החלטה
רקע
1.זוהי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים הפליליים המתנהלים כנגדו בת.פ. 16266-10-10, כך לאחר שבכתב האישום שהוגש כנגדו יוחסו לו עבירות של גרימת חבלה חמורה, מעשה מגונה, כליאת שווא ואיומים.
על פי המיוחס ובמהלך הלילה של יום 2/10/10, תקף המשיב את המתלוננת – שהייתה בזמן הרלוונטי ידידתו – מספר רב של פעמים, ביצע בה מעשים מגונים תוך שימוש בכוח, כלא אותה ברכב ואיים עליה.
תחילתו של כתב האישום בבילוי משותף של המתלוננת, המשיב ובן דודו בפאב בטבריה, שם שתו משקאות חריפים, והמשכו בפאב נוסף בו בילו השלושה, בכפר זרזיר, גם שם שתו משקאות כנ"ל. לאחר המתואר ובשובם לרכב, דרש המשיב מהמתלוננת כי תשב לידו במושב האחורי, מאחר וברצונו לשוחח עימה. מיד עם תחילת הנסיעה חזרה לטבריה אחז המשיב בכוח בידיה של המתלוננת והחל לנשק אותה בכוח על פיה. המתלוננת ניסתה להדוף אותה מעליה, ובתגובה הכה אותה המשיב באגרוף בפניה ומשך בשיערה. בניסיון להיחלץ פתחה המתלוננת את דלת הרכב הנוסע, אך המשיב משך אותה בכוח חזרה פנימה. בהמשך הנסיעה מישש המשיב את שדיה של המתלוננת; ניסה להוריד את השמלה שלבשה; נגע שוב ושוב באיבר מינה, מעל התחתונים, וניסה להכניס את ידו מתחת לתחתוניה. עוד בהמשך התיישב המשיב על רגלי המתלוננת והכה אותה באגרופים בכל חלקי גופה, תוך שהאחרונה מתחננת אל המשיב ובן דודו כי יורידו אותה מהרכב. בהגיעם לצומת גולני הצליחה המתלוננת להימלט מהרכב, אלא שהמשיב רדף אחריה, תפס אותה וגרר אותה חזרה. הרכב המשיך בנסיעה לכיוון כפר עילבון, ושם, בתחנת דלק, עצר שוב. גם בפעם זו הצליחה המתלוננת להימלט מהרכב, תוך שהיא מנופפת לעזרה לעבר המכוניות הנוסעות, אך גם הפעם רדף אחריה המשיב וגרר אותה חזרה לרכב, למרות תחנוניה. בתוך כך אף איים עליה כי סופה יהיה כמו הסוף של אחיו שנפטר. לאחר המתואר המשיך בן דודו של המשיב בנסיעה לכיוון טבריה, ובהגיעם לקרבת ביתה של המתלוננת, הורידו אותה מהרכב ועזבו את המקום.
כתוצאת האמור נגרמו למתלוננת שבר באפה, המטומות רבות על ידיה ורגליה, ושריטות על רגליה, וכן נתלשה אחת מציפורניה.
2.ב"כ המשיב לא חלק תחילה על קיומן של ראיות לכאורה בשלב זה של הדיון, הגם שטען כי מדובר בראיות שעוצמתן חלשה ואשר מחייבות בחינה של שחרורו לחלופת מעצר.
עם זאת ומאחר ונמלך בדעתו מספר פעמים, מצאתי לבדוק ראיות אלו לגופן. עיון זה העלה, כך אומר כבר עתה, כי בשלב זה – שבו בידוע אין נבחנת מהימנות העדויות, אלא אך הפוטנציאל הראייתי הטמון בהן (ראו בש"פ 7975/10 אבו רומי נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 4/11/10, פורסם ב"נבו"; בש"פ 8369/09 בצר נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 12/11/09, פורסם ב"נבו"; וגם בש"פ 3710/08 אזרזר נ' מדינת ישראל, תק-על 2008(8), 2472), הראיות הקיימות מצטרפות לכדי מארג המספיק לבסס סיכוי סביר להוכחת אשמתו של המשיב. ואפרט.
ראיות לכאורה
3.דו"ח שערך השוטר גולן העלה כי המתלוננת הגיעה לתחנת המשטרה כשהיא מלווה בחברה בשעה 05:00 לפנות בוקר; כי הייתה נסערת ומפוחדת; בכתה ומלמלה "הוא רצה לאנוס אותי"; וסיפרה בתמצית את השתלשלות האירועים. עוד צויין בדו"ח כי גולן הבחין בסימני מכות על גופה של המתלוננת, וכי צילם את החבלות והפנה את המתלוננת לבי"ח פוריה.
4.הודעתה הראשונה של המתלוננת נגבתה בשעה 06:00 בבוקר יום 2/10/10. בהודעתה זו ציינה המתלוננת כי ערב קודם בילתה עם המשיב – איתו היא מיודדת מזה 7 שנים – ועם אדם נוסף (סבאר) בפאבים בטבריה ובזרזיר, ובסיום הבילוי, במהלך הנסיעה חזרה, תקף אותה המשיב בכך שניסה לכפות עצמו עליה בתוך הרכב (לנשק אותה, לגעת באיבר מינה), לא אפשר לה לצאת ממנו ואף הכה אותה. בנוסף איים עליה כי יקרה לה מה שקרה לאחיו, שנפטר. בתוך כך הדגישה כי המשיב לא הצליח להכניס את ידיו מתחת לתחתוניה ולא הוציא את איבר מינו, וכן כי התנגדה לכל ניסיונותיו ואף שרטה אותו ונשכה אותו.
המתלוננת הדגישה עוד כי סבאר ניסה לאפשר את ירידתה מהרכב אך הוכה בעצמו על ידי המשיב; כי המשיב היה שיכור מאוד; כי במהלך הנסיעה קיבלה שיחת טלפון מחברה של אחותה וסיפרה לה בקצרה, ברוסית, כי המשיב ניסה לאנוס אותה; וכי לבסוף הורידו אותה המשיב וחברו בסמוך לביתה, שם כבר חיכו לה חברות של אחותה. עוד הוסיפה המתלוננת כי לה ולמשיב היה בעבר קשר זוגי, שכלל בילוי אינטימי חד פעמי, וכי לדעתה התנהג כפי התנהג כיוון שפגעה בכבודו כאשר אמרה דברים לא יפים על חברתו.
5.בתמונות שצולמו בתחנה על ידי השוטר גולן נראית המתלוננת כשחבלות על פניה, ידיה ורגליה.
6.בשעה 07:30 התקבלה המתלוננת בחדר המיון בבי"ח פוריה, והתלוננה על ניסיון לאונס מצד אדם עימו נסעה ברכב בחזרה מבילוי. המתלוננת אובחנה כסובלת משבר באף, משריטות והמטומות בחלקי גוף שונים, וכן מדימום בעקבות ציפורן תלושה. עוד צויין כי המתלוננת "נראית מאוד מוטרדת ועצובה".
7.בהודעתה השנייה מיום 3/10/10 (בשעות הצהריים), חזרה המתלוננת על השתלשלות האירועים, ושבה והדגישה כי המשיב ניסה לגעת בה בכוח – מעל הבגדים – במהלך הנסיעה, כי הרביץ לה וכי לא אפשר את ירידתה מהרכב. בתוך כך חזרה על פרטים נוספים אותם מסרה בהודעתה הראשונה, ועוד הוסיפה כי כאשר הורידו אותה לבסוף בסמוך לביתה, התקשרה לחברה (סיון כהן), וזו התקשרה למשיב וכשהטיחה בו כי ניסה לאנוס את המתלוננת, השיב לה שהיא מוזמנת לחכות לו בצומת גולני, שם יוכל לאנוס גם אותה.
8.בהודעתה השלישית מיום 6/10/10 התבקשה המתלוננת להבהיר כמה פעמים עצרו בדרך חזרה מהבילוי ועד שהורידו אותה בביתה. המתלוננת ציינה כי עצרו פעמיים בדרך, וכי בשתיהן ניסתה לברוח מהרכב אך הוחזרה אליו על ידי המשיב וסבאר. עוד אישרה כי בפעם השנייה עצרו אמנם ליד תחנת דלק, אך הדגישה כי לא נכנסו לתוך התחנה, ולא תדלקו את הרכב. עוד ציינה כי המשיב לא נהג ברכב בשום שלב. המתלוננת הוסיפה עוד כי פגשה את חברתה סיון בפאב בזרזיר, ואליה התקשרה לאחר האירוע כדי שתתלווה אליה לתחנת המשטרה. בנוסף ציינה כי במהלך הנסיעה התקשרה אליה חברה של אחותה וכי "הייתי בוכה ואמרתי לה שאני לא יכולה לדבר עכשיו, אמרתי לה שאדהם (המשיב – כ.ר.ה) ניסה לאנוס אותי והרביץ לי, והשארתי את הטלפון פתוח שתשמע מה שקורה". לבסוף מסרה כי הסיבה למעשיו של המשיב נעוצה בכך שאמרה דברים לא יפים על חברתו, כמו גם העובדה כי היא עצמה אינה נענית לחיזוריו.
9.חברתה של המתלוננת, סיון כהן, אישרה בהודעתה מיום 5/10/10 את דברי המתלוננת. בכלל זה אישרה כי פגשה את המתלוננת ואת המשיב וסבאר בפאב בזרזיר; כי ראתה שהם שותים, וכי המשיב שיכור; כי לאחר שחזרה מהפאב, ובסמוך לשעה 04:00 לפנות בוקר קיבלה שיחת טלפון מהמתלוננת, שהייתה היסטרית וסיפרה לה בבכי כי המשיב תקף אותה; וכי לאחר המתואר התקשרה למשיב בעצמה והטיחה בו את טענות המתלוננת, והוא בתגובה אמר לה שתיזהר, כי יאנוס גם אותה. עוד הוסיפה כי הבחינה על חבלות בגופה של המתלוננת וכי ליוותה אותה לתחנת המשטרה ולאחר מכן לבית החולים.
10.ולריה שומייקו אישרה אף היא בהודעתה מיום 5/10/10, את גרסת המתלוננת. לדבריה התקשרה למתלוננת בשעה 03:00 לפנות בוקר, כשסיימה לבלות, וזו ענתה לטלפון בבכי אך לא הייתה מוכנה למסור פרטים וניתקה את השיחה. כשהתקשרה שוב, ענתה המתלוננת לטלפון אך לא דיברה, וולריה שמעה צעקות ("עזוב אותי, עזוב אותי") ובכי, וניתקה את השיחה בעצמה. אח"כ התקשרה שוב, והמתלוננת אמרה לה בקצרה כי המשיב ניסה לאנוס אותה וכי היא בצומת גולני, והשיחה שוב נותקה. ולריה הוסיפה כי התקשרה לחברה נוספת, וכי שתיהן הלכו לחכות למתלוננת ליד ביתה. בהמשך הבחינו כי הרכב ובו המתלוננת, המשיב וסבאר עוצר בסמוך, וראו את המתלוננת יורדת ממנו כשהיא בוכה, פרועה, וחבולה. בהמשך הגיעה למקום סיון, והשתיים הלכו לתחנת המשטרה. ולריה הוסיפה כי למתלוננת היה ריח של אלכוהול, אבל התנהגותה העידה כי אינה שיכורה.
11.מזכר שערך השוטר טל ביום 3/10/10 העלה כי המתלוננת הונחתה על ידו להתקשר למשיב ולסבאר ולהתעמת איתם בקשר לאירועי הלילה.
בשיחה שערכה המתלוננת עם המשיב הכחיש המשיב את כל טענותיה כנגדו. בשיחה שערכה עם סבאר, אמר לה האחרון כי אינו יודע מדוע המשיב עשה לה את מה שעשה, והבטיח לברר עימו את הנושא ולחזור אליה.