מדינת ישראל נ' סורסקי

בפני

השופטת מרים קסלסי

הכרעת דין

הנאשם הואשם בעקיפה מסוכנת תוך חציית קו לבן רצוף, עבירה על תקנה 47ד' ו-47 ה' לתקנות התעבורה תשכ"א- 1961 (להלן: "התקנות").

כפירתו של הנאשם היתה כללית ונאמרה כהאי לישנה: "יש בעיות ראייתיות".

ניתוח הראיות והכרעה

עת/1 מר חן משה (להלן: "השוטר") העיד כי הוא זוכר את המקרה. הוא העיד שהבחין כיצד הנאשם עוקף רכב, סוטה לנתיב הנגדי, כשארבעת גלגליו בנתיב הנגדי, מעבר לקו הלבן הרצוף, שני רכבים בנתיב אליו סטה, נאלצו לבלום ולסטות לשוליים כדי למנוע תאונה. גם בהזמנה לדין (ת/1) פורטו הנסיבות כיצד הנאשם עקף רכב משא, כשקו הפרדה רצוף מסומן על פני הכביש ונראה לעין באופן ברור, העקיפה היתה מסוכנת בשל העובדה שבוצעה בסיבוב ללא שדה ראיה. עוד ציין כי הרכב הנעקף לא היה בשולי הכביש.

השוטר לא הסתפק ברישום הנסיבות בהזמנה לדין והרחיב במזכר ודו"ח פעולה נוסף, ותיאר כיצד ניסה הנאשם לשחד אותו בכך שהציע לו תמורת ביטול הדו"ח רכב לשישי שבת, שכן הלה מנהל מגרש מכוניות.

בחקירתו הנגדית של השוטר לא נמצאו כל סתירות בין האמור במסמכיו לבין עדותו בבית המשפט. ב"כ הנאשם ניסה לפגום במהימנות העד, בכך שחסר זיהוי הקילומטר המדויק בכביש, מספרו של רכב המשא שנעקף ושל הרכבים בנתיב הנגדי שנאלצו לבלום, אולם קיבל לכך הסברים הגיוניים מפי העד.

עדות בוחן התנועה מטעם ההגנה

לענין הבחנתו של השוטר בביצוע העקיפה, ניסה ב"כ הנאשם להטיל ספק במהימנות עדותו, על ידי הצגת חוו"ד הבוחן בן עזרי משה (להלן: "הבוחן"), לפיה השוטר לא יכול היה להבחין בחציית קו לבן רצוף, באשר מדובר בכביש מעוקל וכי העבירה החלה לכאורה להיעבר הרחק ממנו (224 מ' ולא 180 מ' כפי שהעריך השוטר).

בחקירתו הנגדית של הבוחן, תוך הצבעה על התמונות אותן צילם, הוכיח ב"כ המאשימה כי ממקום עמידתה של הניידת ניתן להבחין בשביל עפר משמאל הדרך אשר ממנו ואילך מתחיל הקו הלבן הרצוף (תמונות בחוות הדעת בעמ' 5 בו נראה השביל ותחילת הקו הרצוף ובעמ' 6 המצולמת ממקום עמידתו של השוטר, השביל נראה מרחוק ככתם לבן (הוקף בעיגול בעט), הבוחן אישר זאת בחקירתו הנגדית (עמ' 13 ש' 28), אולם טען כי על השוטר לראות בבירור את חציית הפס הלבן ולא רק את המקום שבו הוא יודע כי הקו הלבן הרצוף מתחיל, אולם בעיני, אין כל משמעות לשאלה היכן התחיל הנאשם לעקוף את המשאית, אם כיוון נסיעתו מתקרב לשוטר ולא מתרחק ממנו, ובעת שקרב אליו הבחין בו השוטר בבירור כיצד כל ארבעת גלגלי רכבו נמצאים מעבר לקו הרציף (פרו' עמ' 2 ש' 1-3, 23, עמ' 3 ש' 4-6), אשר על כן לא מצאתי כי חוות הדעת הטילה ספק בעדותו של השוטר, נהפוך הוא היא רק חיזקה אותו. אם נוסיף לכל האמור לעיל את ההלכה הפסוקה בדבר חזקת מהימנות עדותו של שוטר הנמצא במקום לצרכי אכיפה וכן את הטענה כי באותו מקום נעצרו גם רכבים נוספים, הרי שנגיע למסקנה כי מקום עמידתו של השוטר נבחן בקפידה לצורך אכיפה וצפייה בקטע הכביש המסוכן בו הכביש מעוקל ואסורה עקיפת רכבים לנתיב הנגדי.

עדות השוטר המאבטח

יחד עם השוטר היה מר צלמרו אבשלום אשר עסק באבטחת השוטר. האכיפה בוצעה "במקום בו יש הרבה זריקות של בקבוקי תבערה וזריקות אבנים מהישוב הכפרי חוסן" (עדות השוטר משה חן , עמ' 1 ש' 20-21)שטחי יו"ש). מר צלמרו מילא טופס מובנה - "מזכר נלווה לדו"ח תנועה" (נ/1), כי עמד מחוץ לרכב ולא ראה את העבירה שעבר הנהג. על אף האמור עמד ב"כ הנאשם בישיבת ההוכחות הראשונה כי יש לזמנו ובית המשפט נעתר לכך על אף התנגדות המאשימה שהזהירה כי תדרוש הוצאות לדוגמא.

כצפוי העד השיב כי לא ראה את ביצוע העבירה וכי עסק באבטחת השוטר, כפי שמילא בטופס ועל כן שוחרר לדרכו לאחר חקירה של דקות ספורות (פרו' עמ' 11).

אין ספק שעדותו של המאבטח היתה מיותרת להגנה, אולם היה בה כדי לחזק את ראיות המאשימה, שכן היה ברור כי המאבטח לא בא בדברים כלל עם הנאשם, בניגוד לעדותו של הנאשם שאמר: "מי שעצר אתי היה השוטר השני… השוטר שעצר את רוב האנשים שם הוא השוטר השני ואילו השוטר שהיה כאן (עת/1 שהעיד ראשון – מ.ק.) רשם את הדוחות". (פרו' 8 ש' 5, 10). ב"כ הנאשם בחר שלא לשאול העד בענין זה, באשר התשובה הצפויה היתה ברורה.

עדותו של הנאשם

למעלה מן הצורך ולמקרה שהיה ספק קטן כלשהו, נעבור לניתוח עדותו של הנאשם ונגיע למסקנה כי אפילו צל צילו של ספק לא התעורר בשאלת ביצוע העבירה. במה דברים אמורים?

ראשית, לענין עצם העקיפה, הנאשם לא הכחיש אולם טען כי החל לעקוף וסיים בקו מקוטע, טענה שלא נתקבלה לאור התמונות שהוצגו ועדות השוטר, שנית הנאשם לא הכחיש שהציע לשוטר רכב לשישי שבת על חשבונו וכי יש לו מגרש מכוניות, כפי שנכתב בדו"ח הפעולה (ת/3), אולם טען כדלקמן:

"ניגשתי לשוטר…התחיל לרשום את הדוח הבאתי לו את הטלפון כדי שידבר עם השותף שלי. הוא אמר לי שאין לו מה לדבר איתו. באמצע רישום הדו"ח הוא הוציא את הספר חוקים שלו ואמר לי רגע רגע, אתה נהג חדש ושהוא צריך להחרים לי את הרכב. שאלתי כיצד עובדת הפרוצדורה…קלטתי שאכלתי אותה והסתלבטתי עליו, למה אתה לא לוקח לי את הרכב כבר היום בצחוק ותצא עם אשתך שישי שבת עם הרכב שלי. אני יודע שכאשר נרשם דו"ח אי אפשר למחוק והייתי מיואש ולכן הסתלבטתי איתו, השוטר זרם איתי והתחיל לשאול אותי כמה אני מרוויח, במה אני מתעסק, אמרתי לו שמכוניות ליסינג ושיש לנו מגרש" (הדגשה שלי, פרו' עמ' 8 ש' 11-18).