החלטה
הערר מופנה כנגד החלטת בית משפט השלום, כב' השופט אמוראי, לשחרר את המשיב בתנאים מגבילים לאחר שלמעשה נדחתה בקשת המדינה, על רקע הצהרת תובע שהוגשה, להאריך את מעצרו עד להגשת כתב אישום.
ההתנהלות הדיונית והחלטות בית המשפט קמא יצרו מצב די אנומאלי שאנו נאלצים להתמודד איתו.
על פי הצהרת התובע התבקש ביום שישי, 17.12.10 להאריך המעצר עד היום, 19.12.10, בשעה 13.30, לצורך הגשת כתב אישום ובקשה למעצרו של המשיב אשר יוחסו לו עבירות של תקיפה של הוריו, איומים, היזק במזיד והפרת הוראה חוקית.
בית המשפט משיקולים שפורטו בהחלטה, הורה לשחרר את המשיב למעצר בית מלא, ולמעשה נדחתה הבקשה להמשך המעצר על פי הצהרת התובע. עם זאת, כאשר התבקש עיכוב ביצוע ההחלטה, על מנת לאפשר הגשת ערר, לא נעתר הדבר, למספר שעות, כפי שהסיטואציה חייבה, אלא ניתן צו עיכוב ביצוע ל – 48 שעות, כשהמשמעות המעשית היא שעיכוב הביצוע משתרע כמעט עד השעה שבה התבקש המעצר ממילא.
כאשר הוגש הערר שלפני, ואנו דנים בו כעת, 19.12.10, והשעה קרוב ל- 12.00, הדיון בו הפך כמעט אקדמי, שכן בינתיים הוגש כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים, משמע – הלכה למעשה נוצר מצב המקביל למצב שהיה קיים לו נעתרה בקשת המעצר המקורית במלואה.
כעת למעשה, מבקש מאיתנו הסניגור לדון ולהכריע בערר על פי נסיבות, כלים, ותשתית עובדתית שכבר אינה קיימת במציאות, תשתית שבה אין כתב אישום, חומר הראיות אינו גלוי להגנה, ושיקולי המעצר הם שיקולים מתחום מעצר הימים, או דומה לכך, להבדיל מהשיקולים עם הגשת כתב אישום ובקשה מנומקת וממוסמכת למעצר עד תום ההליכים.
אפשר להבין את השאיפה הטקטית של ההגנה להגיע לדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, שאפשר שתתקיים בעוד דקות או שעות ספורות, כאשר המשיב בסטטוס של משוחרר, ומה גם, שיתכן שהדבר יעשה כאשר בית משפט זה כבר בחן ואישר, כך מקווה הסניגור, את שיקולי בית משפט קמא בהחלטת השחרור, דבר שבוודאי יכול לשמשו בדיון העתידי.
מצב דברים זה אינו נראה לי ותחת לקיים דיון אקדמי ותיאורטי במידה רבה, יש ללכת לאפיק פרקטי וכזה שיהלום את הנסיבות שהשתנו, כאשר, לטעמי, ראוי היה כבר ביום שישי להגביל את עיכוב הביצוע לזמן קצר יחסית ולאפשר קיום דיון בו ביום בערר שצריך היה להיות מוגש מיד אחרי מתן ההחלטה.
הפיתרון הפרקטי שאליו כיוונתי לעיל, הוא, שלא להכריע לגופו של עניין ובצדקת ההחלטה כפי שניתנה, אלא להורות על קיום דיון ללא דיחוי בבקשה שהוגשה כעת לבית משפט השלום למעצר עד תום ההליכים, דיון שאף יכול להתקיים ללא קושי בתוך מסגרת הזמן שממילא התבקשה במקור להארכת המעצר, לו נעתרה.
על כן, אפנה הצדדים לבית משפט השלום, עם הוראה לקיים דיון בבקשת המעצר לגבי המשיב ללא דיחוי, ובשים לב למסגרת הזמנים המקורית שהתבקשה ( 13.30) ובמובן זה הערר מתקבל.
המשיב ישאר במעצר עד הדיון בבית משפט השלום, ולמען הסדר הטוב ולהסיר כל מכשלה אפשרית, הריני מורה על הארכת המעצר עד השעה 15.00, היום, כדי לקדם אפשרות שבית משפט השלום לא יוכל להתפנות לקיום הדיון, מבחינת יומנו בטווח המידי.
ניתנה והודעה היום י"ב טבת תשע"א, 19/12/2010 במעמד הנוכחים.
אריאל ואגו, שופט