מדינת ישראל נ' עזרא

גזר דין

ממצאי הכרעת הדין:

הנאשם הורשע לאחר שמיעת הראיות בעבירה של החזקת נשק שלא כדין, בכך שביום 9.9.08 החזיק בתוך מכולה במסגרייה, הממוקמת באזור התעשייה בנתניה, שלושה אקדחים חצי אוטומטיים מדגמים שונים. האקדחים היו חבויים בתוך פח צבע, כשלצד כל אחד מהם מחסנית תואמת. שתיים מהמחסניות אף הכילו תחמושת חיה, כשבמחסנית אחת 14 כדורים ובאחרת 5 כדורים.

במסגרת כתב האישום נטען בנוסף כי הנאשם החזיק במסגרייה אקדח-עט ואף ירה באמצעותו באוויר, במהלך חודש דצמבר 2009, אך לגבי האשמה זו נותר בליבי ספק, ועל כן הורשע הנאשם במסגרת הכרעת הדין רק בהחזקת כלי הנשק שנמצאו בחיפוש במסגרייה כמפורט לעיל.

טענות הצדדים

בא כוח המאשימה הדגיש בטיעוניו את חומרת עבירת החזקת הנשק שלא כדין, אשר אף מוגדרת בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) כעבירת בטחון, מה שמלמד על הסיכון הרב הטמון בה. המדובר בעבירה נפוצה באזורנו, המחייבת ענישה מרתיעה הן משום שעצם החזקת הנשק בידי אדם בלתי מורשה מקימה פוטנציאל משמעותי לסיכון הציבור, והן משום שניסיון החיים מלמד כי דרכם של כלי נשק המוחזקים שלא כדין להגיע לידי גורמים עוינים או לידי עבריינים ולהביא לפגיעה בחפים מפשע.

מעשיו של הנאשם חמורים במיוחד, שכן אין מדובר בכלי נשק יחיד אלא בהחזקת שלושה אקדחים חצי אוטומטיים, על כל המשתמע מכך. יתרה מכך, לצד כל אחד מהאקדחים נמצאה מחסנית תואמת ושתיים מהמחסניות אף היו טעונות בכדורים, כך שמדובר היה באקדחים המוכנים בכל עת לפעולה ולשימוש. בהתחשב במספר הנשקים שנתפסו, כינה התובע המלומד את היקף ההחזקה כ-"מיני ארסנל", מה שמעיד על מעורבות עמוקה בענייני נשק ועל נגישות לכלי נשק ולעבריינים הסוחרים בהם.

במדרג עבירות החזקת הנשק, כפי שהוצג בפרשת אבו מוך הידועה (ב"ש 625/82 אבו מוך נ' מ"י, פ"ד לז (3) 668), יש למקם את מעשיו של הנאשם בתוך אחת הקטגוריות המעידות על רמה גבוהה של מסוכנות וחומרה. הנאשם לא סיפק כל הסבר למעשיו ולא פירט את מטרות החזקת הנשק, אך מהנסיבות, כפי שניתן ללמוד מתוך העדויות שנשמעו במהלך ניהול ההוכחות, ניתן ללמוד על החזקה לצרכים התקפיים ולחיסול חשבונות בין עבריינים.

אם לא די בכך, הרי שלחובת הנאשם גם עבר פלילי, הכולל הרשעה קודמת בעבירה של החזקת נשק. מגיליון ההרשעות הקודמות שלו עולה כי בשנת 2009 נדון לשישה חודשי מאסר בעבודות שירות בגין עבירות אלימות כלפי בת זוג, עבירות שבוצעו במהלך שנת 2006. מוקדם יותר, בשנת 2004, נדון הנאשם לעונש של מאסר מותנה, בגין מספר עבירות של החזקת סם לשימוש עצמי וכן בגין עבירה של החזקת נשק שלא כדין. תוקף המאסר המותנה הסתיים כשנה וחצי בטרם ביצע הנאשם את העבירה בכתב אישום זה, כך שהמאסר אינו בר הפעלה. בידי התובע לא היה מידע נוסף בנוגע לנסיבות אותה הרשעה קודמת, אך לנוכח הסברי הסנגור, ובהתחשב בעונש שהוטל, היה התובע נכון לקבל את הטענה כי מדובר היה בהחזקה של מחסנית בלבד.

עוד הזכיר ב"כ המאשימה את העובדה כי הנאשם בחר לנהל את המשפט כולו, והורשע רק לאחר שמיעת מכלול הראיות. אין בכך כדי להצדיק החמרה בעונשו, אך וודאי שאינו זכאי להקלה שנוהג בית המשפט לתת למי שמודה במעשיו ולוקח עליהם אחריות. מה גם שבמקרה דנן נקט הנאשם בקו הגנה מקומם, המטיל את האשמה על אחיו המנוח.

לקולא ציין התובע המלומד כי מאז שנת 2008 לא נפתחו לחובת הנאשם תיקים חדשים. כמו כן, מאז שוחרר ממעצר במהלך חודש מרץ 2010, הוא שוהה בתנאים מגבילים משמעותיים הכוללים מעצר בית מלא. אף על פי כן, עתרה התביעה להשית על הנאשם עונש מאסר משמעותי, לצד מאסר על תנאי וקנס, וזאת לנוכח השיקולים הנכבדים לחומרה ומדיניות הענישה הראויה בעבירות מעין אלה. לביסוס עתירה עונשית זו הגישה התביעה לעיוני אסופת פסיקה נרחבת, שעיקרה נוגעת לעבירות שבוצעו בנסיבות קלות יותר מאלה של הנאשם, והובילו להטלת עונשי מאסר בפועל לתקופות לא קצרות.

ב"כ הנאשם מיקד את טיעוניו בפרק הזמן הארוך שחלף מאז ביצוע העבירה, בשינוי המשמעותי לטובה שחל בהתנהלותו של הנאשם מאז אותה תקופה ובמחיר הכבד שכבר שילם הנאשם בשל פרשה זו. לדבריו, מדובר באדם כבן 31, גרוש ואב לשתי ילדות קטנות, המוחזק מזה תקופה ארוכה במיוחד במעצר בית מלא, אשר בעטיו נקלע למצוקה כלכלית ממשית. בשל מעצר הבית אף טורפדו תוכניותיו להינשא לבת זוגו החדשה.

עוד טען הסנגור המלומד כי בשנים האחרונות עשה הנאשם כברת דרך ארוכה לקראת שיקום חייו וניהול אורח חים נורמטיבי, בסיועם ועידודם של חברים ובני משפחה. במהלך תקופה זו עבר הנאשם טיפול במסגרת "בית חוסן", חדל להשתמש בסמים והתנתק לחלוטין מהעולם העברייני. בהקשר זה העיד מטעם הנאשם מר עובדיה כהן, רב המתגורר בשכנות לנאשם, אשר העיד על השיפור שחל בהתנהגות הנאשם וביחסו אל הבריות. העד סבר כי יש בכך כדי להעיד על יכולותיו של הנאשם לשנות את דרכיו ולהשתקם. לביסוס נוסף של טענות אלה ביקש ב"כ הנאשם להסתמך על תסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו במהלך שנת 2010, אך על אף שהתרתי, בהסכמת התביעה, את הגשת התסקיר הנ"ל, נמנעה לבסוף ההגנה מהגשתו, וסיבותיה בוודאי עמה.

באשר להרשעה הקודמת בעבירת נשק, טען הסנגור כי מדובר היה במחסנית צבאית שנמצאה בביתו, הא ותו לא. עוד הזכיר ב"כ הנאשם כי הליך ההוכחות לא נוהל לריק וכי בסופו הורשע אמנם הנאשם בהחזקת האקדחים והמחסניות, אך לא הורשע באלמנט משמעותי נוסף של כתב האישום, הנוגע להחזקת אותו אקדח-עט ולשימוש בו. לבסוף, הגיש גם ב"כ הנאשם אסופת פסיקה, אשר כללה מספר גזרי דין בהם הוחלט להסתפק בעונשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, ואף בענישה מקלה עוד יותר בדמות שירות לתועלת הציבור. בהתחשב במכלול השיקולים הללו, עתרה ההגנה להימנע מהשבתו של הנאשם אל מאחורי סורג ובריח ולהסתפק בענישה בדמות של"צ, שתאפשר לנאשם לחזור ולפרנס את בנותיו, או לכל היותר מאסר לריצוי בעבודות שירות.

דיון והכרעה

החזקת נשק בידי אדם בלתי מורשה מקימה סיכון משמעותי ביותר לציבור. אין המדובר בסוגיית רישוי גרידא, אלא בהחזקה של חפץ שנועד מעצם טיבו לגרום נזקים חמורים לגופו של אדם, עד כדי קיפוח החיים עצמם. אשר על כן, לא בכדי קבע המחוקק בצד עבירה זו עונש מאסר בן 7 שנים, אשר נובע מעצם ההחזקה, ואף מבלי שהוכח ניסיון כלשהו לעשות בנשק שימוש. הסיכון הטמון במעשים מעין אלה אף חורג מאותו סיכון מובן מאליו, המתלווה להחזקה של חפץ בעל פוטנציאל קטלני, בידיו של אדם שאינו מוכשר או מוסמך לעשות בו שימוש, שהרי ניסיון החיים מלמד כי אותם נשקים המוחזקים שלא כדין וללא פיקוח מתגלגלים לידיהם של גורמים עבריינים ומביאים לא פעם לפגיעה חמורה בחפים מפשע. עמד על כך בית המשפט העליון אך לפני שנים אחדות במסגרת ע"פ 761/07 מ"י נ' אדרי (22.2.07), כשקבע:

"ניסיון השנים האחרונות מלמד שנשק המוחזק שלא כדין מוצא את דרכו לעתים לידיים עוינות, ולעתים נעשה בו שימוש למטרות פליליות, ואלה גם אלה כבר גרמו לא אחת לאובדן חיי אדם, ולפגיעה בחפים מפשע שכל "חטאם" נבע מכך שהם נקלעו בדרך מקרה לזירת הפשע. כדי להלחם בכל אלה צריך העונש לבטא את סלידתה של החברה ודעתה הנחרצת שלא להשלים עם עבריינות בכלל, ומסוג זה בפרט."

לנוכח אותו סיכון משמעותי שמקימה עבירת החזקת הנשק, קבע בית המשפט העליון לא פעם, כי העונש הראוי בגין עבירה זו הינו מאסר מאחורי סורג ובריח, אפילו מדובר במי שזו לו הרשעתו הראשונה בפלילים [ראו לעניין זה ע"פ 7955/06 כרכור נ' מ"י (1.1.07), ע"פ 6294/10 אלקיעאן נ' מ"י (13.2.11), רע"פ 2718/04 אבו דאחל נ' מ"י (29.03.04)]. יתרה מכך, בית המשפט העליון אף עמד על ההכרח להחמיר ברמת הענישה לנוכח פוטנציאל הסיכון הגבוה הטמון בהחזקת נשק חם, והשלכותיה הקשות על שלומו ובטחונו של הציבור:

" ...בכל הנוגע לרמת הענישה, הגיעה העת לתת משקל לחומרת העבירות של החזקת נשק... מן הראוי שיהיה בעונש כדי להרתיע מנפיצות התופעה העבריינית של החזקת נשק חם מסוגים שונים, נשיאתו ושימוש בו. גם אם נכון הדבר כי עד כה רמת הענישה בעבירות של החזקת נשק אינה גבוהה, הרי שהמציאות השוררת היום בארץ – זמינותו של נשק חם ורב עוצמה שיש עמו פוטנציאל להסלמה באלימות העבריינית והאידאולוגית כאחד – מחייבת מתן ביטוי עונשי הולם והחמרה ברמת הענישה"

(ע"פ 1332/04 מ"י נ' פס, פ"ד נח (5) 541 (19.4.04)).