גזר דין
הנאשם בתיק דנן הורשע, לאחר שמיעת ראיות בביצוע עבירה של גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין ונסיעה לאחור, לפי תקנה 45 לתקנות התעבורה, זאת לאחר שביום 11.6.11, עת הסיע לאחור את רכבו, אותו החנה בחצר הבית של משפחת נעאמנה בעארבה , פגע בפעוט, אחמד נעאמנה בן ה-3, זכרו לברכה (להלן: "המנוח"), באופן שגרם למותו.
הנאשם הודה במעורבות בתאונה ובקשר הסיבתי בינה ובין מותו של המנוח, אך כפר באשמה. בהכרעת הדין שניתנה ביום 15.2.13 הרשעתי את הנאשם בעבירות המיוחסות לו.
בהכרעת הדין התייחסתי לחובת הזהירות המוטלת על הנאשם בנעליו של נהג, קל וחומר כאשר מדובר בנסיבות של יציאה מחניה בין בתים, קבעתי כי היה ניתן להימנע מהנסיעה לאחור באופן שהנאשם ביצע אותה וכי התאונה לא היתה בלתי נמנעת.
על התוצאות הטרגיות של תאונות המסתיימות בקיפוח חיי אדם והקושי הניצב בפני בית המשפט בבואו לגזור את הדין כבר עמדתי לצערי בעבר, לא אחת. בית המשפט נדרש ליתן את דעתו למספר גורמים שמחד גיסא משולבים זה בזה ומאידך גיסא מנוגדים. התוצאות הקשות של התאונה אל מול היותו של הנאשם אדם נורמטיבי והעובדה שרשלנות בפעולה יומיומית, מהסוג שלמרבה הצער לעתים כולנו מבצעים בלא כל נזק, גרמה במקרה מסוים לאובדן חיי אדם, להרס חיי משפחתו.
בית המשפט העליון קבע את הקווים המנחים בעניינים מסוג זה בפסק הדין ארז אלמוג (ע"פ 6755/09) כאשר אמר:
"נדמה שקיימים שלושה כללים מנחים בסוגיית הענישה הראויה בעבירה של גרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות. האחד, ראוי לגזור על נאשם עונש מאסר בפועל ופסילה מלנהוג לתקופה הולמת, הן בשל עיקרון קדושת החיים והן משיקולי הרתעה. השני, בדרך כלל הנסיבות האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, הן בשל אופייה המיוחד של העבירה הנדונה והן בשל ביצועה השכיח גם ע"י אנשים נורמטיביים. השלישי, אמת המידה הקובעת בעבירה זו היא דרגת הרשלנות".
כלומר השיקול המרכזי המשתנה ממקרה למקרה, שמנחה אותי בבואי לקבוע את העונש הראוי במקרה הספציפי, הוא מידת הרשלנות הספציפית של הנהג שלפניי.
במקרה דנן מדובר בנהג אשר הסיע את רכבו לאחור מרחק ניכר בתוך חצר הממוקמת בין בתים כאשר עובר לתחילת הנסיעה הוא הבחין בחבורה של ילדים ששיחקה בחצר, בחלק מקורה שלה. הנאשם אף לא הסתייע במכוון, צורך הכרחי שנבע מהעובדה שבאותו זמן ילדים שיחקו בחצר בה חנו מכוניות רבות שהקשו על יציאתו ממנה.
אין זה המקרה של נסיעה פרועה וחסרת אחריות של הנאשם, אלא מקרה טרגי בו חברו מספר גורמים להתרשלותו של הנאשם, בהם החצר עמוסת הרכבים והימצאותה של חבורת ילדים שהיתה עסוקה במשחק שהתקיים מבלי שיהיו תחת השגחתו של מבוגר. ויודגש, אין בכך כדי לפטור את הנאשם מאחריות וחובה עליו להיות מודע לסכנה הטמונה בשהיית ילדים בקרבת מקום, קל וחומר כאשר הנאשם עצמו הודה שהבחין בהם קודם. לצערי, מקרה זה הוא אחד מיני רבים המתרחשים ביישובים ערביים, לכך התייחסתי כבר בהכרעת הדין.
לריבוי המקרים מעין אלה משמעות לשני הכיוונים. לחומרא, מאחר והיה על הנאשם להיות מודע לסכנה מסוג זה; ומנגד לקולא, שכן הגורמים לריבוי תאונות אלה הינם רבים ורחבים הרבה מעבר לטעות הרגעית של האוחז בהגה.
כפי שציינתי בהכרעת הדין, דרך נהיגתו של הנאשם במקרה דנן אינה יוצאת דופן בתרבות הנהיגה הרווחת אצלנו ולא נסתר מעיניי שנהגים רבים נוהגים באותה דרך בה הנאשם נהג. כלומר מסתפקים במביט לאחור, מבלי להסתייע במכוון ומבלי לנקוט באמצעי זהירות מיוחדים נוספים. כאמור, אין בכך כדי להשפיע על שאלת האחריות, אולם בהביאי בחשבון דברים אלו אני סבור שאין מקום להחמיר עם הנאשם במקרה זה. ענישת הנהג הינה הכרחית ומוצדקת, אולם ענישה מחמירה של נהג ספציפי לא תביא לתוצאות הרצויות של הפחתה בתאונות דומות ואף מניעתן. תוצאות רצויות אלו יושגו כאשר יושקעו משאבים בתשתיות, בחינוך נרחב יותר לזהירות והתנהגות בדרכים והגברת המודעות באשר לצורך להשגיח באופן מוקפד יותר על ילדים כאשר הם משחקים מחוץ לבית.
מעיון בפסיקה עולה כי מתחם הענישה ההולם במקרים כאלה ינוע בין מאסר לתקופה אותה ניתן לרצות בדרך של עבודות שירות לבין 12 חודשים, וזאת לצד פסילה ארוכה של רישיון הנהיגה.
בעניינו של הנאשם התקבל תסקיר שירות המבחן המתאר אדם נורמטיבי לחלוטין, רווק, העובד באופן מסודר ומסייע בפרנסת משפחתו מגיל צעיר יחסית. קצינת המבחן התרשמה כי הנאשם מקבל אחריות מלאה על האירוע, מתייסר מתוצאותיו ולאורך תקופה אף סבל מבעיות נפשיות כתוצאה ממנו. שירות המבחן המליץ על הטלת עונש של עבודות שירות, לרבות צו מבחן לשם שילובו בטיפול במרפאה לבריאות הנפש.
מקרים דומים רבים נדונו בפסיקה וכל צד הפנה אותי לפסיקה הרלבנטית התומכת בעמדתו. המאשימה הפנתה למקרים בהם נגזר עונש של מאסר ממושך מאחורי סורג ובריח ובנדון עתרה לעונש של מאסר לתקופה של 15 חודשים. מנגד הסניגור הפנה למקרים בהם נגזר על הנאשם עונש של עבודות שירות וביקש שאאמץ במקרה זה את המלצת שירות המבחן.
סבורני כי המקרה דנן עולה בקנה אחד עם אלו שנדונו ברע"פ 4360/12 מוחמד ג'בארין נ' מ"י שם אישר בית המשפט עונש של חמישה חודשי מאסר בעבודות שירות ופסילת רישיון לתקופה של 8 שנים וברע"פ 4422/11 גילה טייב נ' מ"י שם נגזרו על הנאשמת 4 חודשי מאסר בעבודות שירות ופסילת רישיון למשך 6 שנים.
לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
*6 חודשים מאסר בפועל.
אני מורה כי עונש מאסר זה ירוצה בעבודות שירות באיכות הסביבה סכנין, כמפורט בחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות מיום 31.10.13.
הנאשם יתייצב לתחילת ריצוי עונשו ביום 5.12.13 בשעה 8:00 ביחידת עבודות השירות במתחם כלא חרמון.