מדינת ישראל נ' פלוטקין

הכרעת דין

מבוא:

על פי הנטען בכתב האישום ביום 15.3.10, בשעה 09:07 לערך, נהג הנאשם ברכב פרטי מסוג סיטרואן מ.ר 2846768 (להלן: "הרכב") בראשון לציון, ברחוב ספיר, מכיוון צפון לדרום.

במהלך נסיעתו נהג הנאשם בחוסר זהירות, כשסטה שמאלה מנתיב נסיעתו, ביצע פניית פרסה ופגע באופנוע מסוג סאן יאנג מ.ר 6076068 (להלן: "הרכב המעורב") נהוג בידי שוורץ רונן אשר נסע בכוון נסיעת הנאשם.

כתוצאה מהתאונה נגרם נזק לשני כלי הרכב ורוכב האופנוע נחבל חבלות של ממש.

להלן הוראות החיקוק לפיהן הואשם הנאשם:

פניית פרסה תוך סיכון - עבירה על תקנה 44(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961.

נהיגה בחוסר זהירות - עבירה על תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961.

חבלה של ממש - עבירה על סעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961.

גרימת נזק לרכוש או אדם - עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961.

הנאשם כפר באשמתו, ומסר כי היה כמעט השלים את פניית הפרסה כשהאופנוע שנסע באותו כיוון, פגע בחלקו האחורי.

פרשת התביעה:

מטעם התביעה העידו לפי הסדר העדים הבאים:

עת/1, רס"ב ידגר יעקב, בוחן תנועה ערך את המסמכים הבאים: סקיצה (ת/1), תרשים תאונת דרכים (ת/2), דו"ח בוחן (ת/3), לוח תצלומים (ת/4) וגבה הודעה מהנהג המעורב (ת/5). העד תיאר את נסיבות התרחשות התאונה וציין, כי מקום התאונה, האימפקט, ארע בנתיב הנסיעה מכוון צפון לכוון דרום (דהינו כיוון נהיגת המעורב), בכביש דו סטרי, כאשר מסקנתו, כפי שמופיעה גם בדו"ח הבוחן ת/3, הייתה, כי רכב הנאשם ביצע פניית פרסה שמאלה ובכך חסם דרכו של האופנוע שהגיע מאחור (עמ' 2 ש' 12).

בחקירתו הנגדית אישר, כי עת הגיע למקום, רוכב הקטנוע לא נכח בזירת האירוע ואף לא נותרו חפצים אישיים שלו, מדובר על נתיב נסיעה אחד לכל כוון, כשבאמצע מפריד קו מקוקו.

העד אישר, כי באמצעות מראת צד שמאל של רכב הנאשם קיים שדה ראיה לאחור במרחק של כ- 100 מטר וציין, כי אינו יכול לדעת באיזו זווית הייתה מכוונת המראה ברכב הנאשם עת המתין, (עמ' 3 ש' 14). אך "אם הוא היה מסתכל ושם ליבו למה שקורה מאחורה התאונה היתה נמנעת" (הדגשה שלי א.א. עמ' 3 ש' 17 וראה גם עמ' 6 ש' 31 -32).

עוד מסר לשאלת ב"כ הנאשם כי אם האופנוע היה נוסע 40 קמ"ש היה עובר 11.1 מטר בשנייה וב50 קמ"ש 13.08 מטר בשנייה אולם הוא שלל את ניסיונות החישוב של ב"כ הנאשם שכן לא נמצאו סימני בלימה של הקטנוע, ולכן אינו יכול לקבוע את מהירות נסיעתו, הוא אינו יודע את משך הזמן שעמד רכב הנאשם, לטענת הנאשם. ובמצב זה אינו יכול לשחזר את האירוע נשוא האישום, לעניין מרחקים ומהירות, אך המלצתו בתיק הינה עקב פניית הפרסה והיות הנאשם במצב של תפנית (עמ' 4 ש' 10).

העד מסר כי התאונה היתה בנתיב הנסיעה, לעניין מקום האימפקט הסביר, כי האימפקט עצמו הינו במרכז הכביש, נוטה לצד שמאל של נתיב הנסיעה, שכן נהג (מעורב) נבהל וברור שיברח לצד שמאל (עמ' 4 ש' 20-21).

העד שלל, כי נהג הרכב המעורב נסע על הקו המקווקו (עמ/ 4 ש' 29) ותיאר את הנזק שנוצר לרכב הנאשם בדופן שמאל אחורי בדלת הרכב וכנף אחורי, וכי התאונה ארעה עת הרכב היה במצב של תפנית והוסיף "התאונה לא הייתה שהרכב עומד" (עמ' 4 ש' 32).

כשהופנה לת/4 (תמונה מס' 5) אישר, כי במקום שהרכב נמצא אכן הנזק הינו משמאל לקו ההפרדה, אולם הסביר, כי אין בממצא זה כדי להעיד על מקום התאונה, שכן התאונה התרחשה קודם לכן "הממצאים מצביעים על אימפקט בנתיב הנסיעה מצפון לדרום" (עמ' 5 ש' 5-7 וכן ש' 12-15). וכן לאור הממצאים בשטח "האימפקט לא היה בנתיב הנגדי" (עמ' 5 ש' 27 וראה גם עמ' 6 ש '3).