מדינת ישראל נ' סאסי

החלטה

בפני ערר המדינה נגד החלטתו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (כב' השופט ש. יציב), אשר ניתנה ביום 5.12.2010 בתיק פ"מ 34-12-10.

המשיב זומן לשימוע שנערך ביום 2.12.2010 ובו נפסל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה בצעד מנהלי למשך 60 יום, עפ"י סעיף 47 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א - 1961.

המשיב הגיש בקשה לביטול הפסילה המנהלית. הבקשה נידונה ביום 5.12.2010 ובית משפט השלום לתעבורה החליט לבטל את הפסילה המנהלית.

על החלטה זו מופנה הערר שבפני.

האירוע שבעקבותיו זומן המשיב לשימוע התרחש ביום 25.11.2010 ובו פגע בהולכת רגל שחצתה מעבר חציה.

העוררת טוענת כי מצבה של הולכת הרגל חמור וקשה. היא מאושפזת בבית החולים ללא הכרה, מורדמת ומונשמת במחלקה לטיפול נמרץ.

בית משפט השלום לתעבורה טעה כשקיבל את בקשת המשיב וביטל את הפסילה המנהלית. היה על בית המשפט לעיין בחומר הראיות והוא לא עשה כן.

המשיב טוען כי דין הערר להדחות מהנימוקים הבאים:

ראשית כל, בית המשפט השלום עיין בחומר החקירה חרף זאת שהדבר לא בא לידי ביטוי בפרוטוקול בית המשפט וגם בהחלטתו.

השימוע לא נערך כדין ובהתאם להוראות החוק ועל כן היה על בית המשפט לבטל את הפסילה המנהלית ומכאן שהחלטתו נכונה וראויה.

עוד טען הסנגור כי בעקבות התאונה הוסרו השיחים שבסמוך למעבר החצייה ואשר הסתירו כליל את כל מי שעומד לחצות את הכביש. בענין זה אף הגיש המשיב תמונות שמראות את המצב עת אירעה התאונה מש/1 ותמונות שמראות את המצב לאחר שהמשטרה סילקה את ה"מחסום" מש/2. מהתמונות מש/1, עולה בבירור שנהג לא יוכל להבחין במי שמבקש לחצות את הכביש משמאל לימין.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, עיינתי בהודעת הערר, בחומר החקירה ובתמונות מש/1 ו- מש/2 שהגיש הסנגור, אני מחליט לדחות את הערר.

התאונה ארעה ביום 25.11.2010 ובעקבותיה המשיב זומן לשימוע ליום 27.11.2010, אם כי השימוע לא התקיים במועד זה, למרות שהמשיב התייצב במשטרה.

לאחר שהמשיב התייצב במשטרה ביום 27.11.2010 והשימוע לא התקיים, זומן שוב לשימוע ביום 1.12.2010. גם במועד זה השימוע לא התקיים ולכן זומן פעם נוספת ליום 2.12.2010, וביום זה השימוע התקיים והקצין הממונה החליט לפסול את רשיון הנהיגה של המשיב למשך 60 יום.

המשיב טען בפני הקצין הממונה כי הוא לא אשם בתאונה.

בתיק החקירה לא מצאתי תמונות המתארות את מקום אירוע התאונה והעוררת לא טענה דבר ביחס לתמונות שהגיש המשיב. יש בתמונות אלה מש/1 ו- מש/2, כדי להפחית מעוצמת הראיות לכאורה.

זאת ועוד, עפ"י סעיף 47 לפקודת התעבורה סעיף ג' 1, על קצין המשטרה לקיים את השימוע תוך 3 ימים. המשיב התייצב במועדים אליהם זומן אך משום מה השימוע לא התקיים, בעטייה של העוררת.

אין מחלוקת כי השימוע התקיים ביום 2.12.2010, דהיינו 7 ימים אחרי אירוע התאונה ולא במסגרת הזמן שנקבע בחוק.

ברע"פ 43938/99 עינת הראל נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 10.8.2000), נקבע כי גם אם קיימת עילה לביטול החלטת הקצין הממונה הרי שבטלות זו הינה יחסית ואינה מוחלטת.