מדינת ישראל נ' קרסינטה

החלטה

בפני בקשה למתן צו הפסקת עיסוק וצו סגירת חצרים – זולה/שאנטי קרסינטה (להלן: "העסק") בהתאם לסעיף 17 לחוק רישוי עסקים תשכ"ח 1968 (להלן: "החוק").

על פי הנטען בבקשה, לעסק הוצא צו סגירה מנהלי ביום 20.1.14, בעקבות מכירת אלכוהול לצריכה במקום במספר הזדמנויות שונות ובין היתר לאחר השעה 23:00 בלילה.

הבקשה הוגשה במקביל להגשת כתב אישום בגין עיסוק בעסק ללא רישיון למכירת משקאות אלכוהוליים לצריכה במקום ומבוקש כי הצו יינתן עד למתן גזר הדין בכתב אישום זה.

המשיב אינו מכחיש כי הוא מוכר אלכוהול לצריכה במקום או כי הוא מוכר אלכוהול לאחר השעה 23:00, אולם לטענתו הוא עושה זאת כדין. לטענתו רישיון העסק שלו, מתיר לו למכור אלכוהול לצריכה במקום וכן מתיר לו למכור אלכוהול בכל שעה בה העסק פתוח היינו עד לשעה 24:00.

אין מחלוקת כי למשיב רישיון עסק אותו קיבל ביום 6.9.11 ויפוג ביום 31.12.14 והוא מתיר לו להפעיל מזנון – בית אוכל אחר לפי פריט 4.2ב לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי) אשר כיום הוא תשע"ג 2013 (להלן: "הצו"), ובעת שניתן רישיון העסק היה נוסח קודם לפיו למעשה קיבל את רישיון העסק. שעות הסגירה המפורטות ברישיון העסק הן בין 24:00 ל – 05:00.

לבקשתי, העבירה המבקשת לבית המשפט את הנוסח של פריט הרישוי כפי כשהיה בעת שהמשיב קיבל את רישיון העסק שלו ועל פיו מדובר ב"בית אוכל אחר", בעוד שבצו היום פריט 4.2ב מתייחס ל"מזנון, בית אוכל אחר, לרבות הגשת משקאות משכרים לצריכה במקום".

לטענת המבקשת, הרישיון שנמצא בידי המשיב מאפשר לו מכירת משקאות אלכוהוליים פקוקים שלא לצריכה במקום ואילו רצה המשיב לאפשר צריכת אלכוהול במקום היה עליו לבקש רישיון גם לפי פריט 4.8 לצו שעניינו משקאות משכרים בעסק שעיקר פעילותו במכירת משקאות משכרים לצריכה במקום.

המשיב טען בדיון כי פנה למשרד הפנים וקיבל מהם אישור כי הוא רשאי למכור משקאות משכרים עד 24:00. לבקשתי צירף המשיב את המסמכים אשר מאששים טענתו זו והוא צירף מסמך מן האינטרנט, שלא הופנה אליו אישית ועולה ממנו, כי מי שרשאי להגיש משקאות משכרים לצריכה במקום העסק בלבד, כמו ברים וכיו"ב, רשאי להמשיך ולמכור אותם גם בשעות הלילה. נראה כי מסמך זה אינו לכשעצמו יכול לאשש טענת המשיב.

השאלה היא מה מתיר רישיון העסק של המשיב, שכן אם אסור למשיב על פיו למכור משקאות משכרים לצריכה במקום, אין ספק כי אסור לו למכור אותם לאחר השעה 23:00, בהתאם לדין (סעיף 2(א1) לחוק).

מקובלת עלי הפרשנות של המבקשת כי פריט 4.2ב בנוסחו הקודם, לא התיר מכירת משקאות משכרים לצריכה במקום וזאת משני טעמים. ראשית, אילו התיר זאת הצו מראש, נראה כי לא היה צריך לתקנו ולהוסיף "לרבות הגשת משקאות משכרים לצריכה במקום" כפי שנעשה עם תיקון הצו. שנית, בפריט זה בצו בנוסחו הקודם, המטרה הייתה מטרה 5 בטור ג' שהיא מטרה של "הבטחת בריאות הציבור לרבות תנאי תברואה נאותים", בעוד שלפריט זה בצו כפי שתוקן והוספה לו הגשת משקאות משכרים לצריכה במקום, התווספה מטרה של "מניעת סכנות לשלום הציבור...", כפי שמקובל לגבי צריכת אלכוהול. לא סביר להניח כי הותר למשיב להגיש משקאות משכרים לצריכה במקום מבלי שניתנו תנאים על ידי המשטרה לשם שמירת בטחון הציבור.

יתר על כן, המשיב היה מודע לחלוטין להגבלה זו גם אם חלק עליה. במסגרת רע"ס 36389-06-12 מדינת ישראל נ. קרסינטה, נאמר על ידי המאשימה בהסכמת הצדדים: "מוסכם כי בהתאם לרישיון העסק, רשאי הנאשם למכור משקאות אלכוהוליים פקוקים וסגורים שלא לצריכה במקום עד השעה 23:00 והכל בכפוף לתנאי הרישיון." (ע' 25 לפרוטוקול הדיון ש' 6,7). בפסק הדין נקבע: "הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים בעובדות כתב אישום מתוקן, בניהול עסק תוך הפרת תנאי רישיון ...עסק במכירת משקאות משכרים לצריכה עצמית במקום העסק, בניגוד לתנאי רישיונו, אשר לפיהם הינו רשאי למכור משקאות משכרים כשהינם פקוקים בלבד ושלא לצריכה במקום העסק....". כלומר אין מקום לספק, כי לנאשם הובהר חד משמעית וזאת בנובמבר 2013, מה הם גבולות הרישיון שלו. ככל שהנאשם סבר כי שגה בית המשפט בעניין זה, יכול היה לערער על פסק הדין או לפנות בהליך מנהלי מתאים בנוגע לרישיון העסק שלו, אולם הנאשם לא היה רשאי להמשיך ולנהוג כאילו דבר לא קרה ולהעלות טענות זהות לאלה שהעלה בדיון הפלילי גם במסגרת הבקשה כן.

בעפ(חי) 6672-04-11 עיריית חיפה נ. בן שמואל נקבע בנוגע להפעלת סעיף 17 לחוק כדלקמן:

".... השיקולים שאמורים להדריך את בית המשפט בהחלטה לסגירת עסק, הינם מניעתיים, ועליהם לאזן בין האינטרס הפרטי בהמשך פתיחתו והפעלתו של העסק, ובכך מתממשת, על קרקע המציאות, זכות המשיבים לעיסוק; מנגד, עומד האינטרס הציבורי בסגירת העסק...."

נראה כי נוכח התנהלותו של המשיב עד כה, אין ספק כי עולה מסוכנות מהתנהלותו, שכן הוא שב ופועל באופן שאינו רשאי לפעול בו, למרות שהובהר לו חד משמעית כי אינו רשאי לעשות כן.

יחד עם זאת, סגירת העסק של המשיב כולו, עסק הפועל ברישיון לפי פריט רישוי 4.2ב, תגרום נזק כבד לפרנסתו של המשיב ועל כן, אני נעתרת באופן חלקי לבקשת המבקשת, וקובעת כי המשיב לא ימכור משקאות משכרים בעסק (והכוונה לכל משקה משכר, בין כשהוא פקוק ובין שאינו פקוק) ובכפוף להגבלה זו, יפעל אך ורק על פי רישיון העסק שבידיו. המשיב לא יהיה רשאי להעביר את הבעלות או החזקה בעסק לאחר, אלא אם בידי אותו אחר רישיון או היתר זמני כדין לניהול העסק. צו זה ייכנס לתוקפו עם תום תחולתו של צו הסגירה המנהלי שהוצא למשיב ואשר בעניינו הגיש המשיב בקשה לביטולו והחלטה נפרדת תינתן בעניין זה. הצו יעמוד בתוקפו עד למתן גזר דין בכתב האישום שהוגש כנגד המשיב ביחד עם הגשת בקשה זו או עד לזיכויו זיכוי סופי או עד לביטול כתב האישום. מובהר עם זאת למשיב, כי אם יפר שוב את תנאי הרישיון והתנאים כפי שנקבעו לעיל, ישקול בית המשפט סגירה מוחלטת של העסק.

המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים ותשמור תיקי החקירה שנמסרו לבית המשפט, עד להשבתם לידי המבקשת.

ניתנה היום, כ"ט שבט תשע"ד, 30 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.