מדינת ישראל נ' עירוני

החלטה

כללי:

1.התביעה מייחסת לנאשם שורה ארוכה של עבירות גניבה שבוצעו במהלך מחצית השנה האחרונה של שנת 2011. מדובר בארבעים אישומים, כל העבירות למעט אחת בוצעו בחנויות בבני ברק. עבירה אחת (אישום חמישי) בוצעה בחנות בתחנה המרכזית בירושלים.

2.הסנגור ביקש להפסיק את ההליכים בעניינו של מרשו והסתמך על מספר חוות דעת שניתנו בעניינו מהן עולה כי הנאשם לא יכול היה לשלוט על דחפיו עקב גידול במוחו.

3.התביעה מבקשת שלא לקבל את מסקנות המומחים וטוענת כי נוכח מכלול הראיות שהוגשו לעיון בית המשפט יש מקום לקבוע כי הנאשם ידע להבחין בין המותר לאסור ולא סבל ממחלת נפש שגרמה לו לדחף לאו בר כיבוש.

חוות הדעת:

4.מחוות הדעת שניתנה ביום 31/5/12 ע"י הפסיכיאטר ד"ר יפתח בירן מבית החולים שיבא עולה כי בגיל 11 התגלה במוחו של הנאשם גידול היפותלמי בשל מיקומו של הגידול הוא לא נותח. גידול זה גרם לפגיעות שונות לרבות פגיעה בראיה.

הרופא מציין: "...הפגיעה המוחית המתוארת יכולה לתרום לקלפטומניה זו בכל אחד משני המנגנונים המתוארים (1) בפגיעות היפותלמיות, כפי שיש למטופל, מתוארות הפרעות בשליטה על דחפים אם כי אלו מובילות בדרך כלל להפרעות אכילה ותוקפנות ו- (2) בפגיעות פרונטליות תתכן הפרעה של IMPULSE CONTROL ודיסאינהיביציה שיכולות להוביל גם הן להתנהגות חברתית לא תקינה ובין השאר גם לגניבות...".

5.13/8/12 ניתנה חוות דעת נפשית בעניינו של הנאשם ע"י סגן הפסיכיאטר המחוזי ד"ר יעקב צ'רנס. הפסיכיאטר עיין לצורך הכנת חוות דעתו בחומר רפואי אודות הנאשם, לרבות חוות דעתו של ד"ר בירן וכן בחומר החקירה המשטרתי. בעניין אחריותו הפלילית של הנאשם ציין ד"ר צ'רנס: "אין אפשרות לקבוע כעת בוודאות מר היה מצבו הנפשי בעת ביצוע המעשה סביר להניח שלא היה פסיכוטי ושיפוטו היה תקין, כלומר מבחינה פסיכיאטרית לא היתה כאן פסיכוזה פעילה, אך יחד עם זאת קיים מרכיב אורגני בדמות מחלתו אשר תחת אילוצים רפואיים עלול לפגוע ביכולות שלו לשלוט בדחפיו.

ע"פ התרשמות הרופא הבודק ד"ר בירן ואני נוטה כעת לקבל את דעתו ולקבוע כי בעת ביצוע המעשים קיימת סבירות גבוהה שהיה תחת שליטת דחפים שהתקשה להתנגד אליהם ובעקבות כך ביצע את הגניבות.

6.גם במהלך עדותו בפניי עמד ד"ר צ'רנס על מסקנתו כפי שצוינה לעיל וציין כי בספרות המקצועית מוכרים מקרים דומים למקרהו של הנאשם.

7.בחודש פברואר 2013 הובא הנאשם בפני וועדת האבחון של מפגרים, גם הוועדה אימצה את מסקנתו של ד"ר צ'רנס וקבע כי הנאשם לא היה אחראי למעשיו בעת ביצועם.

הוועדה ציינה כי כל הרכוש שהיה בבית הנאשם הוחזר וכי הטיפול התרופתי שהוא מקבל מסייע לו להשתלט על דחפים.

9.הוגשו לעיוני שתי הודעותיו של הנאשם מיום 30/10/11 ומיום 31/10/11. הנאשם פירט בהודעותיו את הרכוש שגנב וציין מאלו חנויות הרכוש נגנב. בהודעתו השנייה הוא נשאל מדוע ביצע מעשים אלה והשיב: "...לא יודע היה לי לחץ במוח, כל הזמן נאבקתי עם עצמי לא לעשות אבל לא הצלחתי. היה לי דחף לא רצוני. אני כל הזמן רציתי לגמור עם זה וכל יום הייתי אומר אני לא יעשה כלום ורציתי לספר ולא יכולתי כי התביישתי, רציתי ללכת לצורפים ולהחזיר את הדברים, אבל היה לי פחד שיתפסו אותי ואיך יסתכלו עלי כל הזמן הייתי עם נקיפות מצפון והייתי עצבני ובלי שמחת חיים כל זה בגלל המחלה, זה לא אני, אני ביום יום בנאדם טוב...".

הרקע המשפטי:

10.סעיף 34 ח' לחוק העונשין קובע:

"...לא ישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה אם בשעת המעשה, בשל מחלה שפגעה ברוחו או בשל ליקוי בכושרו השכלי, היה חסר יכולת של ממש.

(1) להבין את אשר הוא עושה או את הפסול במעשהו; או

(2) להימנע מעשיית המעשה.

11.סעיף 34 כ"ב לחוק קובע: