מדינת ישראל נ' עסלי(עציר) ואח'

החלטה

אני משחררת את הסנגוריה הציבורית ואת עו"ד תאופיק ג'בארין מייצוגם של הנאשמים 3 ו- 4 בתיק זה.

ניתנה והודעה היום כ' שבט תש"ע, 04/02/2010 במעמד הנוכחים.

כרמלה רוטפלד-האפט, שופטת

הכרעת דין

לאור הודאת הנאשמים בעובדות כתב האישום הנני מוצאת אותם אשמים בעבירה אשר יוחסה להם בכתב האישום ובהתאם הנני מרשיעה אותם בביצוע עבירה של כניסה לישראל ושהייה בה שלא כחוק.

ניתנה והודעה היום כ' שבט תש"ע, 04/02/2010 במעמד הנוכחים.

כרמלה רוטפלד-האפט, שופטת

גזר דין

הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בביצוע עבירה של כניסה לישראל ושהייה בה שלא כחוק. כך לאחר שהודו כי בתאריך 02.02.10 שהו בישראל ללא אישור מתאים. הנאשמים נתפסו בביתו של עורך דין מנצרת אשר הלינם בעבור סך כספי שהיה אמור להשתלם כל חודש.

אין צורך להכביר מילים על חומרתה של העבירה שבנדון, גם בימים אלו. בכל הכבוד אינני סבורה כי בית המשפט יכול לעשות את האבחנה בין מי שנכנס לישראל במטרה לפגע ובין מי שנכנס לישראל שלא כדין, אך ורק לצורכי פרנסה ומחמת המצוקה הקשה המאפיינת את הנסיבות האופפות אותו. לצערנו ניסיון החיים מלמד כי מצוקתם של אחדים נוצלה בצורה הנפשעת הצינית ביותר על ידי אחרים מתוך ניסיון להביא לפגיעה בביטחון הציבור כאן. יש להזכיר כי בין היתר מטעם זה האיסור הינו איסור מוחלט כאשר הטעם בבסיסו עניינו בביטחון הציבור כולו.

לא ניתן לנבא מיהו אותו האחד שייכנס לישראל למטרה של פרנסה ובמקביל יאולץ ו/או יבצע מרצונו פעילות עוינת.

התוצאה הינה כי לא ניתן להקל בעונשם של הנכנסים שלא כדין לישראל, גם אם מדובר בעבירה ראשונה.

טוענים הסנגורים למצבם הבריאותי הרעוע של הנאשמים ובעניין זה אני שואלת את עצמי מה היה להם מלכתחילה, במצבם זה, להפר את חוק הכניסה לישראל.

סופו של יום בשקלול מכלול הנסיבות בתיק זה, מתוך הבנה כי על דרך העיקרון תשמר מדיניות הענישה המחמירה בכל הנוגע בעבירות הקשורות בכניסתם של שוהים בלתי חוקיים משטחי האזור לישראל, ומנגד בשים לב להלכה הנוספת לפיה ככל שמעשהו של הנאשם מקרב עצמו לליבתה של ההלכה, משמע לסיכון לביטחון הציבור, כן יטה ביהמ"ש להחמיר עימו ומאידך, ככל שמעשהו של הנאשם ירחק וילך מן הליבה יקטן כוח המשיכה של מדיניות הענישה ויתחזק ממילא משקלם של טעמי הזכות (וראו: רע"פ 3173/09 מוחמד פראגין נ' מדינת ישראל תק-על 2009 (2) 1255), אני מוצאת כי אין להקל עם הנאשמים עד כדי בקשת הסנגורים להורות על גירושם לאלתר, אולם אין גם כדי להחמיר עימם כפי שיש לנהוג במפרי חוק רצידיביסטים.

תוצאת האמור ובנסיבות אני מוצאת לדון את הנאשמים לעונשים הבאים:

הנאשמים 1, 2, 4:

א.45 ימי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרם מיום 02.02.10.

ב.6 חודשים מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתוך תקופה זו כל עבירה לפי חוק הכניסה לישראל ויורשע בגינה בין בתקופת התנאי ובין לאחריה.

הנאשם 3 (ובשים לב לעובדה כי לחובתו הרשעה קודמת):

א.50 ימי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 02.02.10.

ב.6 חודשים מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתוך תקופה זו כל עבירה לפי חוק הכניסה לישראל ויורשע בגינה בין בתקופת התנאי ובין לאחריה.