מדינת ישראל נ' קובי

החלטה

הבקשה

1. המבקשת הגישה לבית המשפט, בקשה לצו הריסה ללא הרשעה על פי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה – 1965, (להלן: "חוק התכנון והבניה"), בה נטען כי בוצעו עבודות שלא כדין, בביתו של המשיב, במקרקעין הידועים כחלקה 109, בגוש 3938, ברחוב הפלמ"ח 16 בראשון לציון.

2. המבקשת טענה כי העבודות טעונות היתר מאת הועדה המקומית לתכנון ובנייה מרחב ראשון לציון, והן בוצעו ללא היתר כאמור.

3. העבודות שבוצעו ללא היתר, כוללות: פרגולת עץ בצידו המזרחי של הבית, תוספת של כ-8 מ"ר בקומת הקרקע בצד צפון מערב של הבית, גגון רעפים בצד המערבי של הבית, גגון רעפים בקומה א' בצד צפון מזרח, גגון רעפים מעל המרפסת בצד צפון מזרח, גגון רעפים בקומה א' בצד דרום מערב, חדר עליה לגג, מחסן וגגון רעפים בצד מערב (להלן: "העבודות").

4. בתאריך ה-16.3.09, דנה ועדת המשנה לרישוי ותכנון בעירייה, בבקשת המשיב לקבלת היתר, אך בקשתו של המשיב נדחתה. בתאריך ה- 28.1.10, קיימה הועדה דיון חוזר לפי בקשת המשיב, אך גם בישיבה זו נדחתה בקשתו.

5. לטענת המבקשת, בניית העבודות שבוצעה ללא היתר פוגעת בשלטון החוק, מעודדת בניה בלתי חוקית, ואף עשויה להוות סכנה לשלומם של המשתמשים במקרקעין.

6. לפיכך, המבקשת מבקשת מבית המשפט לצוות על המשיב להרוס את העבודות הנ"ל.

הראיות והעדויות שהוגשו על ידי המבקשת

7. לבקשה צורפו שני תצהירים: תצהיר מפקח הבניה בעירייה, מר חיים ראש (להלן: "מפקח הבניה") ותצהיר מהנדסת רישוי בעייריה, גב' קלרה פליישר (להלן: "מהנדסת הרישוי").

כן צורפו לבקשה נספחים (א/1-8, ב'/1-2) המתארים את העבודות אשר בוצעו ללא היתר, ומכתבי התראה בהם נדרש המשיב לפעול לקבלת היתר כחוק ו/או להשיב את המצב לקדמותו.

8. מפקח הבניה העיד כי בוצעו צילומי אויר באזורי העיר השונים על מנת לגלות חריגות בנייה, ובכל המקרים בהם זוהו חריגות נשלחו מכתבי התראה על מנת להסדירן (נספחים ג/1 ו-ג2).

מהנדסת רישוי העידה כי העבודות, שנבנו ללא היתר ואישורים נדרשים, הינן מסוכנות, ובחקירתה הנגדית אישרה כי זוהי טענה כללית לגבי כל בניה שנבנית ללא היתר, ולא באופן ספציפי לעבודות נשוא הבקשה. כמו כן, מהנדסת הרישוי אישרה בחקירתה כי לגבי עבודות אלו הוגשה הצהרה על תקינות ובטיחות.

הראיות והעדויות שהוגשו על ידי המשיב

9. המשיב העיד כי בנה את הבית, כולל העבודות נשוא הבקשה עוד בשנת 1981, ועדותו לא נסתרה. המשיב טען כי רק בשנת 2005 נודע לו לראשונה כי קיימת בעיה לגבי העבודות, כאשר קיבל מכתב מהעירייה, ובתגובה, בשנת 2009 הגיש תוכניות לעירייה, לרבות הצהרת המהנדס על תקינות ובטיחות (מש/1). המשיב העיד כי העירייה אישרה חלק גדול מהתוכניות, אך מנגד, הערימה עליו קשיים לגבי העבודות נשוא הבקשה, באופן שחייב אותו להוציא הוצאות כספיות כבדות, שהוא לא יכול היה לעמוד בהן.

10. המשיב טען כי המבקשת לא פנתה אליו במשך 25 שנה, ובקשתה זו מהווה שימוש לרעה וניצול ציני של כוחה. המשיב טען כי המבקשת לא הוכיחה כל אינטרס ציבורי בהריסת העבודות, לא הוכיחה כי קיימת סכנה כלשהיא, וטענותיה נטענו בלא כל ביסוס והוכחה.

דיון והכרעה

11. תכליתו של סעיף 212 לחוק התכנון והבניה היא שמירת הסדר הציבורי ומניעת מטרד לציבור בשל קיומה של בניה לא חוקית. לבית המשפט מוענק שיקול דעת רחב בעת מתן החלטה בבקשה למתן צו הריסה לפי סעיף זה.

12.סעיף 212 לחוק התכנון והבניה קובע תנאים מצטברים שעל המבקשת להוכיח על מנת לבוא במסגרת הסעיף. ההלכה הפסוקה הוסיפה תנאי נוסף, והוא הצורך בעניין ציבורי חשוב, כאשר בפני המתנגד למתן הצו פתוחה האפשרות להציג שיקולים התומכים בהתנגדותו.

נפסק כי צו הריסה יינתן רק במקום ששיקולי ה"עניין הציבורי" גוברים על השיקולים האחרים שמציג המתנגד.