מדינת ישראל נ' קונסטנטיני

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של התפרצות לדירה וגניבה, החזקת כלי פריצה, היזק בזדון לרכוש, והחזקת רכוש החשוד כגנוב.

המשיב שוחרר כבר במסגרת הליך מעצר הימים בתנאי שחרור הכוללים מעצר בית מלא, ותנאים אלה הוארכו בדיון הראשון בבקשת המעצר עד תום ההליכים עד להחלטה אחרת.

בדיון היום, לא חלק ב"כ המשיב על קיומן של ראיות לכאורה, ומיקד טיעוניו בשאלת עילת המעצר והחלופה.

ב"כ המשיב טען להעדרה של עילת מעצר. לדבריו הגם שהמשיב ביצע לכאורה מבחינה משפטית עבירת התפרצות, הרי שאין מדובר בעבירת התפרצות קלאסית הטומנת בחובה פוטנציאל להתפתחות אלימה עם בעלי הדירה. באשר המשיב לתפיסתו השגויה יש לומר, פרץ לדירה על מנת לנסות ולתפוס בה חזקה, בשל מצוקת דיור.

ב"כ המשיב מפנה להודייתו המיידית של המשיב במשטרה ולחרטה אותה הוא הביע, לגילו ולעובדה כי הוא נעדר עבר פלילי מכל מין וסוג שהוא.

עוד הפנה ב"כ המשיב למצבו האישי והמשפחתי של המשיב. לדבריו הותרתו של המשיב במעצר בית מלא, תמית שואה כלכלית על משפחתו ועל ילדיו הקטינים.

ב"כ המבקשת טוענת לקיומה של עילת מעצר בדמות מסוכנות, הנלמדת מהעובדה כי המשיב התפרץ לאותה דירה כשהוא מצוייד בכלים, תוך תכנון מוקדם ועותרת להותרת התנאים על כנם.

כשלעצמי איני סבורה כי יש לקבוע כלל גורף לפיו עבירת התפרצות אינה מקימה עילת מעצר. סבורני כי הדבר הינו תלוי המעשה ותלוי העושה.

בנסיבות שבפני, מצאתי כי מדובר בעבירת רכוש שאינה מן הרף החמור ביותר, אשר בוצעה על רקע מיוחד וחריג לעבירות התפרצות בדרך כלל. יאמר מיד כי אין להקל ראש ובית המשפט אינו מקל ראש כלל ועיקר בחומרתה של העבירה, ומצוקה כלכלית בודאי שאינה סיבה לפלוש ולגרום נזק לרכושו של אחר, אך עדיין רואה אני שוני בנסיבות המקרה שבפני לבין מקרה התפרצות "קלאסי".

מעבר לכך כאשר באה לבחון את מסוכנותו של המשיב, הרי שמחוייבת אני לבחנה הן על רקע נסיבות ביצוע העבירה, והן בשים לב לנסיבותיו של המשיב שבפני.

המשיב שבפני יליד שנת 62 ומעולם לא נרשמה לחובתו מעורבות קודמת עם החוק, ונכונה אני לראות במעשה המיוחס לו כמעידה חד פעמית ולא כמי שהפנים דפוס התנהלות עברייני ושב ופוגע בזולת וברכושו.

עוד יאמר כי אך לאחרונה ניתנה החלטה בעמ"ת 2493-07-10 בבית המשפט המחוזי מרכז לפיה קבע בית המשפט כי בעבירת רכוש מסוג התפרצות לבית מגורים, שעה שלעורר לא היו הרשעות קודמות בתחום עבירות הרכוש, הרי שגם אם קיימת עילת מעצר ומסוכנות, מדובר במסוכנות מינורית, שאינה יכולה להצדיק מעצר בית.

מקרה זה בהחלט מאותם מקרים שנסיבותיהן אינן מצדיקות מעצר בית מלא.

אשר על כן- אני מורה על שינוי תנאי שחרורו של המשיב במובן זה שתנאי מעצר הבית מבוטל.

הערבויות וההפקדה יעמדו בעינם ויבטיחו תקינות ההליך השיפוטי.

ניתנה והודעה היום ח' אלול תש"ע, 18/08/2010 במעמד הנוכחים.

שרית זמיר, שופטת

הוקלד על ידי: אפרת אלבכר