מדינת ישראל נ' פורד

החלטה

1.בפניי בקשה לעיון חוזר במסגרתה עותר המבקש לצמצם את שעות מעצר הבית, כך שישהה במעצר בית לילי בין השעות 23:00-06:00 וכן להסיר את האיזוק האלקטרוני.

2.כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סחיטה בכוח, חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה הגורמת חבלות של ממש בנסיבות מחמירות והסתייעות ברכב לביצוע פשע.

3.בתאריך 14/8/13 הורה בית המשפט, כבוד השופטת נצר, על שחרורו של המבקש לחלופת מעצר בדמות מעצר בית מלא במצפה רמון. בתאריך 30/12/13 במסגרת בקשה לעיון חוזר, הורה בית המשפט, כבוד השופט גד גדעון, על העתקת כתובת מעצר הבית לעיר חולון בפיקוח אחותו של המבקש וכן הורה על התייצבותו של המבקש מידי יום בתחנת המשטרה פעמיים ביום לצורך חתימה בפני יומנאי. בתאריך 21/1/14 הורתי על העתקת כתובת מעצר הבית לעיר בת ים.

4.עתה עותר המבקש להורות על צמצום מעצר הבית על מנת שיוכל לצאת לעבוד לפרנסתו בבית העסק "שאקל עבודות גובה". נטען, כי המבקש שוהה בתנאי מעצר בית מלא מזה חצי שנה ולא נרשמה אף הפרה לחובתו. עוד נטען, כי בעניינו של מעורב נוסף בפרשה (יזרחיה ווינטרס), בית המשפט הורה על צמצום מעצר הבית למעצר בית לילי ואף בוטל חובת הפיקוח על ידי ערב. עוד הוצע, כי כחלק מתנאי השחרור ייאסר על המבקש לעבוד דרומה לקו אשקלון- קריית גת.

5.ב"כ המשיבה מנגד, עתר לדחות את הבקשה ולהותיר את תנאי השחרור על כנם. נטען, כי לא ניתן להשוות בין המבקש לבין המעורב האחר (יזרחיה ווינטרס), שכן, חלקו של האחר בפרשה פחות מחלקו של המשיב. כמו כן, האחר שוחרר לחלופה לאחר שהתקבלה המלצה חיובית משירות המבחן, ללא איזוק אלקטרוני והשתלב בהליך טיפולי. עוד נטען, כי מסוכנותו של המשיב נלמד הן מהמעשים המיוחסים לו והן מעברו הפלילי. לחובתו 2 הרשעות. האחת מיום 5/9/10 – במסגרתה הורשע בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות והוא קבוע לגזר דין ליום 4/5/14. השניה, מיום 13/10/13 בגין הפרת הוראה חוקית. עוד נטען, כי רוב עדי התביעה טרם העידו, כך שעדין קיים החשש לשיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים.

6.בבש"פ 3611/10 עימאד רמאל נגד מדינת ישראל נפסק: "אמנם ככלל אין מקום לכרסום בתנאי השחרור שנקבעו מבלי שחלף די זמן מההחלטה האחרונה בעניין זה, ומבלי שקמו נסיבות חדשות או התגלו עובדות חדשות. חלוף הזמן חשוב הן מאחר שזו מצוות המחוקק הן בשל הצורך שלא להעמיס יתר על המידה על מערכות המשפט העמוסות ממילא, והן בשל הטעם המהותי שעומד בבסיס הזמן החולף, המאפשר לבחון האם ניתן ליתן בנאשם אמון מספיק בשביל להקל עוד בתנאי שחרורו. עם זאת, חלוף זמן ניכר, כדרישת הסעיף, הוא מושג שאף הוא תלוי בנסיבות העניין, ובמקרים המתאימים ניתן לחרוג מנוהל הפסיקה ולדון בבקשה להקלת תנאי המעצר חרף העובדה שחלפו אך חודשים ספורים מאז ניתנה ההחלטה האחרונה בעניין תנאי השחרור."

עוד נקבע, כי בבחינת בקשתו של אדם לעיון חוזר בתנאי מעצרו, על בית המשפט לבחון האם יש בהיענות לבקשתו, כדי לפגוע בתכליתה של חלופה זו: "ההכרה בחשיבות יכולתו של אדם להתפרנס ולדאוג לצורכי מחייתו מלמדת אותנו, כי אף שמדובר בנאשם המשוחרר לחלופת מעצר, יש לנסות, במקרים הראויים, לבחון את אפשרות השתלבותו במסגרת עבודה, אשר תבטיח לו פרנסה ותעסוקה. זאת, כמובן, בכפוף לכך שלא יהיה בכך משום פגיעה באינטרס ציבורי סותר. לפיכך, במידה וניתן להשיג את תכלית חלופת המעצר גם כשהנאשם יוצא לעבוד, תוך הבטחה כי אין ביציאתו לעבוד משום סכנה לציבור או אפשרות לפגיעה בתקינות ההליך המשפטי נגדו, במקרה המתאים יהיה ראוי לאפשר זאת" (ראה לעניין זה בש"פ 2857/06).

7.לאחר שהקשבתי לטיעוני באי כוח הצדדים, ועל רקע המבחנים שנקבעו בפסיקה המצוינת לעיל, וכן עיינתי בהחלטות קודמות בעניינו של המבקש, שוכנעתי שיש מקום לצמצום מעצר הבית בו נתון המבקש. לא הובא טעם של ממש שצמצום מעצר הבית לצורך יציאה לעבודה, יהיה בו כדי לפגום בתכליתה של חלופת המעצר שנקבעה בעניינו. לצד זאת הטעמים שעמד עליהם ב"כ המבקש.

8.מכל האמור לעיל, הנני מורה כדקלמן:

א.מעצר הבית יצומצם בין השעות 23:00 עד השעה 06:00.

ב.יתר תנאי השחרור בערובה יישארו בעינם בכפוף לאמור לעיל.

המזכירות תשלח את ההחלטה למפקח על האיזוק האלקטרוני ולבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ד, 09 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.