מדינת ישראל נ' פדידה

גזר דין

1.בתאריך 14/04/10 הורשע הנאשם בעבירות דלקמן שיוחסו לו בכתב האישום: תקיפת שוטר במילוי תפקידו, הפרעת שוטר במילוי תפקידו, העלבת עובד ציבור, מעשה מגונה בפומבי ואיומים, עבירות שעבר כלפי שוטרים שונים מתחנת זבולון בתאריך 31/07/05.

הנאשם זוכה מעבירה ספציפית של תקיפת שוטר ככל שהיא מתייחסת לשוטר עד התביעה גל הורן כפי שפורט בהכרעת הדין.

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות.

בתאריך 03/05/10 טענו הצדדים לעונש והנאשם הופנה לקבלת חוות דעת של הממונה על עבודות שירות בדבר כשירותו לבצע עבודות שירות במקום מאסר.

2.ב"כ המאשימה הגישה הרשעה קודמת של בית הדין הצבאי בגין היעדרות מהצבא – הרשעה מתאריך 18/04/02.

ב"כ המאשימה ציינה כי הנאשם הורשע לאחר שנשמעו שלושה עשר עדי תביעה, באשר הנאשם לא הודה ולא נטל אחריות על המעשים שיוחסו לו בכתב האישום.

לדבריה, מדובר באירוע כאשר בכל אחד משלביו, בכל פעם שנתקל הנאשם במי מן השוטרים שמילאו תפקידם כחוק נקט נגדם בהתנהגות לא ראויה, תוך שהפריע להם במילוי תפקידם, העליבם, איים עליהם ואף תקף שוטר.

רצונו של הנאשם היה לפגוע בשוטרים, להכפישם ולבזותם על רקע מילוי תפקידם כשוטרים וכך גם עשה כאשר הוריד את מכנסיו ותחתוניו וחשף את איבר מינו אל מול השוטרים כשהוא אומר להם שהוא שם עליהם "את הזין הזה".

לדברי ב"כ המאשימה התנהגות שכזו ראויה לעונש מחמיר ומי שעובר עבירות כלפי שוטרים אינו פוגע רק בגוף ובשוטרים אלא גם בשלטון החוק ובנציגיו, כאשר יש לתת הגנה לשוטרים הממלאים תפקידם ולאפשר להם לפעול.

הגנה אמיתית תתבטא באמצעות ענישה מחמירה. על כן, ביקשה לגזור על הנאשם מאסר בפועל ממש, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי לשוטר, עד התביעה עמיאל ליאור.

ב"כ המאשימה הגישה פסיקה התומכת בטיעוניה.

3.ב"כ הנאשם הביע תמיהה מדוע כתב האישום הוגש שלוש שנים לאחר האירוע – אירוע שהתרחש ביולי 05' כשכתב האישום הוגש חודש ספטמבר 08'.

לדבריו, שיהוי לא כל שכן שיהוי כה ארוך הוא פרמטר חשוב בגזירת הדין, כאשר אנו מצויים חמש שנים לאחר האירוע ועל כן יהא זה בלתי מדתי לגזור על הנאשם היום עונש של מאסר.

הנאשם כבן 28, רווק, עובד לפרנסתו כנהג משאית לחם ועברו נקי לחלוטין למעט עבירה צבאית.

לדברי הסנגור תחילת המקרה היא בטעות של השוטרים אשר סברו כי מדובר באירוע חמור של חטיפה עם סכין, ופעלו כפי שפעלו.

תחילת האירוע, כפי שקבע בית המשפט עצמו הייתה בעיכוב לא חוקי של הנאשם ובשליפתו מהרכב בכוח, השוטרים לא הזדהו ולא אמרו לו מדוע הוא מעוכב ומפועל נגדו כוח. ואכן, בית המשפט קבע כי הדחיפה שתקף את השוטר בשטח חוסה תחת הגנה עצמית.

לא מדובר באדם שעסק בביצוע עבירה כלשהי, אלא במי שמבחינתו האירוע התרחש על לא עוול בכפו.

הנאשם היה שתוי, וגם אם לא נקבע שהוא שיכור על פי החוק, יש להתחשב בעובדה זו שכן במצב דברים אחר הנאשם היה נוהג באיפוק רב יותר ולא היה מגיע למצב אליו הגיע.

לראשונה בחייו היה הנאשם עצור, מבויש בתחנה, ולא הבין מדוע וכיצד הגיע למצב זה.