מדינת ישראל נ' ע מגיד

הכרעת דין

כתב האישום שהוגש כנגד הנאשם מייחס לו עבירה של אי ציות להוראת שוטר.

על פי עובדות כתב האישום הורה שוטר במדים להמשיך בנסיעה ולא להיכנס למפרץ אוטובוס, אך הנאשם לא ציית להוראה זו.

הנאשם כפר בקבלת הוראה כאמור מהשוטרת אך הודה בנהיגה, בזמן ובמקום.

מטעם המאשימה העידה השוטרת נעמה משעלי (להלן: השוטרת) ומטעם ההגנה הנאשם ומר נור אבו הדואן (להלן: עד ההגנה).

אין מחלוקת בין הצדדים כי במועד האירוע היו עומסי תנועה כבדים ביותר במקום, כי נכחו שוטרים לצורך הכוונת התנועה בגין עומסים אלו, כי הנאשם עצר את המשאית בה נהג במפרץ חניה אשר אסור היה לו לעצור בו, וכי הנאשם התבקש למסור לשוטרת את רישיונותיו.

סלע המחלוקת שבין הצדדים הינו האם השוטרת הורתה לנאשם להימנע מכניסה למפרץ החניה והאם הורתה לו לפנות את מפרץ החניה לאחר שעצר במקום.

לאחר ששקלתי את ראיות הצדדים באתי לידי מסקנה שיש לקבל את גרסתה של השוטרת ולדחות את גרסת ההגנה. אנמק:

ראשית, מדובר בשוטרת ותיקה, מנוסה ומיומנת אשר הוצבה במקום לצורך הכוונת תנועה עקב עומסי תנועה במקום.

לא הוצג לפני נימוק של ממש שיש בו לבסס הנחה כי השוטרת לא דיברה אמת. לא נעלם מעיניי פסק דינו של כב' ביהמ"ש המחוזי בע"פ 40203/07 אליו הפנה הסניגור המלומד, אולם אין הנדון דומה לראיה. בפרשיה שנידונה בפסק הדין הנ"ל נענש נהג על ידי שוטרת לאחר שלא ציית להוראותיה. אין משמעותו של פסק הדין הנ"ל כי בכל מקרה בו נהג אינו מציית להוראת שוטרת הופך הנושא לסכסוך אישי בין הנהג לשוטרת אשר יש בו להפחית מאמינות השוטרת. בהעדר טענות של ממש כנגד הגינותו של שוטר, מהימנותו אינה מוטלת בספק וביהמ"ש יכול לבסס עליה קביעות עובדתיות איתנות (ע"פ (י-ם) 2416/08 גלבוע נ' מדינת ישראל).

שנית, גם אם אקבל את טענות הנאשם כי השוטרת הורתה לו שלא להיכנס למפרץ החניה אך הוא לא הבחין בהוראה זו, אין בכך כדי לסייע בידו. בהלכה שנקבעה זה מכבר נקבע כי כל אדם המשתמש בדרך אשר אינו מציית להוראת שוטר עובר על הוראת הדין, בין אם ראה את אות השוטר ובין אם לאו, ובלבד שהסיבה לאי הבחנתו באות נעוצה בחוסר תשומת לבו (ע"פ 77/61 צורבל נ' היועץ המשפטי לממשלה).

שלישית, גרסתה של השוטרת מתיישבת טוב יותר עם הגיון הדברים. שעה שהשוטרת עסוקה בהכוונת תנועה אין זה הגיוני שהיא לא תתפנה להכווין גם את הנאשם. גרסת עד ההגנה לפיה השוטרת היתה כה עמוסה עד כדי כך שהנאשם לא יכול היה להבחין בה אינה מתקבלת על הדעת.

כך גם לא מתקבלת על הדעת גרסתו של עד ההגנה לפיה השוטרת ביקשה מהנאשם את רישיונותיו בעת שהיתה עסוקה עם נהגים אחרים.

זאת ועוד, לגרסת הנאשם מיד כאשר השוטרת ביקשה את רישיונותיו הוא השיב לה שבכוונתו לצאת ממפרץ החניה בו עמד בניגוד לדין. תשובתו מלמדת על כך שהוא ידע היטב כי הוא עומד במקום אסור, ומחזקת את המסקנה כי דבריו נאמרו לאחר שקיבל הוראה מהשוטרת שלא להיכנס למקום בו עצר.

רביעית, אין כל הגיון בגרסת ההגנה לפיה השוטרת, אשר לא יצרה קודם לכן כל מגע עם הנאשם, תתנפל עליו בדרישתה לקבלת הרישיונות תוך איומים וניבולי פה. ככל שיש ממש בגרסתו זו של הנאשם הרי סביר יותר כי טון הדברים התקיף בא לאחר הנאשם התעלם מהוראתה של השוטרת.

חמישית, במועד האירוע קיבל הנאשם דוח נוסף בגין הפרעה לתנועה (נ/1). בנסיבות המפורטות בדוח מפורטות נסיבות דומות לאלו המפורטות בכתב האישום, כולל הסירוב להוראת השוטרת וכולל דבריו הבוטים של הנאשם כלפי השוטרת. העובדה שהנאשם בחר לשלם את הדוח ובכך להודות בעובדות האישום הנוסף מדברת בעד עצמה.

לאור כל האמור ועל אף שמדובר בעדות יחידה במשפט פלילי אני מחליט להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ניתנה והודעה היום כ"ד כסלו תשע"א, 01/12/2010 במעמד הנוכחים.

מרדכי כדורי, שופט

גזר דין

הנאשם שלפני הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של אי ציות להוראת שוטר.