מדינת ישראל נ' עזיזו

גזר דין

הנאשם שבפניי הורשע על פי הודאתו בעבירות של גרימת תאונה, עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"); חוסר זהירות, עבירה על תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה; שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח, עבירה על סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל – 1970; ונהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף, עבירה על סעיף 10 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה").

על פי המתואר בכתב האישום, ביום 14.09.11 בשעה 14:00 בערך, נהג הנאשם ברכב פרטי מכיוון קריית ארבע לכיוון מערת המכפלה. במהלך הנסיעה הוא פגע בהולך רגל ועל ידי כך גרם לתאונת דרכים בה נפגע ילד. באותן הנסיבות נהג הנאשם תחת פסילה ביודעין וכאשר לא הוציא רישיון נהיגה ישראלי מעולם.

מקור הפסילה הינו גזר דינן של בית משפט לתעבורה בתל אביב שניתן ביום 21.06.11 לפיו נפסל רישיונו של הנאשם למשך תקופה של 24 חודשים (תת"ע 7420-05-11). בנוסף, ביום 29.08.11, נפסל רשיונו של הנאשם פסילה מנהלית, לתקופה של 30 יום על ידי קצין משטרה וזאת בגין דו"ח מס' 60250046400 לאחר שזומן לשימוע בפניו ולא התייצב.

מפאת גילו הצעיר של הנאשם, יליד 1991, נתקבל תסקיר שירות המבחן אשר מתאר את נסיבות חייו הקשים של הנאשם. שירות המבחן התרשם כי למרות קשייו, הנאשם מנסה לשקם את חייו ומעוניין לנהל אורח חיים תקין ללא הסתבכויות עם החוק וכי הוא מנסה להתפתח ולמצוא את דרכו גם מההיבט התעסוקתי.

שירות המבחן ציין כי לנאשם קושי לקבל על עצמו אחריות מלאה לעבירות אותן ביצע, אולם בסופו של יום, המליץ שירות המבחן להימנע מהטלת עונש מאסר בפועל אשר עשוי להוביל לרגרסיה במצבו. ומשכך, הומלץ להטיל על הנאשם עונש מאסר קצר שירוצה בעבודות שירות וכן עונש מציב גבולות במסגרת מאסר מותנה.

יצוין, כי הנאשם טרם הוציא רישיון נהיגה.

טענות הצדדים

המאשימה עתרה להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח שלא ירוצה בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי מרתיע שלא יפחת מ- 7 חודשים, פסילה על תנאי וקנס.

ב"כ המאשימה הדגישה את העובדה כי הנאשם גרם לתאונת דרכים בה פגע בהולך רגל תוך שאינו מורשה לנהיגה ונוהג תחת פסילה. כמו כן, ב"כ המאשימה הדגישה את עברו של הנאשם והעובדה שלחובתו הרשעה קודמת בעבירה של נהיגה בשכרות בגינה נדון לפסילה ממושכת. בנוסף, לחובתו של הנאשם עבירת מהירות מהברירה הגבוהה.

מנגד, טען הסניגור, כי עונש מאסר מאחורי סורג ובריח עלול לגדוע את שיקומו של הנאשם. כמו כן, הדבר יפגע במשפחתו ואחיו שהוא מטפל בהם יומיום. עוד ציין הסניגור, כי הנאשם היה קטין בשעת ביצוע המעשה.

מהו העונש הראוי?

העבירות בהן הורשע הנאשם הינן עבירות חמורות. בית המשפט העליון הביע לא אחת את החומרה בעבירות בהן הורשע הנאשם.

"עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רשיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת; ראו למשל סעיפים 7 ו-12 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, ומכל מקום הטלתם על קופת הציבור" (רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מ"י (פורסם בנבו, 24.01.11).

בענייננו, הסיכון הטמון בעבירות כבר התממש על ידי אירוע תאונת דרכים, שכתוצאה מכך נפגע הולך רגל.

נהיגה ללא רישיון או נהיגה בזמן פסילה, מצדיקה עונש מאסר לריצוי בפועל, גם אם מדובר בעבירה ראשונה (ראה: ע"פ (י-ם) 2748/08 שוויקי נ' מ"י ).

בהתאם לסעיף 40ב לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 "העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו".

כמו כן, בהתאם לסעיף 40ג לחוק העונשין בית המשפט יקבע את מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעקרון המנחה. ובתוך מתחם העונש ההולם יגזור בית המשפט את העונש המתאים לנאשם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 40יא לחוק העונשין, ואולם בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור לפי הוראות סעיפים 40ד ו- 40ה לחוק העונשין.

מתחם הענישה בעבירות בהן הורשע הנאשם נע בין מאסר קצר למאחר של מספר חודשים.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, בהתחשב בחומרת העבירות בהן הורשע הנאשם, נסיבותיו, הערך החברתי שנפגע, מידת הפגיעה בנאשם ומדיניות הענישה הנוהגת, הגעתי למסקנה כי העונש המתאים לנאשם הוא מאסר של 45 ימים. נוכח נסיבותיו המפורטות בתסקיר אני קובע כי אין מניעה כי המאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות.