מדינת ישראל נ' עובדיה ששון

הכרעת דין

1.נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של אי ציות לשוטר במדים, בניגוד לתקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961.

2.עפ"י הנטען בהזמנה לדין וכתב אישום (הדו"ח - ת/1) – בתאריך 08.12.10 שעה 09:35 בערך, נהג הנאשם ברכב מ.ר. 5206504 ברח' ויצמן מול בית הקברות הצבאי ברמלה ולא ציית להוראת שוטר במדים, שהורה לו לעצור לבדיקת משרד התחבורה וברח מהמקום.

תגובת הנאשם לדו"ח הייתה: אני לא ברחתי מהמקום, אתה לא ניגשת אלי, אתה סימנת לי לעצור.

3.בהקראה טען הנאשם:" מודה בנהיגה, כופר בעבירה. היה מסלול בדיקת רכבים, הורה לי לעצור, עצרתי לידו הראתי לו תעודות. השוטר בדק והחזיר לי את התעודות. יש קו סימון 50 מ', נכנסתי לבוחן. הייתה לי באותו יום נזילה של מים הבוחן אמר שאי אפשר לבדוק כך את הרכב ושחרר אותי. המשכתי לנסוע קצת ועצרתי בצד. הוא רצה שאני אחזור לבדיקה ואמרתי לו שאי אפשר לנסוע עם הרכב ושאני מזמין גרר. זו אי הבנה בין הבוחן לשוטר".

4.בישיבת ההוכחות העיד מטעם המאשימה השוטר עורך הדו"ח, משה אלברט עת/1, והנאשם העיד מטעם ההגנה.

5.בעדותו, חזר עת/1 על האמור בדו"ח והעיד, כי עצר את הרכב לבדיקת משרד הבטיחות, הנאשם ברח מהמקום והוא נסע אחריו עד למקום עצירתו ברח' ויצמן פינת בר אילן. הנאשם התבקש לבצע פרסה ולחזור חזרה לעמדת הבדיקה של הרכבים, אך הוא סירב בטענה שהוא מסיע אישה העובדת בשוק ברכבו. הנאשם סירב למסור את פרטיו. העד התקשר לראש המשמרת ובזמן השיחה הנאשם פתח את מכסה המנוע ומכסה המים ואמר שיש נזילת מים למרות שלא נראתה כל נזילת מים. העד ציין, כי בדק גם את שעון הרכב שפעל כשורה. הרכב עצר על מעבר חצייה בצומת וחסם נתיב נסיעה. העד ביקש מהנאשם להזיז את הרכב ממעבר החצייה, אך הוא סירב. לאחר דין ודברים של 30 דקות התקשר העד לקבלת סיוע מראש המשמרת אשר הגיע למקום, והנאשם הזיז את רכבו. רכבו של הנאשם נבדק ובוחן משרד התחבורה הוריד את הרכב מהכביש.

בחקירתו הנגדית הסביר העד, הנאשם לא נכנס למסלול הבדיקה, אלא עצר בכניסה אליו וברגע שהשוטר סימן לרכב שלפניו להתקדם, כדי שרכבו של הנאשם יכנס לבדיקה, הוא ברח מהמקום. השוטר שלל את דברי הנאשם, כי הנאשם הציג בפניו תעודות. הוא לא ראה אדים ולא היו כל סימני מים. העד ציין, כי "אני התכופפתי מתחת לרכב כאשר נעצרתי לידך ולא היו מים מתחת לרכב שלך. רק כשפתחת את הפקק אז המים ירדו" (עמ' 3 ש' 17). בהמשך העיד, כי הנאשם ידע שרכבו לא תקין ולכן ברח מהמקום, מחשש שרכבו יורד מהכביש. הבוחן לא שיחרר אותו מהעמדה ועם הגעתו של ראש המשמרת אשר עובדיה, העד התבקש להביא את הבוחן אשר הוריד את הרכב מהכביש.

6.הנאשם שבחר להעיד, סיפר בעדותו, כי עמד בעמדת בדיקת רכבים, הציג בפני השוטר תעודות ונכנס לעמדה. כשעצר ליד הבוחן נורת המים נדלקה , הוא פתח את מכסה המנוע והבוחן ראה בעבוע של מים פורצים החוצה ואישר לו לנסוע ולהתרחק משם. הנאשם העיד, כי התקדם כמה מטרים עד לצומת "עמדתי באמצע הצומת. הצומת מרומזר, ועמדתי לכיוון דרום, הייתי צריך לעשות פרסה. סליחה, עמדתי באמצע הצומת לא יכולתי לעמוד בצד השני של הצומת כי אין איפה לעצור ואין חנייה". הנאשם העיד, כי השוטר הגיע למקום והוא ביקש מעת/1 לעזור לו לפנות את הרכב מהצומת אולם הוא אמר לו לנסוע ברכב. הנאשם התקשר למשטרה ודיווח כי השוטר מחייב אותו לנסוע ברכב לא תקין. הנאשם ציין כי הזיז את הרכב בכוחות עצמו ודחף את הרכב לצד השני. בהמשך העד חזר למקום עם הבוחן אשר הצביע על מקור נזילת המים ועל כך שהרכב מסוכן לכן לא בדק אותו בעמדת בדיקה. בהמשך טען הנאשם "הוא בדק את הצמיג האחורי, האוטו עבר טסט שלושה חודשים לפני האירוע, האוטו תקין, כנראה שיש מחלוקת אם צמיג הוא משופשף מספיק או לא". הנאשם טען, כי השוטר אילץ את הבוחן להוריד את הרכב מהכביש.

7.בחקירתו הנגדית הודה הנאשם, כי רכבו הורד מהכביש. הנאשם ציין, כי השוטר עצר אותו בכניסה לעמדת הבדיקה והנאשם מסר לו את רישיונותיו. אחרי 200 מ' אותו שוטר עצר אותו שוב וביקש ממנו להציג לו רישיונות. "הוא בא אלי לרכב וביקש שאציג רישיונות. בפעם הראשונה יש לציין הוא לא לקח את הרישיונות ואמר לי סע לבוחן. אני אמרתי במקום והראיתי לו את הרישיונות"(עמ' 6 ש' 22).

8.אני מקבלת את גרסת עד התביעה כמהימנה, כי סימן לנאשם לעצור על מנת שרכבו יבדק על ידי בוחן משרד התחבורה. הנאשם אמנם עצר, אך מיד לאחר מכן ברח מהמקום מבלי שהביא את רכבו לבדיקה. הנאשם הודה שרכבו לא היה תקין ולכן הוכחה המוטיבציה לבריחתו ולאי הציות לשוטר.

אי תקינות הרכב מוכחת מעדותו של הנאשם עצמו, שאמר שנאלץ לדחוף את הרכב לבדו לאור דרישות השוטר שיזיז את הרכב ממעבר החציה עליו עצר הרכב, וכן בעדותו שהבוחן הגיע למקום עצירת הרכב ומצא אותו בלתי תקין.

אינני מקבלת את גרסת הנאשם כמהימנה לאור הסתירות וחוסר הסבירות שבגרסתו.

אינני מוכנה לקבוע כממצא שאי תקינות הרכב התבטאה בנזילת מים כטענת הנאשם, הן נוכח עדותו של השוטר, כי כשהגיע לרכב הנאשם בדק ולא מצא כל נזילת מים, והן משום שנזילת מים אינה מונעת התנעת הרכב, כאשר עדיין מצויים מים ברדיאטור כפי שהעיד הנאשם, שעם פתיחת מכסה הרדיאטור, פרצו ממנו מים.

9.כבר נפסק לא פעם, כי בעבירות התעבורה מסוג העבירה הנדונה, ניתן להרשיע הנאשם על סמך עדותו היחידה של השוטר, שהבחין בביצוע העבירה, אולם זאת בתנאי שאין סתירות בה ואין תמיהות.

ערה אני לעובדה, כי הרשעת הנאשם במקרה דנן נובעת מעדותו היחידה של עד התביעה, אולם עדות זו מסתייעת בתגובתו הספונטנית של הנאשם בעת רישום הדו"ח בו הודה שהשוטר סימן לו לעצור, על כן ניתן להרשיעו על סמך עדות השוטר בלבד.

10.סוף דבר: לאור האמור לעיל, אני קובעת, כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר, המיוחס לנאשם בכתב האישום. לפיכך, אני מרשיעה אותו בעבירה של אי ציות לשוטר במדים, בניגוד לתקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961.

ניתנה והודעה היום כ"ה אייר תשע"ב, 17/05/2012 במעמד הנוכחים.

לאה שלזינגר שמאי, שופטת

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בביצוע העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.