מדינת ישראל נ' עטייה(אחר/נוסף)

החלטה

עתירה לגילוי ראיה לפי סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן – הפקודה).

מבוא

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת נשק ותחמושת שלא כדין, לפי סעיף 144(א) רישא וסיפא לחוק העונשין התשל"ז-1977.

על פי כתב האישום, הנאשם מתגורר בשכנות ליהודה אמזלג וישו לו סכסוך עימו מספר חודשים. החל מיום 20.5.11 ועד ליום 2.6.11 החזיק הנאשם, בתיבת בלוני גז הצמודה לקיר האחורי של בית משפחת מגידיש המתגוררת בשכנות לנאשם, שני אקדחים ורימון רסס (להלן: "הנשק").

השר לביטחון פנים חתם על תעודת חיסיון שזו לשונה:

"בתוקף סמכותי על פי סעיף 45 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971, הריני מביע בזאת דעתי כי כל פרט או מידע שיש בו כדי לגלות זהות האנשים אשר מסרו למשטרה את המידע המתועד בדוחות הידיעה שמספריהם מפורטים להלן, לרבות חלק מתוכן המידע כמפורט להלן:

1. בדו"ח ידיעה מס' 110228757: תוכן המידע חסוי, למעט תמצית המידע המתועדת במסמך המסומן א'.

2. בדוח ידיעה מס' 110245710: שורה 4 במלואה.

כל פרט או מידע

הינם חסויים.

גילוי מידע זה או מסירתו יש בהם כדי לפגוע בעניין ציבורי חשוב, באשר הם עלולים: לסכן שלומם של בני אדם; לפגוע בשיתוף הפעולה של הציבור עם המשטרה."

עניינה של עתירה זו בידיעה הראשונה, שלגביה מסרה המאשימה תמצית שזו לשונה:

"ישנו סכסוך בין מירון עטייה ליהודה אמזלג במסגרתו איים יהודה על מירון באלימות קשה. ליהודה אמזלג יש נגישות לנשק חם".

לטענת הנאשם, טענתו במשפט הינה כי מצא את הנשק נשוא כתב האישום בשטחו, כי התכוון להשיבו למשטרה, אולם נוכח העובדה כי פחד למסור אותו למשטרה שכן חשש מכך שיחשבו שהוא משתף פעולה עם המשטרה, הוציא את הנשק משטחו ושם אותו במקום בולט בשטחו של שכנו על מנת שיימצא שם.

לטענתו, מהתמצית שנמסרה לו עולה כי ישנו סכסוך בין הנאשם לבין יהודה אמזלג, אשר התגורר באותו שטח קודם לכן, וכי יהודה אמזלג איים על הנאשם באלימות קשה ויש לו נגישות לנשק חם. עוד ציין כי מתחת לחלונו של יהודה אמזלג נמצאו שני רימונים והוא אף הובא להארכת מעצר, אולם שוחרר בשל העובדה שלא נמצאו טביעות אצבע.

לטענתו, יהיה בקבלת המידע המודיעיני המלא ושמו של מי שמסר את המידע כדי לסייע לנאשם בהגנתו, בכך שניתן יהיה לזמנו כעד הגנה ולחקרו על נסיבות קבלת המידע. לדבריו, באמצעות חקירה זו ניתן יהיה להראות לבית המשפט כי אדם אחר התגורר במקום אשר יש לו נגישות לנשק, ולפיכך הנשק איננו שייך לנאשם.

בטרם מתן החלטה בבקשה, קיימתי דיון בעתירה, שבחלקו היה במעמד צד אחד. בדיון במעמד צד אחד קיבלתי הסברים מטעם התביעה מנציגי המודיעין בתחנת רחובות בנוגע לטיבו ומהותו של החומר החסוי. כן עיינתי במידע החסוי ובתיק החקירה.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את הצדדים, הן בדיון במעמד הצדדים והן בדיון במעמד צד אחד, ועיינתי במידע החסוי ובתיק החקירה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות.