מדינת ישראל נ' פישניקוב ואח'

החלטה בעניין הנאשם 9 בלבד

לפני בקשה "לקיים דיון חוזר בעניין השימוע". לטענת המבקש וב"כ, לא התקיים בעניינו ההליך הקבוע בהוראת סעיף 60 א' לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 (להלן: "החוק"). לאחר שנתתי דעתי לאמור בבקשה, לטענות שהועלו בהזדמנויות שונות בהקשר זה על ידי באי כוח הצדדים, להחלטות הקודמות בנושא ולהוראות החוק, אני סבור כי מדובר בבקשה משוללת כל יסוד. להלן יובאו נימוקיי.

בראש ובראשונה יש להבהיר כי הסוגיה הנוגעת לקיום הוראות סעיף 60 א' לחוק כבר נדונה והוכרעה ע"י כב' סגנית הנשיאה, השופטת בן שלמה, במהלך הדיון שהתקיים ביום 24.5.11. באותו מועד נשמעו טענות הצדדים, הוצגו המסמכים הרלוונטיים ובית המשפט קבע כי המאשימה קיימה את חובת היידוע כדת וכדין (ראו עמודים 97-98 לפרוטוקול). מותב זה אינו יושב כערכאת ערעור על ההחלטה הנ"ל, ודי בכך על מנת לדחות את הבקשה.

למעלה מן הצורך אציין כי בבקשה גופה אין כל ממש. עיון בהוראות סעיף 60 א' לחוק מגלה כי הוא מטיל על המאשימה חובה ליידע חשוד בעבירה מסוג פשע על כך שחומר החקירה התקבל בידיה. או אז רשאי החשוד לפנות בתוך 30 ימים בבקשה מנומקת בכתב להימנע מהגשת כתב אישום.

במקרה שלפני, אין למעשה מחלוקת על כך שהמאשימה עמדה בחובת היידוע, וזאת נוכח המפורט במסמך שסומן ע/1 – מכתב מיום 20.1.09 מטעם עו"ד האני אבו פנה, ב"כ הנאשם באותה עת, בו אישר הסנגור את קבלת הודעת הפרקליטות והביע רצונו לצלם את חומר הראיות על מנת לקיים הליך שימוע. מהמסכים הנוספים שהוצגו על ידי הפרקליטות עולה כי בעקבות קבלת הפנייה הנ"ל, נרשמה תגובת הפרקליטה הממונה, לפיה מוזמן ב"כ הנאשם להעלות טענות השימוע בכתב, ותגובה זו נשלחה בפקס למשרדי ב"כ הנאשם ביום 24.2.09 (ראו התגובה ע/2 ואישור תקין על משלוח הפקס ע/3).

בנסיבות אלה, נסמכת בקשתו הנוכחית של הנאשם על הטענה כי הפקס ועליו תגובת הפרקליטות לא התקבל בפועל בידי בא כוחו, ובשל כך אף לא התקיים בסופו של דבר הליך כלשהו של שימוע. במסגרת הבקשה מבקש הנאשם לשמוע בהקשר זה את עדותו של עו"ד אבו פנה. דא עקא, כי אין כל חשיבות לעדות זו, וגם אם אצא מנקודת הנחה כי המכתב לא התקבל, על אף אישור הפקס התקין, אין בכך כדי לסייע לנאשם.

כפי שהובהר לעיל, חובת המאשימה מתמצת במסירת ההודעה על קבלת חומר החקירה, שאז מועבר הנטל אל כתפי החשוד, ככל שהוא מעוניין בכך, להעלות טיעוניו על הכתב ולנסות ולשכנע שלא להגיש כתב אישום. הנאשם לא פעל כך אלא שלח, באמצעות ב"כ, בקשה לצילום חומר החקירה לצורך הכנה לשימוע.

אפילו נניח כי בשל תקלה כזו או אחרת לא התקבלה תגובת הפרקליטות, ברי כי היה על הנאשם וב"כ לפנות פעם נוספת ולברר מה עלה בגורל פנייתם. בפועל לא נערך כל בירור כזה, לא נעשתה כל פנייה נוספת אל הפרקליטות, לא נשלחה בקשה מנומקת בכתב שלא להגיש כתב אישום ולמעשה נזנחה טענת "היעדר השימוע" במשך שנתיים תמימות, כאשר כתב האישום הוגש בחודש מאי 2009 ואילו הטענה הועלתה ונדונה רק בחודש מאי 2011.

בנסיבות אלה ברי כי אין כל יסוד לבקשה, ומה גם שב"כ המאשימה הביעה לא פעם את נכונותה לבוא בדברים עם הנאשם וב"כ ולשמוע את מכלול טענותיהם בנוגע לכתב האישום שהוגש.

לפיכך, הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לב"כ נאשמים 9 ו-12 ולמאשימה.

ניתנה היום, ט' טבת תשע"ב, 04 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.