הכרעת דין
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפה, בכך שביום 24.8.10 בשעה 21:00 ברחבת החנייה של ביה"ח תל השומר תקף את אלעד מססה (להלן: "המתלונן"), שישב ברכבו בכך שפתח את דלת הרכב, תפס את המתלונן בגרון וחנק אותו. לפיכך, הואשם הנאשם בתקיפה סתם, עבירה על סעיף 379 לחוק העונשנין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").
הנאשם לא חלק על כך כי היה במקום וכי היה מפגש בין השניים, וחילופי דברים בקשר לשימוש בדרך, אך כפר במעשים המיוחסים לו.
הצדדים אינם חלוקים בשאלות משפטיות והמחלוקת ביניהם היא ראייתית בלבד.
במסגרת ראיות המאשימה העיד המתלונן, וכן העידה אמו, פנינה מססה שהייתה עדת ראייה לחלק מן הארוע (להלן: "האם"). בפרשת ההגנה העיד הנאשם והציג סרטון שצילם בזמן אמת.
עדות המתלונן
המתלונן תיאר כי הגיע לחנית ביה"ח בהמתנה לאמו, שאמורה הייתה לצאת מבניין סמוך, עמד צמוד למדרכה, ברכב מונע והמתין. הוא ציין כי לא הפריע לתנועה, וכי יש שם שני נתיבים. לגבי חוקיות החנייה השתמע מדבריו כי חנה בניגוד לנתיב הנסיעה.
לדבריו, הגיע מולו ג'יפ שחור, סימן לו עם אורות, והמתלונן לא הבין מה כוונתו, לא זז ולא שינה דבר. המתלונן תיאר כי הנאשם המשיך לנסוע ועבר אותו. זמן קצר לאחר מכן, הגיח לפתע הנאשם עצמו, פתח את דלת הנהג, תפס אותו בחולצתו וחנק אותו במשך מספר שניות. המתלונן הדגים בחקירה הראשית פעמיים את ארוע החניקה בחיות ובאופן אינסנקטיבי כשהוא מדגים לפיתה מעל הבגדים של אזור הצוואר. לדברי המתלונן במהלך הארוע יצאה אמו מהבניין לעבר הרכב, והוא זוכר ששמע את צעקותיה. לדברי המתלונן נבהל ונלחץ מהתקיפה, צעק לנאשם: "אני אזמין לך משטרה, תעזוב אותי, תרפה ממני". המתלונן תיאר שיצא מהרכב עם הטלפון הסלולארי צילם את רכב הנאשם, אמר שיגיש תלונה, הנאשם נכנס לג'יפ ונסע. המתלונן ציין כי לפני שהנאשם עזב את המקום, נכנס הנאשם לרכבו לקח טלפון סלולארי וצילם את רכב המתלונן. לדברי המתלונן הנאשם צילם את הרכב בזמן שהוא התקשר למשטרה. בשיחה עם המשטרה ציין שאינו זקוק לטיפול רפואי התבקש להגיע לתחנת המשטרה וכך עשה.
בחקירה הנגדית אישר המתלונן מפורשות כי חנה עם הפנים לכיוון ממנו מגיעות מכוניות באותו נתיב, ולשם כך עבר מנתיב הנסיעה הימני לנתיב השמאלי, כך שנסע נגד כיוון התנועה לצורך החנייה. המתלונן הבהיר כי בעת שעמד דלקו פנסי הרכב וכן פנסי איתות. מתיאורו עולה כי רכבו של הנאשם הגיע למקום בעת שהמתלונן עמד, רכב הנאשם חלף על פניו, עבר אותו, והחנה מעבר לרכבו. הוא ציין שדלת הנהג הייתה קרובה למדרכה. לדבריו, הנאשם הגיע מאחורי הרכב, משמאלו ותפס אותו בחולצה, בגרון מעל הבגדים. המתלונן התבקש לשרטט את המקום, ולבית המשפט הוגש שרטוט (במ/1) הממחיש את תיאורו של המתלונן. משנטען כלפיו כי סנוור את הנאשם, ציין המתלונן כי היה ברכב פיאט פונטו עם אורות רגילים ולא סנוור, וכי הנאשם כשחלף מולו לא עבר ממש ממול, כי הכביש רחב, והוא לא יודע אם סנוור אותו. כשנטען כלפיו כי הנאשם יצא והלין על כך שהוא מסנוור, השיב המתלונן כי רק אחרי שהנאשם תפס אותו בגרון הוא אמר דברים, שלא היו הסברים. למתלונן הוצג עימות כשבועיים לאחר הארוע, בו תיאר חילופי דברים בינו לבין הנאשם, במהלכם הסביר לנאשם למה הוא חונה במקום והנאשם צעק עליו למה הבהב אם האורות. לאחר שעיין בעימות ציין המתלונן כי חילופי הדברים אינם זכורים לו, אך אישר כי הוא מניח שבסמוך לארוע זכר יותר טוב שכן חלפו למעלה משנתיים מהארוע. המתלונן נשאל אם מסר לשוטר את תמונת הרכב של הנאשם, והשיב בשלילה. עם זאת, הוא ציין כי מן התמונה הוציא את מספר הרכב של הנאשם.
משהוטח במתלונן כי העליל על הנאשם משום שהאחרון צילם אותו מבצע עבירת תנועה, השיב המתלונן שהוא בכלל לא בטוח שמדובר היה בעבירת תנועה, ומכל מקום אין כל ממש בטענה שהעליל על הנאשם כדי להחלץ מתלונה על עבירת תנועה. המתלונן גם עמד בתוקף על כך שהותקף, והדגיש כי גם אם הנאשם סבר שחנה בצורה לא ראויה הוא יכול היה לקרוא לשוטר, ואין הצדקה לכך שיבוא ויחנוק אותו.
עדות האם
בפתח דבריה הבהירה האם כי לא רעננה את זכרונה וכי תתייחס רק למה שהיא זוכרת שכן חלפו למעלה משנתיים מאז הארוע.
היא תיארה כי סיימה את עבודתה בבניין ביה"ח וירדה למטה לכיוון בנה המתלונן שהמתין לה. האם הבהירה כי מדובר באזור שבו אין חניות מוסדרות, ונהגים נוהגים לחנות שם. לדבריה בפוסעה בשביל מהבניין לכיוון הכביש בו חיכה לה בנה, ראתה ג'יפ שעצר, אדם יורד וניגש לכיוון הרכב של בנה המתלונן, היא ראתה את בנה המתלונן יושב ברכב, וראתה את אותו אדם, שאותו זיהתה כנאשם, עושה תנועות עם הידיים ומתעסק עם בנה כשהיא ראתה אותו מצד הגב. האם ציינה כי אינה מסוגלת לזכור פרטים מדויקים יותר של התנועות שראתה. היא הבהירה כי מבחינתה בזמן הארוע לא הבינה בדיוק מה קורה, אך הבינה שתוקפים את בנה, ראתה שפתאום מישהו ניגש אל הבן ועושה תנועות, והיא נבהלה וצעקה מה קרה ולמה. לדבריה, כשהתקרבה לרכב שמעה את הנאשם מדבר אך לא זכור לה תוכן הדברים, ונדמה לה שמהצעקות הנאשם התרחק, אך אינה משוכנעת. לאחר מכן היא ובנה נכנסו לרכב ועזבו את המקום, והגישו תלונה באותו ערב או למחרת.
לאחר שרוענן זכרונה מהעדות ציינה האם שכשראתה את הגב של הנאשם כנראה ראתה שהוא הולך לחנוק את בנה או נותן לו מכה ואז היא צעקה, וכן ציינה כי הנאשם צילם עם הפלאפון שלו את הרכב של בנה.
בחקירה הנגדית אישרה האם כי היא ובנה הגיעו יחד למשטרה וכי קודם לכן התייעצו ביניהם אם להגיש תלונה, מתוך הנחה שיקח הרבה זמן עד שהנושא יבורר, כפי שקרה בפועל.
בהתייחס לדברים שראתה ולטענת הסניגורית כי לא יכלה לראות שכן הנאשם היה עם הגב אליה, ציינה האם כי אכן הנאשם היה עם הגב והיא ראתה תנועות ידיים, והיא הניחה כי הנאשם עומד לעשות משהו לבנה, מאד נבהלה וצעקה. האם הדגימה את התנועות מהן הבינה מהגב שהנאשם עומד לחנוק את בנה. היא גם ציינה כי ראתה את הנאשם חונה בצורה מעט אלכסונית, יורד מהרכב, והוא הלך בצורה ברורה בכוונה לתקוף, היא ציינה כי זה היה מבהיל וכי הנאשם תקף את בנה.
עדויות המתלונן והאם מבססות את הנטען בכתב האישום במידה המחייבת הסבר מצד הנאשם.
עדות הנאשם
הנאשם מסר את גרסתו לראשונה כשבועיים לאחר הארוע, בחקירה במשטרה (ת/1) ובעימות (ת/2) וכן העיד בפניי.
בהודעתו, אישר הנאשם את המפגש עם המתלונן, טען שהמתלונן נסע עם הרכב בניגוד לתנועה וסנוור אותו, ובתגובה הנאשם צפצף והבהב. לדבריו, רק אז נעצר המתלונן, והדליק אור גבוה כדי לסנוור אותו, ובכך סיכן את חייו וחיי הנהגים האחרים. בתגובה עצר הנאשם את הרכב בצד, ניגש למתלונן, התריע בפניו שהוא מסכן את חיי הנהגים האחרים. המתלונן הגיב ביציאה מהרכב וצעקות, והתקשר למשטרה ואף אמו הגיעה למקום מתוך ביה"ח. הנאשם ציין כי בשלב זה צילם את הרכב של המתלונן ועזב את המקום. לטענתו, חזר לשם אחרי חמש דקות בדרכו החוצה מביה"ח עם רעייתו כדי לראות אם הגיעה משטרה, לא הייתה משטרה והוא עזב. הנאשם שלל כי תקף את המתלונן, וטען כי המתלונן יצא לבדו מרכבו. לשאלה אם היה מגע פיזי השיב כי לא זכור לו.