ת"פ
בית משפט השלום פתח תקווה
|
25181-12-09
28/11/2010
|
בפני השופט:
עינת רון
|
- נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
|
הנתבע:
יוסף קאפח
|
|
החלטה
נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו לכאורה, עבירה של מעשה מגונה בקטינה, לפי סעיף 348(בנסיבות סעיף 345(א)(3)) לחוק העונשין.
לאחר שהנאשם כפר באשמה ונקבע כי תשמענה העדויות ובכלל זה עדותה של המתלוננת שהינה קטינה , ילידת 31/1/95 ואשר במועד האירוע הנטען, טרם מלאו לה ארבע עשרה שנים, הגישה התביעה בקשה כי עדותה של המתלוננת תשמע שלא בנוכחותו של הנאשם, דהיינו , כאשר היא מוסתרת מאחורי פרגוד.
התביעה נימקה את בקשתה וב"כ ההגנה התנגדה בתגובתה לבקשה זו מנימוקים שפורטו בתגובה.
סוף דבר ומאחר שמועד תחילת שמיעת ההוכחות נדחה בשל אילוצי בית המשפט במספר חודשים, חזרה בה התביעה מבקשתה זו והודיעה כי במידת הצורך תשקול העלאת בקשתה במועד הרלבנטי.
משכך התייתר הדיון בשאלה זו.
כמו כן הגישה התביעה בקשה לתיקון כתב האישום אשר תידון להלן ואילו ב"כ הנאשם פנתה לבית המשפט בבקשה לביטולו של כתב האישום מאחר שלטעמה, לא קוימה כדין זכותו של הנאשם לשימוע, טרם הגשת כתב האישום.
המאשימה ציינה כי הודעה על הכוונה להגיש כתב אישום נשלחה לכתובתו של הנאשם כפי שנמסרה בהודעתו במשטרה ועל כן פעלה התביעה כנדרש ממנה על פי חוק. אם לא ידע על כך הנאשם, או אם לא פעל על פי הודעה זו, הרי שאין בכך כדי להטיל אחריות על התביעה ואין בכך כדי להביא לביטולו של כתב האישום ועל כל פנים, מוזמן הנאשם עתה להעלות את כל טענותיו כנגד כתב האישום .
ב"כ הנאשם ציינה כי הנאשם לא קיבל לידיו את הודעתה של המאשימה. אכן הכתובת אליה ככל הנראה נשלחה ההודעה היתה כתובתו, אלא שהנאשם נמצא בהליכי גירושין ואינו מתגורר עוד עם אשתו לשעבר ועל כן לא הגיע המכתב לידיו.
אין חולק, שניתן לקיים גם שימוע "בדיעבד" , אלא, שלטעמה של ב"כ הנאשם מטרת הסעיף בחוק היא קיומו של הליך שימוע על ידי המאשימה בנפש חפצה ומבלי דעה קדומה ושונה הדבר כשהוא נעשה לאחר הגשתו של כתב האישום.
לטעמה, לא ייגרם נזק כלשהו באם יבוטל כתב האישום ויקויים הליך שימוע.
כתימוכין לטיעוניה, הגישה ב"כ הנאשם אסופת פסקי דין.
סעיף 60א (א) לחסד"פ קובע:
רשות התביעה שאליה הועבר חומר החקירה הנוגע לעבירת פשע תשלח לחשוד הודעה על כך לפי הכתובת הידועה לה, אלא....."
פסקי הדין אשר הוצגו על ידי ב"כ הנאשם מתייחסים למקרים בהם לא קויימה חובת השימוע כלל ועיקר או למקרים בהם נשלחה הודעת המאשימה אל כתובת אשר לא היתה כתובתו הנכונה של נאשם ואשר היו למאשימה כלים לאיתור כתובתו הנכונה והעדכני של הנאשם ובמקרה אחד מדובר היה בנאשם דובר ערבית אשר לא הועבר אליו מסמך בשפתו שלו. לא הוצג פסק דין אשר דן בסוגיה הדומה למקרה שבפנינו.
ואכן לא אחת התלבטו ערכאות שונות של בתי המשפט בסוגיה של ביטול או אי ביטולו של כתב אישום אשר הוגש בנסיבות דומות.
אין חולק על חשיבותה של זכות השימוע וכפי שנקבע על ידי בית המשפט העליון:
"בגדרי השימוע ניתנת לנפגע זכותו לשטוח את טענותיו במלואן ועל הגורם המחליט להאזין לדברים בנפש חפצה ומתוך נכונות להשתכנע שבדברים יש ממש. זוהי זכות הטיעון שהיא מזכויות היסוד שבמשפטנו".
(בג"ץ 554/05 אשכנזי. נ. מפכ"ל המשטרה).
עם זאת, נקבע, לא אחת, כי אין באי קיומה של חובת השימוע, או כאשר נפל פגם בחובת השימוע, כדי להביא בהכרח לביטולו של כתב האישום.