ת"פ
בית משפט השלום קריות
|
16273-03-09
27/12/2010
|
בפני השופט:
טל תדמור-זמיר
|
- נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
|
הנתבע:
אמיר עוידה
|
גזר-דין |
גזר דין
הנאשם הורשע לאחר הודאתו בשלוש עבירות של התפרצות למקום מגורים ושתי עבירות גניבה.
כעולה מעובדות כתב האישום, שלוש ההתפרצויות בוצעו לאותה דירה במהלך חודש 11/08 ומהמתלונן נגנב בשתיים מההתפרצויות סכום של 5,000 ₪ במזומן.
במסגרת הטעונים לעונש ציין התובע כי אין לנאשם עבר פלילי, אולם הדגיש כי לא מדובר במעידה חד פעמית כעולה מעובדות כתב האישום.
התובע הפנה לתסקירים שהוגשו בעניינו של הנאשם וביקש להעדיף את האינטרס הציבורי שבא להגן על קורבן העבירה ולהטיל על הנאשם מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח בלווית מאסר מותנה, קנס ופצוי למתלונן.
ב"כ הנאשם הפנתה לתסקירים שניתנו בעניינו וביקשה לגזור דינו על פי עקרון הענישה האינדבידואלית ולהקל עמו לאור העדר עבר פלילי, חלוף הזמן וביקשה לראות בארועים מכלול אחד ומעידה נקודתית.
עוד ביקשה ב"כ הנאשם לאפשר לנאשם לעבור הליך טפולי ובכך לענות גם על האינטרס הציבורי, לכן ביקשה לאמץ המלצת שירות המבחן.
קצינת המבחן חזרה על המלצתם והסבירה מדוע קיים צורך בטפול במקרה דנן.
הנאשם הביע חרטה וטען כי עוד כשנעצר ביקש להחזיר למתלונן הכסף ואכן השיב לו הכסף שנגנב.
המקרה דנן הוא אחד מאותם מקרים בהם מלאכת גזירת הדין קשה עד מאוד.
מחד, מדובר בעבירות חמורות אשר גרמו לפגיעה במתלונן וככלל מדיניות הענישה הינה מחמירה כשמדובר בעבירות מסוג זה.
מאידך, מדובר בנאשם אשר הארוע דנן הינו הראשון בגינו הוא הסתבך עם החוק, שכן הנאשם מעולם לא היה מעורב בעברו בפלילים ואף אין לו תיקים תלויים ועומדים.
מהתסקירים שהוגשו בעניינו של הנאשם עולה כי הנאשם לוקח אחריות על המיוחס לו בכתב האישום ומביע צער וחרטה על הפגיעה במתלונן.
חיזוק לכנות הבעת הצער והחרטה מצידו ניתן למצוא בעובדה כי מיד כשנעצר פעל על מנת להחזיר למתלונן את סכום הכסף אותו גנב ממנו.
עוד עולה מהתסקיר כי הנאשם הינו בחור נבון, נעים הליכות אשר מנהל אורח חיים נורמטיבי ובעל יכולת לגלות אמפטיה לפגיעה באחר.
יחד עם זאת, התסקיר מבטא את הרקע והנסיבות האישיות של הנאשם אשר גרמו לו לפעול כפי שפעל והדבר מקבל בטוי הן בדבריו של הנאשם עצמו והן בהתרשמות של שירות המבחן ממנו.
לנוכח הדברים מתחזק אצלי הרושם כי טיפול במקרה דנן אכן יכול להועיל לנאשם ולמנוע התדרדרות למעגל חיים שאינו נורמטיבי.
ויודגש, איני מתעלמת מחומרת העבירות ומהעובדה כי מדובר במספר עבירות, אולם מאחר ומדובר בעבירות שבוצעו כולן במהלך חודש אחד כלפי אותו מתלונן, כשלנאשם אין עבר ועל פניו גם לא עתיד של מעורבות בפלילים, אני סבורה כי יש לראות בכך משום מעידה חד פעמית.
בהתחשב במכלול הדברים, בהודאתו המיידית של הנאשם, בהבעת החרטה, בעובדה כי מדובר במעידה חד פעמית כאמור, בעובדה כי הכסף שנגנב הוחזר למתלונן באופן מיידי ובנסיבותיו האישיות של הנאשם, מצאתי לחרוג במקרה דנן ממדיניות הענישה הנוהגת ולנקוט עם הנאשם דרך שיקומית.
אני סבורה שיש בכך כדי לענות גם על האינטרס הציבורי, שכן מתן עזרה לנאשם לעלות על דרך המלך יועיל גם לחברה בכללותה והדברים מובנים.