מדינת ישראל נ' פיסל

החלטה

המבקש ידע על מועד הדיון, וניתנה לו האפשרות להיות נוכח במשפט ולקבל את יומו בבית המשפט.

לא ניתן לקבל את טענת המבקש לפיה לא התייצב מאחר והכניסה לירושלים עוכבה למשך שעתיים, מן הטעם הפשוט שהנאשם לא התייצב באיחור במועד אליו זומן, אלא לא התייצב כלל. יצוין כי ההחלטה מיום 26/4/2011 נתנה שעות ארוכות לאחר המועד בו היה על הנאשם להתייצב.

למבקש, שלא התייצב לדיון, ולא הציג טעם מספיק להיעדר התייצבותו ולכך שלא טרח לבקש מראש רשות להיעדר, אין להלין אלא על עצמו (ר"ע 418/85 רוקינשטיין נ' מדינת ישראל פ"ד לט(3), 279, ע"פ (ירושלים) 317/96 צור נ' מדינת ישראל).

המידע, אשר על פי הנטען בבקשה נמסר למבקש על ידי מרכז המידע, רחוק מן המציאות מרחק רב. לפיכך, אני מתקשה לקבל את טענת המבקש בעניין. אולם, גם אילו היה ממש בטענת המבקש לא היה בכך כדי לסייע בידיו. היה על המבקש לטרוח ולברר מה עלה בגורל התיק, ולא להמתין בחוסר מעש כשנה וחצי(!). הטענה כי לא היה בידי הנאשם מספר התיק בבית המשפט הינה טענת סרק, שכן ניתן לאתר את תיק בית המשפט גם באמצעות מס' הדו"ח שנמסר לנאשם. אולם, הנאשם לא טרח לפנות כלל לבית המשפט.

אין בפי המבקש טענה כנגד האישום גופו. על המבקש היה להיכבד ולפרט את טענות ההגנה שלו, על מנת לאפשר לבית המשפט לבחון האם יש בבקשה טענה בעלת כוח שכנוע יוצא דופן הנדרש למסקנה בדבר קיומו של עיוות דין בהרשעה או בעונש (השוו: ב"ש (מחוזי ירושלים) 8935/09 כדורי נ' מדינת ישראל). הנאשם לא עשה זאת, אלא ביקש להימנע מלחשוף את קו הגנתו. ממילא, אין בבקשה כדי לבסס הנחה שההרשעה נעשתה בטעות.

הענישה שהוטלה על הנאשם אינה כוללת רכיב של מאסר, אשר ברגיל מוטל בגין העבירות החמורות בהן הורשע הנאשם.

לאור כל האמור, בהעדר נימוק המצדיק את העדרו של הנאשם, ומאחר ולא נגרם לנאשם עיוות דין בהרשעה או בעונש, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ב אלול תשע"א, 11 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.