עפ"ת
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
34857-08-10
09/12/2010
|
בפני השופט:
רענן בן-יוסף
|
- נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
|
הנתבע:
בן קופמן
|
פסק-דין |
פסק דין
ביום 12.07.10 הרשיע בית במשפט לתעבורה בתל אביב-יפו (כב' השופט ש. איזקסון) את המשיב, לאחר שהלה הודה בפניו, תוך שהוא מיוצג בעבירה של נהיגה בשכרות. המשיב נתפס ע"י שוטרים ביום 08.11.08 נוהג בכביש 20, כאשר בגופו נמדדו 420 מק"ג אלכוהול בליטר אחד אוויר נשוף.
בית משפט קמא, לאחר ששמע את טיעוני המדינה ואת טיעוני ב"כ המשיב, גזר את דינו לעונש שאיננו חמור, 2,000 ש"ח קנס או עשרה ימי מאסר תמורתם, 358 ימי פסילה בפועל, כאשר מתקופה זו אין הוא מנכה פסילה שריצה המשיב עד אותו דיון, פסילה בפועל למשך כשלושה חודשים, כן הטיל בית משפט קמא על המשיב 250 יום פסילה מותנית למשך שלוש שנים וחתימה על התחייבות.
המדינה סברה שעונש זה איננו ראוי, ולכן הגישה ערעור, הוא הערעור שהנני שומע עתה.
לעמדת המדינה, בערעורה, בית המשפט קמא טעה בכך שלא הטיל על המשיב עונש של פסילה בפועל למשך שנתיים ימים לכל הפחות, בהתאם להוראת סעיף 39 (א) לפקודת התעבורה, הקובעת שהכלל הוא שמי שעובר עבירה לפי סעיף 62 (3), דהיינו, נהיגה בשכרות כפי שעבר המשיב, דינו פסילת מינימום של שנתיים ימים פסילה בפועל.
הערעור נקבע להיום. המשיב הופיע אך מדינת ישראל לא התייצבה. אי-ההתייצבות היא מחמת שביתה.
סעיף 208 לחסד"פ קובע שדיון בערעור יהיה בפני בעלי הדין, אולם, אם הוזמן בעל דין ולא התייצב, רשאי בית המשפט לדון בערעור לא בפניו או אם המערער הוא שלא התייצב, לדחות את הערעור מטעם זה בלבד.
כאשר מדובר בערעור המדינה והיא לא מתייצבת והמשיב עושה את דרכו לבית המשפט, תוך שהוא מבזבז יום עבודה, נראה לי לא ראוי לשחרר את המשיב לדרכו ולהורות לו לבוא פעם נוספת, ולו מטעם זה, היה מוצדק לדחות את הערעור, אבל בנסיבות מקרה זה, הנני סובר שגם לגופו של עניין אין הצדקה לקבל את הערעור.
מדובר במשיב שיש לו רישיון נהיגה משנת 2004, לחובתו שתי הרשעות בלבד בדין, בעבירות קלות של ברירות משפט.
מדובר במי שבית משפט קמא לקח בחשבון את העובדה שהוא חייל משוחרר, המשמעות היא לא שהשתחרר מהצבא אלא ששירת בצבא, שהוא דבר חיובי, ללא ספק.
בסופו של יום, בית משפט קמא גזר לו למשיב בפועל 15 חודשי פסילה, אך אם בוחנים את אותה תקופה יחד עם תקופת התנאי בנסיבות מקרה זה, וכאשר סעיף 39 א' מאפשר בסיפא שלו להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר, לתקופה של 24 חודשים, וכאשר סעיף 36 ב' בסיפא שלו מאפשר גם שחלק מהתקופה תהיה פסילה מותנית, אזי, ואדגיש בנסיבות מקרה זה, לרבות אי-הופעת המדינה, הנני מוצא שאין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, והערעור נדחה.
ניתנה והודעה היום ב' טבת תשע"א, 09/12/2010 במעמד הנוכחים.
רענן בן-יוסף, שופט
הוקלד על ידי: נופר דוידי