החלטה
לפניי בקשה מטעם הנאשמים לחזור בהם מהודאה ומהסדר טיעון, אשר נערכו בדיון מיום 14.1.2013, כאשר בעקבות ההודאה הורעו הנאשמים, אך טרם נגזר דינם.
בתמצית יאמר, כי לנאשמים מיוחסות עבירות שונות על חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה – 1965, ובעיקרן אי קיום צו שיפוטי, שימוש חורג ועוד.
הסדר הטיעון הנ"ל כלל חזרה של הנאשמים מכפירה בעובדות כתבי האישום, הודאה בעובדות וכן הסדר טיעון חלקי ביחס לעונש שהוטל על הנאשמים. ראוי לציין כי בין רכיבי העונש כלולה הסכמה על הארכת תוקפה של תקופת המאסר על תנאי שהוטלה על הנאשם 2 באישום קודם בו הורשע, כך שמשמעות ההארכה הינה אי שליחתו מאחורי סורג ובריח, במידה והיה מורשע והתנאי לא היה מוארך. יתר רכיבי הענישה, כולל קנסות, נותרו "פתוחים", ובעניין זה הביאו הצדדים ראיות למכביר.
בדיון במסגרתו הושג ההסדר הנ"ל, ונוכח ההודאה, הורשעו הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתבי האישום. לאחר מכן, התקיימו מספר דיונים אשר במסגרתם הובאו ראיות לעונש, כולל מספר עדים וכולל סיכומים שהוגשו מטעם המאשימה. הנאשמים טרם הגישו את סיכומיהם.
והנה, בחלוף כתשעה חודשים ממועד ההסדר, ההודאה וההרשעה, עתרו הנאשמים לפתע לחזרה מההודאה ומהסדר הדיון.
הבקשה נוסחה בצורה תמציתית, ויש לומר לקונית, ללא תצהיר. בבקשה נטען כי הסדר הטיעון "מרע עם הנאשמים שרצה ורוצה לקבל זיכוי בתיק זה בין היתר מטעמים של הגנה מן הצדק ומהטענה של פסק דין שיצר שנתן ארכה בהסכמת הצדדים... ריפא את העבר".
עוד נטען כי בסיכומי המאשימה היא איננה מייחסת חשיבות לטענות הנאשמים, למרות ש"מדינה כמאשימה אמורה לראות את כל הצדדים...". בנוסף נאמר כי הנאשמים צפויים להיענש על דברים שלא הוכחו ואינם נכונים, וכי המאשימה "פועלת מאחורי הקלעים לבטל להם רישיונות שהושגו בעמל רב על מנת לקבל קנסות גבוהים...". אמרו ולא פירשו.
סעיף 153 (א) לחוק הסדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב – 1982, מורה אותנו כך:
"הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה כולה ומקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שירשמו".
המחוקק לא הגדיר מהם אותם "נימוקים מיוחדים" שיצדיקו חזרה מהודיה. הפסיקה שדנה בסוגיה זו התוותה מספר קווים מנחים למתן היתר לנאשם לחזור בו מהודייתו. ככלל, נפסק כי הנסיבות בהן ישקול בית המשפט חזרה מהודיה הן חריגות. כך למשל, כאשר קיים חשש שההודיה לא נעשתה חופשית ומרצון; המבקש לא הבין את משמעות הודייתו וההודיה הושגה שלא כדין. ראה ע"פ 5583/08 פלוני נ' מדינת ישראל, (13.4.2010); ע"פ 3165/08 עסאלה נ' מדינת ישראל (29.5.2008); ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז (1) 577). הכללים בנושא זה אינם נוקשים. רשימת הנימוקים המיוחדים הנדרשים אינה רשימה סגורה (ראה ע"פ 6229/07 מוופק נ' מדינת ישראל (20.11.2008); ע"פ 3991/04 רגבי נ' מדינת ישראל (2.5.2005);
דומה כי קיימים שני סוגי פגמים עיקריים שיש בהם להביא למתן רשות לנאשם לחזור בו מהודייתו. האחד, נעוץ בנאשם עצמו. דהיינו, נוכח מצבו הסובייקטיבי אין זה ראוי להותיר ההרשעה על כנה. השני, נעוץ בהליך עצמו. למשל כאשר הדרישות הדיוניות לא נשמרו, הסניגור לא הסביר כנדרש את מהות ההודיה או שבית משפט התעלם מחזרת הנאשם מההודיה בשלב התסקיר או בשלב העונש מבלי לברר את העניין (ראה ע"פ 6952/10 בשימוב נ' מדינת ישראל (12.1.11)).
חשוב גם להביא דברים נכוחים אלה:
"ברקע, כוחה המשפטי של הודיה שניתנה בפני בית המשפט. האחרונה מהווה את הבסיס להרשעת הנאשם על כל המשתמע מכך. דווקא בשל האמור יש להתייחס להודאת נאשם בתוך כותלי בית המשפט ברצינות הראויה. הנאשם אינו בגדר "סוחר בשוק" המשפט הפלילי. הוא אינו רשאי לשמור את כל הקלפים באמתחתו ואינו בן חורין לעבור מהודאה לכפירה בכל עת אשר יחפוץ. אולם, היה ולמשל מתברר שקיים חשש ממשי לנפילת פגם ברצונו החופשי של הנאשם או בהבנתו את משמעות הודייתו, כי אז כובד המשקל של ההודאה יטה את הכף לכיוון מתן רשות לנאשם לחזור בו. לנוכח מורכבות הסוגיה אין מנוס מכך כי העניין ייבחן גם על פי מכלול הנסיבות הנלוות להודיה" (ע"פ 3227/10 פלוני נ' מדינת ישראל (24.1.11), סעיף 4 לפסק הדין).
יש לבחון אפוא את הבקשה באספקלריה של החוק והפסיקה שהובאו לעיל.
אין בבקשה כל טעמים מיוחדים המצדיקים מתן אפשרות לנאשמים לחזור בהם מההודאה ולבטל את הסדר הטיעון. הטענות בבקשה הינן לקוניות, בלתי מפורטות, חלקן הארי סתום, וחייב אנוכי להוסיף, כי הן נראות יותר כאמירות שהופרכו סתמית לחלל האוויר ללא כל ביסוס עובדתי, משפטי או אחר.
הנאשמים כלל לא טוענים מהבקשה שלא הבינו מה משמעות ההסדר וההודאה, וכן אין כל טענה כי אלו נעשו לא באופן חופשי ומרצון. ואזכיר – ההסדר וההודאה נערכו באולם בית המשפט, כאשר הנאשמים מיוצגים ע"י פרקליטה, אחות הנאשם 2, על כל המשתמע מכך.
לא ברור מדוע טוענים הנאשמים שההסדר מרע עימם, במיוחד על רקע העובדה שרכיבי העונש כאמור עדיין "פתוחים", למעט רכיב המאסר על תנאי, שדווקא לגביו מטיב ההסדר עם הנאשם 2, שכן בהעדר ההארכה של תקופתו, ואם היה מורשע, היה צפוי נאשם זה להישלח מאחורי סורג ובריח. לכך יש להוסיף את העובדה שלאורך כל ההליך המשפטי, המנוהל כבר כשלוש שנים, יוצגו הנאשמים על ידי עורכת דין, וחזקה היא קיבלו הסבר מקיף מפרקליטה זו, טרם שהסכימו להסדר הטיעון.
כאמור, חלפו תשעה חודשים מיום ההסדר וההרשעה ועד עתה, ואין בבקשה כל אירוע שנטען כי ארע לאחר ההסדר, למעט אמירה כללית כי המאשימה פועלת "מאחורי הקלעים" לבטל רישיונות מסוימים, שלא הובהר כלל במה מדובר. גם הטענה שהמאשימה לא מייחסת חשיבות לטענות הנאשמים אינה ברורה לבית המשפט, ובכל מקרה היא איננה רלוונטית לבקשה זו.
אוסיף גם כי מאז ההסדר וההרשעה התקיימו שלושה דיונים שבמסגרתם נשמעו עדים במסגרת ראיות לעונש, והנאשמים לא העלו כל בקשה לביטול הסדר הטיעון.