באירוע בו לדבריו סתם הסתובב ברחובות, חשב ללכת לטיילת להכיר בנות, ראה איזה רוסי שביקש כסף, זרק 20 אגורות לעברו ואז לאחר מספר צעדים באו 6 אנשים, אחד מהם מאחוריו דקר אותו עם משהו בגב והלכו קדימה, לקחו אותו לגבעה, בין המלונות ושם לכאורה המשיב לקח את הטלפון מידיו ונתן אותו לאחר. לאחר מכן אמר לו המשיב כי יש לו 3 שניות לברוח ומאוחר יותר, כשנפגשו במכולת, אמר לו המשיב כי זה שלקח לו יחזיר לו את הטלפון, נתן לו 4 כאפות בפנים ואמר לו להתקשר למי שהוא רוצה.
6.יצוין כי המתלונן התנהג באופן תמוה בחקירתו, גם בנוכחות שוטרים, היה שתוי, ביצע תנועות מאיימות כלפי המשיב, התחצף לשוטרים, לא נשמע להוראותיהם, ראה מזכר החוקר עופר תם מיום 24.10.2010, עולה כי המתלונן היה שיכור באותה עת. עוד במזכר נוסף מאותו יום מתואר המתלונן כמי שהתנדנד ודיבר בצורה כבדה ובמהלך חקירה הוא יצא בתואנה כי הוא יוצא לקנות סיגריות ואולם יצא לשתות לשוכרה וחזר בשכרות כבדה יותר.
7.על פי העולה מתיק החקירה, המדובר במתלונן שהיה שתוי. בחנתי את דו"ח הפעולה מיום 24.10.2010 בו מתואר האירוע כפי שטופל ע"י השוטר, בגרסה זו עולה כי המתלונן הלך לשתות בחוף ציון, הכיר חברים ממוצא רוסי, הם הצמידו לו סכין, לקחו אותו לפארק אופירה, לקחו לו את הטלפון באיומים.
עולה מכך כי לפחות נסיבות ההיכרות בין המתלונן למעורבים הנוספים, אינם כפי שתואר על ידו בעדותו, דבר זה מביא לכרסום בראיות שבידי המאשימה.
האירוע עצמו אינו נקי מספקות שכן מדובר במתלונן שמתאר את המשיב כמי שהלך מקדימה, אותם אחרים אינם ידועים, ומצב דברים זה יאמר כי הראיות הגם שיש בהן פוטנציאל הרשעתי, הרי שכבר בשלב זה נחזה כי חל כרסום בהן.
אכן בסופו של האירוע, מתואר מצב בו המשיב היכה את המתלונן, יחד עם זאת בנסיבות אלו, קשה לראות תמונה ברורה באשר למהלך האירועים באישום זה, מתוך כך כאמור אף שקיימות ראיות לכאורה, הן אינן ברף הגבוה.
8.באשר לראיות באישום השני אירוע מיום 10.11.2010, הרי שישנם הבדלי גרסאות משמעותיים בין המתלונן למשיב, כאשר גרסתו של המתלונן הינה קצרה ומתואר שמהנחקר, המתלונן, נודף ריח חריף של אלכוהול.
המשיב מסר גרסה מפורטת בה הוא מכחיש ומפריך אחת לאחת את טענות המתלונן. לטענתו הוא הלווה כסף למתלונן ודרש את כספו חזרה, כאשר ביקש את הכסף הלה לא החזיר לו ונתן לו מרצונו את הטלפון שלו. יצוין כי מדובר במכשיר ישן ולטענת המתלונן עצמו מדובר במכשיר שנרכש 6 שנים קודם, בסכום של 125 ₪.
הראיות בתיק זה אינן מובהקות, ניתן לומר אף דלות משהו, ואני קובע כי בתיק זה אין ראיות לכאורה מספקות לצורך בקשה זו.
9.באשר לעילת המעצר המתבקשת, הרי שכל אחד מהאישומים כשלעצמו, אינו כזה המצדיק את הבקשה ונראה כי לדעת המאשימה ההצטברות של האירועים וסמיכותן היא שמקימה את עילת המעצר.