מדינת ישראל נ' פריג(עציר)

החלטה

לפניי בקשת המבקשת למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

ב"כ המשיב, עו"ד ג'לג'ולי הסכים בהגינותו לקיומן של ראיות לכאורה, ועתר כי המשיב יישלח לקבלת תסקיר מעצר ע"י שרות המבחן.

ביום 21.07.10 התקבל תסקיר מעצר בעניינו של המשיב אשר לא בא בהמלצה חיובית בעניינו של המשיב ואף לא המליץ על שחרורו של המשיב למעצר.

בדיון אשר התקיים ביום 25.07.10, עתר הסנגור המלומד, כי המשיב יישלח לקבלת תסקיר מעצר משלים על מנת לאפשר לערבים להתייצב אצל שרות המבחן ולבדוק החלופה המוצעת.

ביום 27.07.10 התקבל תסקיר מעצר משלים בעניינו של המשיב, במסגרתו המליץ שירות המבחן על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר מוצעת.

המבקשת הביעה עמדתה החד משמעית, לפיה עתרה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו, כאשר לעניין זה הפנתה לאישומים החמורים המפורטים בכתב האישום, לאלימות החמורה העולה מעובדות כתב האישום, לקלות הבלתי נסבלת בה מאיים ותוקף המשיב, ולעובדה כי אין עסקינן במעידה חד פעמית. עוד הפנתה ב"כ המבקשת לעברו הפלילי של המשיב, הכולל הרשעה של גרימת חבלה כשהעבריין מזויין . ב"כ המבקשת אף הפנתה לתסקיר שרות המבחן הראשון אשר הוגש בעניינו של המשיב שם קבע שירות המבחן כי קיימת רמת סיכון להישנות בעייתית מצידו של המשיב, כמו גם להתנהגותו התוקפנית של המשיב ואובדן השליטה אותו מצא שירות המבחן. ב"כ המבקשת הפנתה את תשומת לב בית המשפט לעובדה כי בתסקיר השני אשר ניתן בעניינו של המשיב, ציין שירות המבחן כי ילדיהם של המפקחים המוצעים, הסתבכו בעבר עם החוק, ולפיכך ספק האם החלופה המוצעת הינה ראויה והתסקיר הינו חיובי.

מנגד, עתר ב"כ המשיב כי בית המשפט ישחרר המשיב למעצר בית כאשר הפנה את בית המשפט לפרוטוקולי הדיון הקודמים במסגרתם נרשמו מפי ב"כ המשיב, לפרוטוקול הדיון, דברי בית המשפט לפיהם ככל ותסקיר המעצר יבוא בהמלצה חיובית, הרי שבית המשפט יטה לאמצה.

עתה טוען ב"כ המשיב כי התסקיר בא בהמלצה חיובית בעניינו של המשיב וקבע כי יש לשחרר המשיב לחלופת מעצר בית. עוד טען ב"כ המשיב כי לא בכל מקרה של אלימות יש לעצור מאחורי סריג ובריח, גם כאשר העבירות הינן חמורות. הכלל הינו כי יש לשחרר ואח"כ לעצור, כך לדברי ב"כ המשיב. ב"כ המשיב אף טען כי בהרחקת המשיב מאזור מגוריו, יש כדי לאיין המסוכנות והוסיף והציע כי לצורך האיזון, יימצא המשיב במעצר בית מלא תחת פיקוח 24 שעות ללא יציאה למקום העבודה.

דיון

מלכתחילה סברתי, כי על בית המשפט לשקול חלופת מעצר ולפיכך, ניתנה המלצת בית המשפט לשליחתו של המשיב לקבלת תסקיר מעצר.

שירות המבחן, המציא כאמור, בעניינו של המשיב, שני תסקירי מעצר.

במסגרת תסקיר המעצר הראשון אשר הוגש לתיק בית המשפט על ידי שירות המבחן, קבע שירות המבחן בתסקירו, כי התרשם מהתנהלות תוקפנית ותחושות תסכול וקיפוח שעולות אצל המשיב, וקשיים להתמודד עם חוויית כישלון. שרות המבחן קבע כי בהעדר התייחסות לפערים בין יכולותיו האינטלקטואליות הטובות של המשיב לבין חוסר יכולתו להתמדה ומימוש עצמי הרי שקיימת רמת סיכון להישנות התנהלות בעייתית מצידו. בתסקיר זה לא המליץ שירות המבחן על שחרורו של המשיב.

שרות המבחן, כאמור, המציא תסקיר משלים ביום 27.07.10. לאחר עיון בתסקיר המשלים, לא שוכנעתי כי שירות המבחן נתן פתרון לבעיות אותן העלה במסגרת תסקיר המעצר הראשון, אלא התמקד בבחינת האפשרות לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר בבית דודיו וקבע, כי התרשם מיכולתם של דודי המשיב להציב בפני המשיב גבולות חיצוניים וברורים מבלי שנתן דעתו לקביעותיו בתסקיר הראשון.

משכך, על אף האמור בתסקירו המשלים של שירות המבחן, אשר בא בהמלצה לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר, הרי שאין בידי להתעלם מתסקיר המעצר הראשון, אשר כאמור שם הדגש על דפוסי ההתנהגות השליליים של המשיב, על המסוכנות הנשקפת ממנו ועל העובדה כי קיימת רמת סיכון להישנות התנהלות בעייתית מצידו של המשיב. לכך יש לצרף את העבירות החמורות המיוחסות למשיב בכתב האישום, האלימות בה נהג כלפי המתלוננים, לרבות האלימות המילולית והעובדה שהמשיב תקף את המתלונן לעיני עוברי אורח וברח מהמקום בטרם הספיקה להגיע המשטרה.

עוד אציין, כי עיון בכתב האישום אשר הוגש כנגד המשיב, בד בבד עם הבקשה למעצרו עד תום ההליכים מלמד, כי עסקינן בשרשרת של התנהגות אלימה ומסוכנת מצד המשיב, שלא ניתן להגדירה כמעידה חד פעמית, וזאת כלפי שלושה מתלוננים. התנהגות אשר הגיעה לכאורה לכלל תקיפה וגרימת חבלה של ממש.

לעניין זה אין לי אלא להפנות לעובדות כתב האישום עצמו : מהאישום הראשון עולה, כי לכאורה התנגש המשיב ברכבו של המתלונן, איים על המתלונן וסימן בידו על גרונו, היכה את המתלונן במכת אגרוף במצחו של המתלונן ובמכת אגרוף באוזנו של המתלונן וכתוצאה מכך, נגרמו למתלונן חבלות של ממש. עוד הוסיף המשיב ואיים על המתלונן מילולית כמפורט בסעיף 3 לכתב האישום; מהאישום השני עולה כי המשיב גידף ואיים אף על מתלוננת נוספת, אחות המתלונן, והוסיף והשליך אבנים במזיד לעבר רכבה. משניסתה המתלוננת להיכנס לרכבה, תקף המשיב, בעט בדלת רכבה תוך פגיעה ברגלה של המתלוננת וכאשר ניסתה המתלוננת לברוח נסע המשיב אחריה עד ליציאה מן הכפר בכוונה להפחידה; מהאישום השלישי עולה כי לכאורה איים המשיב אף על מתלוננת נוספת, אשר לקחה את ילדיה מבית הספר – המשיב חסם ברכבו את רכבה ואיים עליה הן במלל והן באמצעות סימני ידיים.

העבירות המיוחסות למשיב במסגרת כתב האישום, הינן עבירות של איומים, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, היזק בזדון ותקיפה סתם.

אם לא די בכך, הרי שלמשיב עבר פלילי בגין עבירת חבלה כשהעבריין מזויין .

אין ספק כי מעובדות כתב האישום המיוחסות לנאשם, יש כדי להעיד כמאה עדים על המסוכנות הנשקפת מהנאשם ועל העובדה כי כאמור אין עסקינן במעידה חד פעמית אלא בדפוס התנהגות.