הכרעת דין משלימה (נאשם 1)
על יסוד הודאת הנאשם בת"פ 8237-07-10, אני מרשיעו בעבירה של הפרת הוראה חוקית- עבירה לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.
ניתנה והודעה היום ט' ניסן תשע"א, 13/04/2011 במעמד הנוכחים.
בני שגיא, שופט
גזר דין
הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעבירות של ניסיון התפרצות לדירת מגורים וקבלת נכסים שהושגו בעוון.
בתמצית, מדובר באירוע בו היו שותפים שלושה מעורבים, במסגרתו הגיעו שניים (שני הנאשמים בתיק שלפני) לבניין מגורים כשהם מצוידים במפתח דירה ובתעודת תושב של אחת מדיירות הבניין. נאשם 2 ירד מן הרכב ועלה לדירת המתלוננת, אולם כיוון שבוצעו שיפוצים בקומה, החליט שלא להיכנס לדירה. במקביל, אבטח הנאשם שלפני את פעולותיו של נאשם 2, והעביר דיווחים בזמן אמת למעורב השלישי.
כתב האישום תוקן במסגרת ההסדר, אולם לא גובש הסדר באשר לעונש.
התובעת, בטיעוניה היום, טענה לעונש מאסר מאחורי סורג ובריח, תוך שהיא מפנה לחומרה הנודעת בעבירת ההתפרצות, לתסקיר שירות המבחן ולביצוע העבירה בחבורה. עוד התייחסה התובעת לנלמד מתיק הצירוף- בו הורשע הנאשם בעבירה של הפרת הוראה חוקית.
הסנגור ביקש להסתפק בעונש מתון אשר ניתן יהיה לרצותו בעבודות שירות.
המעשים אותם ביצע הנאשם הם חמורים- הן נוכח התכנון המוקדם, והן נוכח טיב המעשה עצמו- כנלמד מפסיקת בית המשפט העליון. יחד עם זאת, כיוון שנאשם זה נדון לאחר שנדונו שני המעורבים האחרים בפרשה (ויקטור סילברה ונאשם 2), הרי שיש מקום לגזור את דינו של הנאשם בהתאם לעיקרון אחידות הענישה. אומר מיד כי עתירת התביעה, בעיני, אינה נותנת משקל ראוי לעיקרון זה, וסבורני כי בשים לב לכלל הנתונים, תמתן התביעה עתירתה לעונש ותעמידה על עונש מאסר אשר ניתן לרצותו בעבודות שירות.
אבהיר דבריי אלה:
ראשית, בעניינו של סילברה הוצג הסדר טיעון במסגרתו עתרה המדינה להטלת עונש של 21 חודשי מאסר, הכולל 3 עונשי מאסר מותנים- בני 6 חודשים, 8 חודשים ו-12 חודשים. בית המשפט אימץ, בהפחתה של חודש אחד, את הרף העליון של ההסדר. מדובר בהסדר מקל מאוד אשר נתן ביטוי לשורה של נתונים הקשורים, בין היתר, לקשיים הצפויים בניהולו של התיק, נוכח מורכבות הראיות וסוג העדים אשר צריך היה להעידם- עוקבים ועדים הקשורים להאזנות הסתר- זו הסיבה המרכזית בגינה הסכימה התביעה להגיע להסדר טיעון כה מקל עם נאשם אשר סוחב על גבו קופת שרצים כה כבדה.
שנית, אף בעניינו של נאשם 2 נגזר עונש של 20 חודשי מאסר אשר כלל הפעלה בחופף ובמצטבר של שני מאסרים מותנים ממושכים לתקופה של 6 חודשים ו-12 חודשים. בגזר דינו של נאשם 2 התייחסתי באופן מפורט לעיקרון אחידות הענישה, ולצורך ליצור מדרג ענישה סביר והגיוני בין הנאשמים השונים בפרשה.
יובהר כי עונשיהם של סילברה ונאשם 2, כפי שנקצבו על ידי בגין תיק זה, עמדו על 8 חודשי מאסר. יתר תקופת המאסר, הינה תולדה, מאוד מרוככת, של "נדוניית" המאסרים המותנים.
בניגוד לסילברה ולנאשם 2, אין לחובתו של נאשם 1 הרשעות פליליות קודמות. מדובר בנתון מכריע בשיקולי הענישה, שדי בו כדי להוביל למסקנה כי אין מקום להשית על נאשם 1 8 חודשי מאסר כפי שהושתו על סילברה ונאשם 2 בגין תיק זה.
כל אותם שיקולים אשר הובילו את התביעה להסדר הטיעון בעניינו של סילברה, יפים אף לעניינו של נאשם 1, ואין טעם לחזור על הדברים המופיעים בגזר דינו של סילברה.
תסקיר שירות המבחן שהתקבל בעניינו של נאשם 1, נעדר המלצה טיפולית, אך לא ניתן לומר כי מדובר בתסקיר שלילי. שירות המבחן ממליץ כי בית המשפט יטיל על הנאשם עונש מאסר אשר ניתן לרצותו בעבודות שירות.
יש אף ליתן משקל לפרק הזמן המשמעותי בו היה הנאשם מצוי במעצר בית- פרק זמן של כ-16 חודשים.
לאור כל האמור לעיל, והגם שהעבירות אותן ביצע הנאשם אינן קלות, תוך שאני נותן את דעתי להרשעתו של הנאשם אף בעבירה של הפרת הוראה חוקית, מצאתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:
1. 6 חודשי מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות- בהתאם לחוות דעתו של הממונה, בבית החולים אסף הרופא, החל מיום 16.5.11- שאז יתייצב הנאשם, בבוקרו של יום, בפני הממונה.