החלטה – בעניינו של הנאשם 8
השופטת רות לורך, אב"ד
1. המבקש, יליד 1991, הוא הנאשם 8 בכתב אישום שהוגש נגד 14 נאשמים. כתב האישום מייחס למרבית הנאשמים שורה של עבירות סחיטה באיומים במסגרת ארגון פשיעה, ועבירות רבות נוספות.
למבקש מיוחסים האישום השני, האישום הרביעי והאישום השמיני הכוללים עבירות שבוצעו במסגרת ארגון פשיעה.
באישום הרביעי נטען כי הנאשמים המפורטים בו, ובכללם המבקש, סחטו בצוותא חדא, במסגרת פעילותם בארגון פשיעה, אדם בשם הייתם טוויל, וזאת באיומים בפגיעה שלא כדין בגופו או בבני משפחתו, והטילו עליו ועל בני משפחתו אימה, על מנת להניעו לשלם חוב שהוא חב להם. בעקבות זאת מסר הייתם טוויל את החזרי החוב לידיו של המבקש, וזאת בחודשים ספטמבר-דצמבר 2007. ועוד נטען כי לנאשמים (כמפורט שם), ובכללם המבקש, צמחה הכנסה מגביית ריבית קצוצה, עליה לא דיווחו לשלטונות מס הכנסה.
באישום השמיני נטען כי אדם בשם עומר כרמי לווה כסף מן הנאשם 3, במסגרת פעילותו של זה בארגון פשיעה. כרמי לא עמד בתשלומי הריבית, והמבקש איים ולחץ עליו להחזיר את ההלוואה. המבקש גם נטל את רכבו של כרמי, ואיים עליו כי לא יקבל את רכבו בחזרה, עד שישלם את הריבית. כרמי פנה לאחר, וביקש ממנו עזרה כספית על מנת שיוכל להעביר כסף למבקש, במטרה לקבל הרכב בחזרה.
האישום השני מייחס למבקש עבירה של סחיטה באיומים ושיבוש מהלכי משפט שבוצעו במסגרת ארגון הפשיעה בשנת 2011 בהיותו כבן 20.
2.בעת ביצוע המעשים, המיוחסים למבקש באישום הרביעי, הוא היה קטין כבן 16 או ½16.
בעת ביצוע המעשים, המיוחסים לו באישום השמיני, הוא היה קטין, לא ברור בן כמה, שכן בכתב האישום צוין כי מעשיו אלה של המבקש נעשו במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה. המבקש טוען כי הוא היה אז כבן 15, ואילו המאשימה טוענת בתגובתה כי בתקופה המיוחסת למבקש הוא היה לפחות בן 17.
3.כתב האישום הוגש לבית המשפט ביום 21/1/13, משמע, הרבה למעלה משנה מיום ביצוע העבירות המיוחסות למבקש, ובלא שניתנה הסכמת היועץ המשפטי לממשלה, כנדרש בסעיף 14 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) התשל"א-1971 (להלן- "חוק הנוער").
4.משהתברר למשיבה כי כתב האישום הוגש בחלוף למעלה משנה מיום ביצוע העבירות הנטענות, פנתה ליועמ"ש, לקבלת אישור בדיעבד לפי סעיף 14 לחוק הנוער. אישור כאמור ניתן ביום 25.7.13 (למעלה מחצי שנה מיום הגשת כתב האישום) והועבר לב"כ המבקש ביום 13.8.13. המבקש היה עצור מיום 3/12/12 ועד 23/7/13 ושוחרר לאחר שנקבע כי קיימת חולשה ראייתית ביחס לאישום השני, ולפני קבלת הסכמת היועמ"ש.
טענות המבקש
5.המבקש הגיש בקשה, שכותרתה "טענה מקדמית", ובה הוא מבקש לבטל את האישומים הרביעי והשמיני, משום שההחלטה להעמידו לדין באישומים אלה יסודה, לטענתו, בחוסר סבירות קיצוני; הליך הגשת כתב האישום היה נפסד, ונפלו בו פגמים חמורים; שיקול הדעת שהנחה את גורמי הרשות בהגשת האישומים לקה בפסול; היתה פגיעה קשה בזכויות הדיוניות והמהותיות של המבקש; והגנה מן הצדק.
לטענתו, סעיף 14 לחוק הנוער הוא הוראת התיישנות דיונית.
החלטת המשנה לפרקליט המדינה להעמיד את המבקש לדין באישומים הרביעי והשמיני לוקה, לטענתו, בחוסר סבירות קיצונית וחוסר מידתיות, ראשית, בשל פרק הזמן, של כשש שנים או למעלה מכך, שחלף ממועדי ביצוע העבירות ועד להגשת כתב האישום, ושנית, בשל השיהוי הבלתי סביר, שכן, המשטרה פתחה בחקירה בשלהי שנת 2012, על אף שחומר החקירה הוחזק על ידה כבר משנת 2007.
המבקש טוען כי לא תיתכן אפשרות לפיה תקופת התיישנות בת שנה אחת תוארך בתקופה הארוכה ממנה פי שש.
כמו כן, לטענתו, כתב האישום נותר על תלו במשך ששה חודשים, שבמהלכם כתב האישום היה חסר כל תוקף, בהעדר אישור היועץ המשפטי לממשלה.
האישור שניתן בדיעבד ניתן, לטענת המבקש, בראש ובראשונה על מנת לאשרר את התנהלותה הפסולה והבלתי חוקית של המאשימה, בלא שנשקלו כלל השיקולים, ובלא שניתן לכל שיקול המשקל הראוי.
בשלב הראשון, הנוכחי בקשתו של המבקש היא כי ביהמ"ש יורה למאשימה להעביר לידי ההגנה שני מסמכים: (א) נימוקי היועץ המשפטי להחלטתו להעמיד את המבקש לדין, (ב) העובדות שפירטה המאשימה בפנייתה אל היועץ המשפטי למתן אישור להעמדה לדין.
לטענת המבקש, המסמכים המבוקשים עונים על ההגדרה של "חומר חקירה", כפי שנשתרשה בפסיקה.