פסק דין
בפניי ערעור על קולת העונש שהגישה המדינה על פסק דינו של בית משפט לתעבורה בת"א-יפו (כב' הסג"נ הש' ויטלסון), אשר גזר דינו של המשיב, לאחר שהרשיעו, עפ"י הודאתו, בעבירה של נהיגה בשכרות.
בית המשפט קמא גזר על המשיב 14 חודשי פסילה בפועל, בניכוי 30 ימי פסילה מנהלית, שישה חודשי פסילה מותנית, קנס והתחייבות.
בערעורה, המדינה כותבת לבית המשפט להכביד על המשיב את עונש הפסילה בפועל ולהטיל עליו אף מאסר מותנה.
בצדק, מערערת המדינה בעניין זה.
בפקודת התעבורה קובעים בסעיפים 62 (3), ביחד עם סעיף 39 א' חובת פסילה מינימאלית של הנוהג בשכרות של שנתיים ימים.
אמנם בית משפט, בנסיבות מיוחדות, שלל לפרש בפסק הדין, יכול להורות לפסילה קצרה יותר, וכן לפי סעיף 36 (ב') רשאי בית משפט להורות כי חלק מהתקופה תהיה תקופה של פסילה מותנית, אבל קבע פסיקתו של בית המשפט העליון לבתי משפט אחרים, שנסיבות מיוחדות אינן נסיבות רגילות כגון כמות אלכוהול בדיקה ברמה לא גבוהה או היעדר הרשעות או גיל צעיר או מבוגר, או מצב כלכלי וכיוצא באלה, אלו נסיבות מיוחדות קיצוניות יותר.
בית משפט קמא, למרות אלה, גזר על המשיב עונש פסילה של 20 חודשים ולא כולה בפועל.
בית משפט קמא התחשב במשיב, שעשה עליו כנראה, כפי שעשה עליי, רושם סימפטי, כאדם נורמטיבי בדרך כלל, עובד, אך כל אלה אין בהם כדי להקל בעונשו.
דברים אלה נאמרו ע"י בתי המשפט השונים בערכאות, ודי שאביא ציטוט קצר מרע"פ 1561/10, ראובן לוי נ' מ"י, (טרם פורסם 03.03.10)
"לא ניתן להפריז בחומרה של נהיגה בגילופין, בה טמון סיכון משמעותי לשלומו של ציבור המשתמשים בדרך. לכך ניתן ביטוי בתקופת הפסילה המנדטורית בת השנתיים, אותה קבע המחוקק כעונש לנהגים שתויים, וממנה רשאי בית המשפט לסטות אך בהתקיים נסיבות מיוחדות. בית משפט זה עמד לא אחת על הצורך בבחיר התופעה המסוכנת של נהיגה תחת השפעת השקאות משכרים באמצעות ענישה ממשית ומרתיעה. בהתאם לכך, נפסק כי השימוש בסמכות לסטות מעונש הפסילה המינימאלי שמור למקרים חריגים ביותר..."
באשר לעניינו הספציפי של המשיב שבפניי, מדובר בנהג הנוהג משנת 1998, יליד 1980, עברו איננו מכביד יתר על המידה, אך יחד עם זאת, לחובתו, לבד מההרשעה הנוכחית, 5 הרשעות קודמות, רובן בעבירות מהירות. נסיבותיו האישיות, לשמחת הכל, אינן קשות. את מבחן הביצוע לא עבר באופן מלא ומידת האלכוהול שנמצאה בבדיקה הייתה יחסית גבוהה.
משכך, לא היה מקום לקבוע שבעניין זה יש נסיבות מיוחדות, ולמען האמת, גם בית משפט קמא לא קבע כך ואין מנוס אלא מלקבל את הערעור.
בית משפט של ערעור איננו ממצה את הדין עם מי שבא בפניו, ובנסיבות אלה, אשנה את גזר דינו של בית משפט קמא בכך שאוסיף לעונש מאסר מותנה של שלושה חודשים למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירות של נהיגה בשכרות או תחת השפעת משקה משכר, או עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, דהיינו, נהיגה בפסילה.
כן, במקום 14 חודשי פסילה בפועל, ירצה המשיב 20 חודשי פסילה בפועל, בניכוי 30 ימי הפסילה המנהלית, הפסילה המותנית שהוטלה בבית משפט קמא תישאר על כנה וכך גם הקנס.
ניתנה והודעה היום ד' חשון תשע"א, 12/10/2010 במעמד הנוכחים.
רענן בן-יוסף, שופט
הוקלד על ידי: נופר דוידי