מדינת ישראל נ' פרץ(עציר)

החלטה

1.זוהי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, על רקע כתב האישום המייחס לו לכאורה עבירה של סחר בסם מסוכן, בכך שביום 22.2.2010 מכר לסוכנת סמויה שתי פלטות חשיש במשקל 223 גרם תמורת 2,000 ₪.

2.לאחר שקבעתי כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר בעניינו של המשיב, ובהתאם למצוות המחוקק בסעיף 21 ב' לחסד"פ, הוריתי על קבלת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב.

3.תסקיר כאמור התקבל, וממנו עולה כי המשיב בן 23, טרם מעצרו התגורר בבית הוריו בעיר אופקים.

לדברי המשיב בפני השירות, בגיל 18 החל לצרוך סמים באופן מזדמן וכיום אינו עושה שימוש בסמים.

השירות התרשם כי מדובר בבחור צעיר, המגלה בעיות רגשיות והתנהגותיות, חבר לחברה שולית המשפיעה עליו לרעה. כמו כן השירות התרשם כי המשיב אינו ער לבעיותיו על רקע התייחסותו השטחית לעברו הפלילי, לקיחת אחריות מצומצמת למעשיו וטענתו בפני השירות כי כיום הוא מתפקד באופן תקין ללא מעורבות בפלילים. השירות סבור כי קיימת רמת סיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות מצד המשיב.

שירות המבחן בחן את החלופות המוצעות – הראשונה בבית הוריו באופקים. השירות דחה חלופה זו הואיל והיא נמצאת באותה סביבה חברתית המוכרת למשיב. השנייה בבית דודתו בעיר לוד, וזאת תחת פיקוחם של הדודה ושל בן זוגה, בני הזוג הורים לשלושה ילדים. הדודה עובדת כארבע שעות בחנות ברמלה. בעלה סובל ממחלה של טרשת העורקים, ברוב שעות היום לומד תורה.

השירות שוחח עם בעלה, מר משה (להלן: "משה") בטלפון , והאחרון הביע את נכונותו להיות ערב מפקח. עוד ציין בשיחה, כי הינו אדם דתי מאוד וכי מעונין לפקח על המשיב ולקרבו לדת.

השירות מתרשם, כי הדודה תמי ובעלה משה הינם אנשים נורמטיביים, מודעים לנסיבות מעצרו של המשיב ומוכנים לשאת בנטל הפיקוח.

השירות סבור, כי החלופה בלוד מסוגלת להציב גבולות להתנהגותו של המשיב, ועל כן ממליצים לשחררו לחלופה זו בתנאים של מעצר בית מלא וכן פיקוח מעצר של השירות לתקופה של חצי שנה במהלכה יעמוד המשיב בקשר עם השירות ברמלה וימסור בדיקות שתן לגילוי שרידי סם.

4.ב"כ המשיב עתר לאמץ את המלצת השירות וטען, כי במקרה דנן, מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות שחרור המשיב ממעצרו על אף העבירה המיוחסת לו לכאורה.

נטען בנוסף כי מדובר במעידה חד פעמית וכי החלופה המוצעת יכולה לאיין את מסוכנותו של המשיב ולמנוע ביצוע מעשים דומים בעתיד.

עוד הדגיש הסנגור, כי העובדה שהסוכנת התקשרה שוב למשיב כדי לרכוש ממנו סם, אולם המשיב השיב לה, כי איננו מתעסק יותר בסמים וזה היה מעשה חד פעמי. עובדה זו מלמדת, כי מדובר במשיב שמתפקד באופן נורמטיבי. מה גם, לא היה יעד של הסוכנת.

עוד הדגיש הסנגור, כי הערבים המוצעים בעבר שימשו חלופה עבור אחר מבני משפחתם ושמרו על קיום תנאי השחרור ללא הפרות, דבר שמחזק את הטענה כי ניתן לסמוך עליהם לשמש חלופה עבור המשיב.

5.ב"כ המבקשת מנגד, עתרה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו וטענה כי למשיב מיוחסת עבירה חמורה וכן כי למשיב עבר מכביד בעבירות על פי פקודת הסמים.

נטען בנוסף כי המשיב משתף פעולה עם השירות אך בשל רצונו לצאת מהמעצר ולא בשל כוונה לשנות את דרכיו ולהשתקם ועל כן נשקפת ממנו מסוכנות אשר אין בחלופת מעצר כדי לאיינה.

דיון ומסקנה

בית המשפט העליון שב וקבע כי בעבירות סמים חמורות , רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן יהא לאיין את מסוכנותו של משיב באמצעות חלופת מעצר.

וכך נקבע בבש"פ 1747/07 אבו כף נ' מדינת ישראל:

"הלכה פסוקה היא, כי עבירת הסחר בסמים הינה אחת העבירות החמורות ביותר הקיימות עלי ספר וזאת עקב הפגיעה הקשה בחיי החברה הסדירים, כמו גם הסכנה הרבה שזו נושאת לשלום הציבור. בעניין זה נקבע לא אחת, כי :