החלטה
בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996.
כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של העלבת עובד ציבור, איומים, תקיפת עובד ציבור, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והפרת הוראה חוקית.
בדיון שהתקיים בענינו של המשיב ביום 18/02/10, בהסכמת התביעה, שוחרר המשיב בתנאים ובהם מעצר בית מלא בפיקוח הוריו.
הדיון נדחה להיום לצורך לימוד חומר הראיות על-ידי הסנגורית ודיון בבקשה גופה.
בדיון שבפני, הסכימה הסנגורית לקיומן של ראיות לכאורה, בכל הנוגע לאישום הראשון. ובכל הנוגע לאישום השני, טענה להעדרם של ראיות לכאורה באשר לטענתה, הפרה של תנאי כתב ערובה שנחתם על-ידי קצין, אינה בגדר הפרת הוראה חוקית כמשמעותה בחוק העונשין. ובענין זה הפנתה היא להחלטה שניתנה במסגרת תיק פלילי 178/97 בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
בכל הנוגע לעילת המעצר, חלקה ב"כ המשיב על קיומה של עילת מעצר בדמות מסוכנות, תוך שמפנה היא לעובדה כי דובר ברוב רובו של כתב האישום באלימות מילולית בלבד, אשר נוכח העובדה שהמשיב היה שרוי בגילופין, ומבלי להמעיט בחומרת הדברים, יש להתייחס לאמירותיו כאל גידופים וקללות יותר מאשר אל איומים.
לענין האלימות הפיזית, לטעמה ושוב מבלי להקל ראש בעבירות, מדובר בעבירה של דחיפה בלבד.
בנסיבות הללו, סבורה ב"כ המשיב כי לא ניתן לייחס למשיב מסוכנות כזו המצדיקה בקשה למעצרו עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.
בכל הנוגע בעברו הפלילי, טענה ב"כ המשיב, כי מדובר בעבירות שבוצעו כל כולן בשנת 2005 שעה שהמשיב היה בן 14.5.
מאז שיקם המשיב את חייו וכיום הינו חייל בשירות סדיר.
ב"כ המבקשת טענה כי קמה אף קמה עילת מעצר בדמות מסוכנות, הנלמדת מהמעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום, ומדרך התנהלותו כלפי גורמי אכיפת החוק.
לטעמה, מסוכנותו זו של המשיב אף מתגברת, נוכח עברו הפלילי אשר אמנם מייחס לו הרשעה קודמת אחת בבית המשפט לנוער, ואולם במסגרת תיק זה, צירף המשיב מס' תיקים והוא הורשע בין היתר בעבירות אלימות, קשר לפשע והפרת הוראה חוקית.
לאחר שעיינתי בכתב האישום ובבקשה, ושמעתי טיעוני ב"כ הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי ניתן כבר בשלב זה להקל בתנאי שחרורו של המשיב.
אכן המעשים המיוחסים למשיב, מעשים מכוערים הם עד מאוד, ואין בית המשפט מקל בהם ראש כלל ועיקר.
המשיב כשהוא שרוי תחת השפעת אלכוהול, קילל וגידף באופן בוטה ביותר הן את הפקחים והן את השוטרים, בהמשך אף איים, העליב ודחף את הפקח.
העזת פנים כלפי גורמי אכיפת החוק מעידה כי מדובר במי שהינו נעדר גבולות פנימיים, וככזה בהחלטה קיימת אפשרות כי יקבע שנשקפת מפניו מסוכנות.
מנגד, אף המשטרה עצמה סברה שמעשיו אלו של המשיב אינם בדרגת חומרה כזו המצדיקה מלכתחילה מעצרו עד תום ההליכים וסברה שיש מקום להסתפק בעניינו במעצר בית בן 5 ימים בלבד.
הסיבה בגינה בסופו של יום התבקשה הבקשה למעצר עד תום ההליכים, הינה העובדה כי ביום הרביעי במסגרת 5 ימי מעצר הבית, נמצא המשיב מחוץ לביתו ובכך הפר את תנאי שחרורו.
באיזון הראוי, במכלול נסיבות תיק זה, סבורה אני כי פרק הזמן בו שהה המשיב עד עצם היום הזה, בתנאי מעצר בית מלא, די בו על מנת להמחיש ולהבהיר למשיב חומרת מעשיו, וכי ניתן כיום להקל בתנאי שחרורו על דרך החזרתו בשלב ראשון, לשירות צבאי, על מנת שימלא חובותיו כלפי המדינה.