מדינת ישראל נ' סויסה(אסיר)

החלטה

1.כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו כניסה והתפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה, עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 והיזק בזדון, עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.כן הוגשה כנגד המשיב בקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים והוא מצוי במעצר מיום 19.09.10.

3.בדיון מיום 19.09.10 הודיעה ב"כ המשיב כי היא מסכימה לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה וביקשה להורות על קבלת תסקיר מעצר לבדיקת חלופה לשליחתו של המשיב לקהילה טיפולית. ב"כ המבקשת הודיע כי המבקשת לא תראה עצמה מחויבת לאשר ייאמר בתסקיר.

4.בהחלטה מאותו יום הוריתי כי שירות המבחן יגיש תסקיר בעניינו של המשיב אשר בו גם יתייחס לאפשרות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בתנאים. הדיון נקבע ליום 17.10.10.

5.לישיבת 17.10.10 לא הוגש תסקיר מעצר. ב"כ המשיב הודיעה בדיון זה כי בדעת שירות המבחן לבקש ארכה להגשת התסקיר וביקשה לדחות הדיון על מנת שיהא בעת הדיון תסקיר מעצר. כן טענה כי היא מסכימה לדחייה כאמור משום שבקשת הארכה של שירות המבחן היא עדיין בגדר הזמן הסביר. כן נשמרה זכותו של המשיב לטעון לחלופת מעצר באם לא יוגש תסקיר לישיבה הבאה. ב"כ המבקשת הודיע בישיבה זו כי עמדת המבקשת היא למעצר עד תום ההליכים.

6.בהחלטה מאותו יום הוריתי על דחייה ליום 28.10.10, על מנת שיתקיים דיון לאחר הגשת תסקיר מעצר.

7.ביום 26.10.10 הגיש שירות המבחן בקשה לדחייה נוספת של 7 ימי עבודה. בבקשה נאמר כי שירות המבחן מתמודד כיום עם עומס חריג היוצר תקלות בעבודתו. כן נאמר כי במהלך תקופת הדחייה נערך שירות המבחן לפגוש את המשיב אולם למרות מאמציו לא עלה בידו לעשות כן במסגרת הזמן שניתן. כן נאמר בבקשה כי שירות המבחן ער למשמעות התמשכות ההליך בעניינו של המשיב ומצר על כך. גם לישיבת 28.10.10 לא הוגש, איפוא, תסקיר מעצר.

8.בדיון מיום 28.10.10 טענה ב"כ המשיב כי חלפו כחודש וחצי מהמועד בו נתבקש תסקיר שירות המבחן והפנתה לפסיקה בה הורה בית המשפט על שחרור בנסיבות של עיכוב בהגשת תסקיר שירות המבחן. כן טענה כי מבלי לשנות מההחלטה המורה על הגשת תסקיר, יש לאפשר למשיב להתחיל בתהליך קבלה לקהילה טיפולית ובכלל זה לצאת בליווי שב"ס לבדיקות בקופת חולים ולראיון קבלה. יצוין כי בתחילת הדיון ב"כ המשיב טענה: "אנחנו לא מבקשים כאן החלטת שחרור עקרונית, יכול להיות שלא יהיה אף אחד שיחתום על המשיב..." (עמ' 6, שורות 11-12). בסוף הדיון, במסגרת תשובתה השנייה לטענות ב"כ המבקשת, טענה: "אם בית המשפט לא מקבל את דברי, אני אבקש החלטת שחרור עקרונית".

9.ב"כ המבקשת טען כי יש להמתין להתייחסות שירות המבחן לבקשת המשיב להשתלב בהליכי טיפול וגמילה מסמים וכי עמדת המבקשת היא למעצר עד תום ההליכים.

10.טענת ב"כ המשיב היא כי יש מקום לשחרר את המשיב לצורך השתלבות בהליך טיפולי משום שאין לומר כי בסמוך למעצרו, הוא לא החל בהליך של גמילה. ב"כ המשיב טענה "בית המשפט אינו מכיר את סיפורו המורכב של המשיב". לדברי ב"כ המשיב, במסגרת הליך נוסף המתנהל כנגד המשיב, אשר במסגרתו היה עצור בהתחלה, הופנה לקהילה טיפולית, שהה שם חמישה חודשים ועזב אותה על דעת עצמו. עוד לדבריה, המשיב לא אמר נואש והמשיך בתהליך גמילה עצמאי דרך היחידה לנפגעי סמים ברמלה והשתלב שם בטיפול ביחידה. עוד טענה ב"כ המשיב כי במסגרת ההליך הנוסף, בית המשפט דחה את הדיון בפניו על מנת לראות כיצד מתקדם המשיב ובסופו של דבר המשיב החליף התמכרות אחת באחרת, בסוף שנת 2009 גילה את עולם ההימורים, התמכר להימורים ובחודש מאי ניתק קשר עם שירות המבחן. כן לדברי ב"כ המשיב, בתחילת ספטמבר שירות המבחן יצר קשר עם המשיב וביקש לסייע לו ובהמשך המשיב פנה באופן עצמאי ליחידה וזה היה סמוך למעצרו.

11.בהתאם להלכה הפסוקה כלל הוא שהליכי טיפול וגמילה מסמים מקומם בשלב העונש ולא בשלב המעצר. על כן, שחרור לחלופת מעצר לשם תחילתו של טיפול גמילה ראוי שייעשה במקרים חריגים בלבד ואין להורות על כך כדבר שבשגרה. כן בהתאם להלכה הפסוקה בהעדר טיפול גמילה לפני המעצר, מן הראוי להשאיר ההכרעה בעניין זה לשלב העונש. ר': בש"פ 1728/03 זלצמן נ' מדינת ישראל, נבו הוצאה לאור, עמ' 3. בש"פ 8560/05 אברג'יל נ' מדינת ישראל, נבו הוצאה לאור, פסקה 4 לפסה"ד.

12.ב"כ המשיב טענה כי המשיב החל בסמוך למעצרו בהליך של גמילה. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם טענת המשיב כי כיום עליו להתחיל בתהליך קבלה ארוך ומפרך לקהילה טיפולית ולהתחיל בהליכי קליטה מחדש. אם כבר החל המשיב בסמוך למעצרו בהליך של גמילה, מדוע עליו להתחיל בהליכי קליטה לקהילה טיפולית?

13.בנוסף לאמור, ב"כ המשיב גוללה לגבי עברו של המשיב התנהלות מורכבת בעניין טיפול הגמילה. מהדברים שנאמרו עולה, בין השאר, כי המשיב כבר הופנה בעבר לקהילה טיפולית אך עזב אותה על דעת עצמו. עוד עלה מדברי ב"כ המשיב כי שירות המבחן יצר קשר עם המשיב אך זה העדיף לפנות באופן עצמאי למקום אחר, היחידה לנפגעי סמים ברמלה. אין לשלול בשלב זה השתלבותו של המשיב בקהילה טיפולית אך בנסיבות מורכבות אלה ראוי שהדבר יעשה לאחר בדיקה מעמיקה ויסודית הנעזרת בכלים שהחוק העמיד לרשות בית המשפט, קרי, לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן אשר ייתן התייחסותו להשתלבות המשיב במוסד לגמילה מסמים. שירות המבחן יוכל לשפוך אור על המסכת העובדתית ולסייע להגיע למסקנות נכונות.

14.אי לכך, הדיון בבקשת המשיב לאפשר לו לצאת ממעצרו לצורך הליכי קליטה לקהילה טיפולית, יידחה עד לקבלת תסקיר שירות המבחן.

15.למשיב טענה נוספת והיא כי העיכוב אשר חל בהגשת תסקיר שירות המבחן, כחודש וחצי, אינו סביר.

16.בבש"פ 6446/10 אל גרושי נ' מדינת ישראל, 02.09.10, נאמר לעניין העיכוב בהגשת תסקיר מעצר:

"...כאשר מורה בית המשפט על עריכת תסקיר מעצר, ההנחה היא כי זה יוגש בתוך תקופה קצרה ככל הניתן, כדי למנוע מצב שבו נותר הנאשם במעצר למרות שקיימת אפשרות לכאורית לשחררו לחלופה. בנסיבות מסוימות, ייטה בית המשפט שלא להכריע בשאלת החלופה גם כאשר הגשת תסקיר מתעכבת יתר על המידה. מנגד, "ישנם מצבים בהם, באיזון כולל, הימשכות המעצר בלא הגשת תסקיר עשויה לשנות את קו האיזון, ואף להצדיק שחרור העצור בחלופה זמנית שנבדקה כראוי על ידי בית המשפט וזאת עד להחלטה סופית בעניין שחרור בחלופה והתנאים לכך שתתגבש לאחר הגשת התסקיר. הדברים תלויים בנסיבות המיוחדות של המקרה, באופי העבירות, בטיבו של הנאשם, ובמהות ההסדר הזמני המוצע" (בש"פ 841/07 מדינת ישראל נ' פלוני ([פורסם בנבו], 30.1.2007), ראו גם: בש"פ 9537/09 גדבאן נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 2.12.09))". (נבו הוצאה לאור, פסקה 5 לפסה"ד).

ר' גם בש"פ 841/07 מדינת ישראל נגד פלוני, 30.01.07, נבו הוצאה לאור, פסקה 7 לפסה"ד.

17.במקרה דנן אכן הגשת תסקיר שירות המבחן מתעכבת יתר על המידה ויש מקום בנסיבות לבחינת שחרורו של המשיב בחלופה זמנית עד להחלטה סופית בעניינו אשר תתגבש לאחר הגשת התסקיר. עם זאת, על יסוד דברי ב"כ המשיב בראשית הדיון מיום 28.10.10 כי המשיב אינו מבקש בשלב זה החלטת שחרור עקרונית, הדיון התייחס בעיקרו לבקשת המשיב לאפשר לו יציאה ממעצרו לצורך הליכי קליטה במוסד לגמילה מסמים. רק באחרית דבריה טענה ב"כ המשיב: "אם בית המשפט לא מקבל את דברי, אני אבקש החלטת שחרור עקרונית", טענה אשר לב"כ המבקשת לא הייתה הזדמנות להשיב לה. אשר על כן אני מורה על השלמת טיעון לעניין החלטת שחרור עקרונית שלאחריה תינתן החלטה נוספת.