מדינת ישראל נ' עמלה(עציר)

גזר-דין

הרקע

1.כנגד הנאשם הוגש כתב-אישום אשר ייחס לו עבירות של גניבת רכב לפי סעיף 413ב(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); שהייה בלתי חוקית לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל); והכשלת שוטר לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

במסגרת תשובת הנאשם לכתב-האישום, הוא אישר את מרבית העובדות שתוארו בכתב-האישום באופן שמילא אחר יסודותיהן של כל העבירות שיוחסו לו, אולם כפר בחלק מהעובדות שנכללו בכתב-האישום מלכתחילה. המאשימה הודיעה כי היא מסתפקת בתשובת הנאשם לאישום. בהתאם לעובדות בהן הודה הנאשם, ביום 26.9.2013, בסמוך לשעה 08:00, ברחוב נחל נחשון ברמת בית שמש, גנב הנאשם רכב מסוג טויוטה ביחד עם שלושה נוספים (להלן: האחרים). באותן נסיבות, הנאשם והאחרים נכנסו לרכב שלא היה נעול, חלונותיו היו פתוחים ומפתח הרכב היה בתוכו. הנאשם לא היה זה שהתניע את הרכב ואף לא היה זה שנהג בו (זהות הנהג אינה ידועה למאשימה). הנאשם והאחרים החלו בנסיעה ברכב לכיוון אזור עמק האלה על כביש 367. כאשר הרכב בו נסעו הנאשם והאחרים הגיע למחסום משטרתי שהוצב בדרך, המשיך הרכב בנסיעה, פרץ את המחסום ועלה על הדוקרנים שהוצבו במחסום. השוטרים החלו במרדף אחר הרכב באמצעות רכבם, ולאחר מרדף של כמה מאות מטרים עצר הרכב באמצע הכביש והנאשם והאחרים נמלטו ממנו בריצה. הנאשם נתפס על-ידי המשטרה מספר שעות לאחר מכן, כאשר הוא נמלט על שביל סמוך למחסום שבקרבתו הוא והאחרים נטשו את הרכב. באותן נסיבות, שהה הנאשם בתחומי מדינת ישראל ללא היתר כדין. בכל אלה הודה הנאשם, ובגין כך הורשע בשלוש העבירות שיוחסו לו בכתב-האישום.

טיעוני הצדדים לעונש

2.בהעדר הסדר-טיעון בין הצדדים, טען כל צד באופן חופשי לעונש. המאשימה עמדה על חומרת העבירות, נסיבות ביצוען והנזקים הכרוכים בהן. לטענת המאשימה, מתחם העונש ההולם לעבירת השב"ח נע בין חודש לשישה חודשי מאסר בפועל, ואילו המתחם בגין העבירות של גניבת רכב והכשלת שוטר יחדיו נע בין 18 ל- 30 חודשי מאסר בפועל. במקרה דנן, עתרה המאשימה להטיל על הנאשם עונש של 32 חודשי מאסר בפועל וכן מאסר מותנה.

מנגד, הסנגור עמד על מכלול הנסיבות לקולא בעניינו של הנאשם ובהן: הודאת הנאשם ונטילת האחריות שלא במסגרת הסדר טיעון; גילו הצעיר של הנאשם; העדר עבר פלילי; נסיבותיו האישיות של מרשו; והעדר מסלולי שיקום לתושבי שטחים. בהתחשב בכך, עתר הסנגור להסתפק בימי מעצרו של הנאשם עד כה (כשישה חודשים).

מתחם העונש ההולם

3.על-פי סעיף 40ג(א) לחוק העונשין, יש לקבוע את מתחם העונש ההולם את מעשי העבירות בגינם הורשע הנאשם בהתאם לעקרון ההלימה, תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירות ובמדיניות הענישה הנהוגה. בנסיבות העניין, אני סבורה כי כלל העבירות בהן הורשע הנאשם מהוות אירוע אחד בהתאם להסדר הקבוע בסעיף 40יג(א) לחוק העונשין, שכן העבירות בוצעו תוך שהתקיימה זיקה כרונולוגית ומהותית ביניהן. אשר על כן, אני רואה לקבוע מתחם עונש הולם אחד בגין האירוע כולו.

4.אפתח בערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות בגינן הורשע הנאשם. בכל הנוגע לעבירה של גניבת הרכב - הערכים החברתיים המוגנים המונחים בבסיס עבירה זו עניינם בשמירה על קניינו ורכושו של הפרט מפני נזק כלכלי, הן ליחיד והן לרבים, וכן בהגנה על הפרטיות ועל תחושת הביטחון האישי של בעל הרכב. בתי-המשפט עמדו פעמים רבות בפסיקותיהם על הצורך בנקיטת מדיניות ענישה הולמת בגין עבירה זו שהינה בבחינת מכת מדינה, וזאת על-מנת להעביר מסר מרתיע מפני ביצועה. ובלשונו של כב' השופט א' רובינשטיין בע"פ 11194/05 אבו סבית נגד מדינת ישראל (15.5.2006):

"למרבה הצער, תופעת גניבות הרכב טרם נעקרה משורש, ומכת המדינה שאליה נדרש בית משפט זה לפני בדיוק עשור (פסק הדין בע"פ 5724/95 ניתן ב-12.5.96), כמעט שהפכה לעשר מכות; היא ממשיכה לנגוס ברכושם של רבים, ופגיעתה רעה כלכלית ואנושית. המעט שבידי בית משפט זה לעשות הוא לחזק את ידיהם של בתי המשפט הדיוניים בראייה מחמירה של העבירות הכרוכות בכך".

אשר לעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו - תכליתה של עבירה זו הינה להגן על קיומם של סדרי חברה ומשטר תקינים, תוך שמירה על תפקודם של העוסקים במלאכת אכיפת החוק, כחלק מההגנה על עקרון שלטון החוק.

בכל הנוגע לעבירה של שהייה בישראל שלא כדין - הערכים החברתיים המונחים בבסיסה של עבירה זו עניינם בשמירת המדינה על גבולותיה ובעמידתה על זכותה לקבוע מי הם הרשאים להיכנס לשטחה, ובתוך כך הגנה על ביטחונה ועל ביטחונם האישי והכלכלי של תושביה. השילוב של עבירת השהייה בישראל שלא כדין, ביחד עם עבירות נוספות של גניבת רכב והפרעה לשוטר במילוי תפקידו כפי שאירע במקרה דנן, יוצרים חומרה של ממש. בתי-המשפט נוהגים בגישה מקלה יחסית כלפי שוהים בלתי חוקיים נעדרי עבר פלילי אשר נכנסים לשטחי ישראל לצרכי שבירת שבר ומציאת פרנסה, ומובאים לדין בגין עבירה של כניסה לישראל שלא כדין כעבירה בודדת, ללא עבירות נלוות. שונים הם פני הדברים כאשר אדם נכנס לישראל שלא כדין ומבצע בשטחה עבירת רכוש ועבירה נלוות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. במצבים כאלה, נדרשת ענישה מחמירה יותר, שתבטא את חומרת המעשים ותרתיע מפני הישנותם.

5.מנסיבות ביצוע העבירות במקרה דנן עולה כי הנאשם, אשר שהה בתחומי מדינת ישראל שלא כדין, גנב רכב ביחד עם שלושה אחרים. עסקינן, אפוא, בגניבת רכב על-ידי חבורה בצוותא כאשר הנאשם הינו שב"ח, באופן המוסיף חומרה למעשים. חומרה נוספת גלומה בכך שכאשר הנאשם והאחרים הגיעו עם הרכב לכיוון מחסום המשטרה שהוצב בדרך, המשיך הרכב בנסיעתו, פרץ את המחסום ועלה על הדוקרנים שהוצבו במחסום. התנהלות זו הצריכה מרדף מצד השוטרים. לאחר מרדף קצר, עצר הרכב באמצע הכביש והנאשם והאחרים נמלטו ממנו בריצה, עד אשר הנאשם נתפס בקרבת מקום. פריצת המחסום וכן הבריחה מהרכב מעידות על זלזול ועל העדר מורא מפני החוק, תוך סיכון פוטנציאלי של השוטרים והכבדה על רשויות אכיפת החוק. לצד זאת, חובה לציין כי הרכב שנגנב לא היה נעול, חלונותיו היו פתוחים והמפתח היה בתוך הרכב. מכאן שגניבת הרכב לא הצריכה תכנון או תחכום מיוחדים, והיא לא הצריכה שימוש בכלי פריצה כלשהם שכן לפי העובדות בהן הודה הנאשם, החלון היה פתוח והמפתח היה בתוך הרכב. זאת ועוד; על-אף שהנאשם נטל חלק במעשה הגניבה והכשלת השוטר כמבצע בצוותא, מוסכם כי הוא לא היה זה שהתניע את הרכב ואף לא היה זה שנהג בו, לרבות בזמן המרדף המשטרתי אחר הרכב.

6.בחינת מדיניות הענישה הנוהגת בנוגע לעבירה של גניבת רכב כאשר היא מלווה בעבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל, מלמדת כי בתי-המשפט נוהגים להטיל בגין עבירות אלה עונשי מאסר בפועל משמעותיים לריצוי מאחורי סורג ובריח, שמשכם משתנה בהתאם לנסיבות המעשה ולנסיבות העושה (ראו והשוו: רע"פ 10899/08 עבו עישה נ' מדינת ישראל (29.12.2008); ת"פ (מחוזי ירושלים) 24850-08-12 מדינת ישראל נ' עתמאן (9.1.2013); עפ"ג (מחוזי מרכז) 34513-05-12 טקאטקה נ' מדינת ישראל (10.7.2012); ת"פ (שלום תל-אביב) 31456-06-13 מדינת ישראל נ' חאמד (15.12.2013); ת"פ (שלום פתח-תקווה) 4613-11-12 מדינת ישראל נ' אבו סנינה (12.3.2013); ת"פ (שלום ראשון-לציון) 37927-02-12 מדינת ישראל נ' דארוויש ( 5.9.2012)).

7.בהתחשב בערכים שנפגעו ובעוצמת הפגיעה בהם; בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירות, לרבות העובדה שהרכב לא היה נעול, חלונותיו היו פתוחים והמפתח של הרכב בפנים, וכן העובדה שהנאשם לא התניע או נהג ברכב; בהתחשב במדיניות הענישה הנוהגת; ובשים לב לעקרון ההלימה המהווה עקרון מנחה בענישה; אני סבורה כי מתחם העונש ההולם בגין מכלול העבירות של גניבת רכב, שהייה בלתי חוקית בישראל והפרעה לשוטר במילוי תפקידו בנסיבות המקרה דנן, נע בין 10 ל- 28 חודשי מאסר בפועל. לא מצאתי לסטות ממתחם זה לקולא או לחומרה.

קביעת העונש המתאים

8.לזכות הנאשם, שקלתי את הנתונים הבאים: ראשית, הנאשם הודה בעובדות כתב-האישום ונטל אחריות למעשיו בשלב מוקדם יחסית של ההליך, ושלא במסגרת הסדר טיעון. שנית, הנאשם חסר עבר פלילי וזו היא לו הרשעתו הראשונה בפלילים. שלישית, התחשבתי בגילו הצעיר של הנאשם המשתייך לקבוצת "הבגירים-צעירים" (הנאשם היה כבן 19 בעת ביצוע העבירות). השילוב של ההודאה בשלב מוקדם, העדר עבר פלילי והיותו של הנאשם "בגיר-צעיר" מהווים שיקולים לקולא. זאת לצד העובדה שבכל הנוגע לתושבי שטחים חסרי עבר פלילי המורשעים בפלילים לראשונה בחייהם, מסלולי הטיפול והשיקום הם מצומצמים יותר ביחס לתושבי ישראל. לבסוף, ניתן משקל לנסיבותיו האישיות של הנאשם כמפורט בטיעוני הסנגור לפניי, לרבות הטענה בדבר מחלתה הקשה של אחות הנאשם.

לחובת הנאשם, עומדת חומרת המעשים ונסיבות ביצועם. כפי שצוין, הנאשם נכנס לישראל שלא כדין וביצע עבירות נוספות של גניבת רכב והכשלת שוטר במילוי תפקידו שכלל מרדף משטרתי אחר הרכב. חומרה המעשים מצדדת בהשתת ענישה מוחשית משמעותית, אשר יהיה בה כדי להרתיע את הנאשם - כמו גם את הרבים - מפני הישנות העבירות כמפורט בראשית הדברים.

בסופה של שקילה, ראיתי להשית על הנאשם עונש המצוי ברף התחתון של מתחם הענישה שקבעתי לעיל, לצד הטלת עונשי מאסר על-תנאי הצופים פני עתיד. משהמאשימה לא עתרה להטלת קנס כספי, ראיתי להימנע מכך.