הכרעת דין
הנאשם הודה בכל עובדות כתב האישום, והשאלה המרכזית אשר תוכרע במסגרת הכרעת דין הינה האם לצד הרשעה בעבירת התקיפה (עליה אין חולק) יש להרשיעו בעבירה של חבלה במזיד ברכב שהיא עבירה מסוג פשע (המיוחסת לו בכתב האישום), או שמא יש לקבל את טענת הסניגור לקיומה של הגנה מן הצדק, המצדיקה הרשעתו בעבירה חלופית של היזק בזדון שהיא עבירה מסוג עוון.
כללי
1.על פי עובדות כתב האישום, ביום 16.3.13 בשעה 23:05 בדרך השלום בתל אביב, נצמד הנאשם עם רכבו לרכבו של מר שלומי כהן וחברתו נוי (להלן – המתלונן; המתלוננת), צעק לעברו "תעצור בצד", עקף אותו ועצר את רכבו בנתיב הנסיעה של המתלונן ובכך הביא לעצירת רכבו של המתלונן. הנאשם יצא מרכבו, ניגש לרכבו של המתלונן שנותר לשבת חגור בכיסא הנהג, וצעק לעברו "מה אתה עושה" תוך שהיכה בידו במראה השמאלית של רכב המתלונן וגרם לשבר בפלסטיק בבסיס המראה. בהמשך, סטר הנאשם למתלונן והלם בלחיו הימנית במכת אגרוף, אשר גרמה לנפיחות בצד הימני של פני המתלונן. הנאשם חזר לרכבו והוציא מתא המטען אלת עץ בצבע שחור (רכיב זה תוקן בהסכמת הצדדים בישיבת 10.6.13), כאשר בשלב זה ניסה המתלונן לעקוף את רכבו של הנאשם, אולם הנאשם ניפץ את השמשה הקדמית של רכב המתלונן באמצעות האלה. כתוצאה מניפוץ הזכוכית נגרמה למתלוננת חבלה בכף ידה בדמות חתך מדמם.
על בסיס העובדות האמורות לעיל ייחסה התביעה לנאשם עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין) ועבירה של חבלה במזיד ברכב לפי סעיף 413ה לחוק העונשין (העבירה מוגדרת בחוק העונשין כ"חבלה במזיד" אולם בכתב האישום הוגדרה כ"חבלה במזיד ברכב". אצמד למינוח זה לאורך הכרעת הדין).
הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום, וטענת ההגנה לקיומה של "הגנה מן הצדק"
2.הנאשם הודה בכל עובדות כתב האישום, הסכים כי עובדות אלה מחייבות הרשעתו בעבירת התקיפה, אך טען כי אין מקום להרשיעו בעבירה של חבלה במזיד ברכב לפי סעיף 413ה לחוק העונשין, אלא בעבירה של היזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק העונשין.
לטענת הסניגור, התביעה ייחסה לנאשם עבירה של חבלה במזיד ברכב ולא עבירה של היזק בזדון (שהיא עבירה מסוג עוון) אך ורק כיון שעבירה של חבלה במזיד ברכב היא עבירה מסוג פשע, וזו מפעילה לנאשם עונש מאסר על תנאי בן 24 חודשים שנקבע כי יופעל באם יעבור הנאשם "כל עבירה מסוג פשע". הסניגור ציין כי העבירה של חבלה במזיד ברכב נמנית על סימן ה'1 לחוק העונשין, שכותרתו "עבירות בקשר לרכב", והוא נחקק במטרה להילחם בתופעת גניבות הרכב, כאשר בין מעשיו של הנאשם לבין גניבת רכב אין דבר וחצי דבר, מה גם שבחירת הוראת החיקוק אינה עולה בקנה אחד עם הנחיית פרקליט המדינה שעניינה "מדיניות התביעה לגבי עבירות של חבלה ברכב". בנסיבות אלה, ושעה שמדובר באלימות כלפי רכוש, טען הסניגור כי היה ראוי לייחס לנאשם עבירה של היזק בזדון, כפי שנעשה הדבר במקרים רבים בהם מופעלת אלימות כלפי רכוש.
על יסוד האמור לעיל, טען הסניגור כי בחירה מגמתית של הוראת חיקוק, שנעשתה בניגוד להנחיית פרקליט המדינה, ורק משום הרצון "ללכוד" את הנאשם ברשתו של מאסר מותנה, עומדת בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית, ועל כן מקימה לנאשם "הגנה מן הצדק" ומצדיקה הרשעתו בעבירות תקיפה הגורמת חבלה ממשית, והיזק בזדון.
תשובת התביעה
3.התביעה סברה כי אין ממש בטענת הסניגור. אמנם, התובע שהופיע בדיון הסביר כי לא שוחח עם התובע שהכין את כתב האישום ואינו יודע האם קיומו של המאסר המותנה הממושך השפיע על הבחירה בהוראת החיקוק, אולם טען כי במישור העקרוני - התביעה מונחית על ידי נסיבותיו העובדתיות של כל תיק ותיק. עוד ציין התובע כי התביעה עשתה שימוש ראוי בסמכותה לבחירת הוראת החיקוק, והפעלת הסמכות במקרה דנן אינה עומדת בניגוד להנחית פרקליט המדינה, הנחיה המאפשרת מתן משקל לקיומן של נסיבות חמורות כפי הקיימות בענייננו. בנסיבות אלה, כך נטען, לא נפל פגם באופן בו הפעילה התביעה את שיקול דעתה, וממילא אין לקבל את טענת הסניגור לקיומה של הגנה מן הצדק.
4.תגובת התביעה ניתנה במסגרת ישיבת יום 27.5.13, ובהחלטה המסכמת שניתנה בתום הישיבה הוריתי על קבלת עמדת פרקליטות המדינה. בהחלטתי ציינתי, בין היתר, את הדברים הבאים: "טרם תינתן החלטה, ובשים לב למחלוקת שעל הפרק ולעובדה כי יש לשאוף למדיניות כללית ואחידה של התביעה ולא למדיניות "מקומית", מצאתי להורות במקרה דנן על קבלת תגובת פרקליטות המדינה בהתייחס לבחירת הוראת החיקוק במקרה דנן ולשאלה האם עומדת לשיטתה בהנחיות פרקליט המדינה אם לאו".
בהתאם להוראה זו, הוגשה לתיק עמדתו של המשנה לפרקליט המדינה, עו"ד אלי אברבנאל, באמצעות מסמך עליו חתומה סנ"צ עו"ד דבורי נוב, ראש יחידות התביעות במחוז תל אביב.
במסמך צויינו, בין היתר, הדברים הבאים: "החלטת התביעה באשר לסעיף החיקוק המופיע בכתב האישום זוכה לגיבוי מלא בהיותה פררוגטיבה המצויה בסמכות התביעה. התביעה בחנה את נסיבותיו החריגות של התיק המצדיקות שימוש בסעיף המחמיר כאשר תכלית האירוע הינו שימוש באלימות קשה כלפי אדם ורכב. אשר על כן עמדת המשנה לפרקליט המדינה היא כי התביעה פעלה בהתאם להנחיית פרקליט המדינה הרלוונטית" (ההדגשה שלי – ב.ש).
דיון והכרעה
5.לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, מצאתי לקבל את עמדתה העקרונית של ההגנה באשר להוראת החיקוק בה יש להרשיע את הנאשם.
להלן יובאו הנימוקים העומדים ביסוד מסקנתי.
התכלית החקיקתית העומדת ביסוד שתי הוראות החיקוק
6.סעיף 413ה לחוק העונשין, שכותרתו "חבלה במזיד" קובע כדלקמן:
"ההורס או פוגע במזיד ברכב או בחלק ממנו, דינו מאסר - 5 שנים".