מדינת ישראל נ' קהא ואח'

הכרעת דין

על יסוד הודיית הנאשמים באמור בעובדות כתב האישום המתוקן אני מרשיעם בעבירות המפורטות בו.

ניתנה והודעה היום י"ז סיון תשע"ב, 07/06/2012 במעמד הנוכחים.

ארז יקואל, שופט

גזר דין

הנאשמים הורשעו כהודייתם בעבירות, כדלקמן –

לנאשם 1 – עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

לנאשם 2 – עבירות של תקיפת שוטר לפי סעיף 273 לחוק והעלבת עובד ציבור לפי סעיף 288 לחוק.

לנאשם 3 – עבירות של הכשלת שוטר לפי סעיף 275 לחוק והתנגדות למעצר חוקי בכוח לפי סעיף 47 (א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש) התשכ"ט-1969.

הנאשם 1 יליד 1987 ואין בעברו רישום פלילי. הנאשם 2 יליד 1977 ובעברו שלוש הרשעות קודמות בעבירות שאינן דומות. הנאשם 3 יליד 1984 ובעברו הרשעה אחת בעבירה שאינה דומה.

מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי ביום 22.2.08, אמר הנאשם 1 למתלונן לאחר שהתקרב אליו בצורה מאיימת כי אם לא יוציא את רכבו ממקום בו חנה: "אני אקרע אותו חראם על האוטו". כך גם אמר מייד בהמשך.

המתלונן הזעיק שוטרים למקום, שוטרים עיכבו את הנאשם 1 ואז הגיע הנאשם 3 עם רכבו, חסם את הניידת ופתח את הדלת במקום מושבו של הנאשם 1. שוטר ביקש מהנאשם 3 כי יתרחק מהניידת, אך הנאשם 3 ברח מהמקום לאחר שאף התבקש להציג רישיונות ונערך מרדף אחריו תוך שציבור משתמשי הדרך נאלץ לבלום רכבם בפתאומיות על מנת שלא לדרסו.

הנאשם 2 שהגיע למקום דחף שוטר בבטנו ואמר לו: "יא בן זונה אתה הורס לי את העבודה ביום שישי כוס אמק אני אח של דורון חגי". בהמשך, נעצר הנאשם 3 תוך שימוש בכוח וכתוצאה ממעשיו, קיבל שוטר מכה במרפקו ומשקפי הראייה שלו התעקמו.

הצדדים הגיעו להסדר טיעון המאזן נכונה בין האינטרסים השונים ולכן אכבדו.

התנהלות הנאשמים מכוערת ואין דרך של ממש לייפותה.

הנאשמים בחרו להתנהל באופן חד צדדי אל מול המתלונן והאמונים על אכיפת החוק וזאת תוך שיגור זלזול של ממש כלפי הלך נפשם, גופם וכבודם של הנוכחים במקום.

עם זאת, כל מקרה נבחן כפי נסיבותיו.

יש להתחשב בחלוף הזמן מבלי שהנאשמים יוסיפו ויסתבכו בפלילים. לנאשם 1 זוהי לו הסתבכותו הראשונה בפלילים והאיומים בהם נקט אינם ברף עליון של חומרה. ביחס לנאשם זה אף תוקן כתב האישום.

באשר לשני הנאשמים הנוספים לא איתרתי שיקול זכות ממשי לבד מהודייתם המשקפת קבלת אחריות והפנמת הפסול שבמעשיהם.

נוכח ההתנהלות המשותפת לכלל הנאשמים והמטרה הפסולה שבבסיסה, סברתי כי ראוי שהענישה שתושת עליהם תהא גם בעלת ערך כלכלי.

מכל אלו, קיבלתי את ההסדר ואני משית על הנאשמים את העונשים, כדלקמן –