מדינת ישראל נ' סקסו

החלטה

בפני בקשה לביטול כתב אישום. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להדחות, מהטעמים שיפורטו להלן:

ביום 5/9/10 הוגש נגד הנאשמת כתב אישום בגין פיטורי עובדת בהריון (עבירה לפי סעיף 14(א) (6) לחוק עבודת נשים, התשי"ד – 1954).

המדובר בפיטורים של עובדת שהועסקה כפקידת תביעות בסוכנות הביטוח שמנהלת הנאשמת. על פי העובדות המפורטות בכתב האישום, העובדת הועסקה בסוכנות החל מחודש אפריל 2008 ועד לפיטוריה ביום 30/4/09, בעת שהייתה בהריון.

לטענת הנאשמת, העובדת התפטרה מעבודתה ביום 29/1/09, תוך ניתוק מלא של יחסי העבודה למשך למעלה מחודש. ביום 10/3/09, כחודש וחצי לפני מועד הפיטורים, התחדשו יחסי העבודה בין הצדדים, בעקבות בקשתה של העובדת וזאת לתקופה שהוגדרה כתקופת נסיון.

לטענת הנאשמת, בנסיבות שפורטו לעיל, העובדת פוטרה כחודש וחצי לאחר תחילת עבודתה, בלא כל קשר לעובדה שהיתה בהריון, ומכאן, שלא היה כל צורך לפנות למשרד התמ"ת לשם קבלת היתר לפיטורים. מכל מקום, לטענת הנאשמת היא סברה בתום לב כי בנסיבות העניין היא איננה צריכה לפנות בבקשה להיתר, ולכן אין מקום להעמידה לדין פלילי.

המאשימה בתשובתה טענה כי בין הצדדים קיימת מחלוקת לעניין תקופת עבודתה של העובדת ולעניין נסיבות סיומה, וכי מקומה של המחלוקת להתברר לאחר שישמעו הראיות בתיק. עוד טוענת המאשימה כי גם אם תתקבל הטענה העובדתית שמעלה הנאשמת, עדיין מדובר בפיטורים שלא כדין, באשר אין חולק שהעובדת הועסקה בסוכנות תקופה העולה על 6 חודשים, הגם שלא ברצף.

אזכיר, כי הנאשמת הגישה תגובה לטיעוני המאשימה, במסגרתה הלינה על כך שהמאשימה עומדת על המשך ניהול ההליך הפלילי, למרות שבעבר הציעה לנאשמת כי כתב האישום יומר בהתראה (ואולם הצעה זו הותנתה בתנאים שאין בדעתה של הנאשמת לקיים).

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים הגעתי לכלל דעה כי הבקשה איננה מגלה עילה לביטול כתב האישום בשלב המקדמי.

המחלוקת העובדתית והמשפטית שבין הצדדים, כמו גם שאלת תום ליבה של הנאשמת, יוכלו להתברר לאחר שהראיות יובאו בפני בית הדין, ולאחר שישמעו העדויות הרלוונטיות.

לנוכח האמור לעיל, הבקשה לביטול כתב האישום נדחית, המזכירות מתבקשת לקבוע את התיק להקראה.

ניתנה היום, כ"א שבט תשע"ב, 14 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.