מדינת ישראל נ' נוראלדין(עציר) ואח'

החלטה

ביהמ"ש מחליט כי אין מקום לחזור לטיעונים שכבר נטענו בדיונים הקודמים.

ניתנה והודעה היום ב' תמוז תש"ע, 14/06/2010 במעמד הנוכחים.

רות אטדגי-פריאנטה, שופטת

החלטה

1.בפניי בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים כנגדם.

2.כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס לכל אחד מהמשיבים עבירה של תקיפה בצוותא חדא ע"י שניים או יותר – עבירה לפי סעיף 334 בצירוף 335 א (2) + (3) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"), עבירה של תקיפה סתם – עבירה לפי סעיף 379 לחוק, עבירה של חבלה של ממש – עבירה לפי סעיף 380 לחוק, איומים – עבירה לפי סעיף 192 לחוק, תקיפה לשם גניבה – עבירה לפי סעיף 381 (א) (2) לחוק, התנהגות פרועה במקום ציבורי – עבירה לפי סעיף 216 (א) (1) לחוק והטרדת עד – עבירה לפי סעיף 249 לחוק.

3.על פי הנטען בכתב האישום, ביום 03.06.2010, בסמוך לשעה 23:00, עת שהה המתלונן בקיוסק "בר" באילת, הגיעו המשיבים ל"בר" ביחד עם שניים אחרים: האחד – מוחמד עיסא (להלן: "עיסא") והאחר בשם עלי אבו באקר (להלן: "בקרי") וביקשו מהמתלונן לשתות ויסקי או וודקה.

המתלונן השיב להם כי אין לו כסף לוודקה וכי מוכן הוא לתת להם לאכול ולשתות. המשיבים טענו כי הינו מתנשא מאחר והוא בעל ממון. בתגובה התנצל המתלונן והם עזבו את המקום.

4.בסמוך לאחר מכן, בסביבות השעה 24:00, עת עזב המתלונן את ה"בר", הבחין הוא במשיבים, ביחד עם אחרים, כשהם ישובים בספסל בקרבת מקום. כאשר חלף בסמוך אליהם, פנו הם אליו במילים "בוא לכאן" "יא לוטי" (הומו), "אנחנו קנינו את השתיה, והלילה נוציא לך את הנשמה".

המתלונן הבחין במשיב 2 כשהוא מחזיק בידו בקבוק וודקה.

5.במעמד המתואר לעיל, תקפוהו המשיבים ביחד עם אחרים וביקשו להשקותו וודקה. משהלה סירב, תקפו המשיבים את המתלונן בצוותא חדא תוך שמשיב 1 הלם באגרוף בפניו, עיסא ניסה לדוקרו בחזה, אך "פספס" והוא נפגע במצחו מהסכין. כולם הפילו אותו לקרקע, כשהמשיב 2 אוחז בחולצתו וחובט בחזהו ולאחר שנפל המתלונן לקרקע, הניח משיב 2 את רגלו על צווארו, הלם הוא באגרוף נוסף בפניו, בידיו תוך ש"עיסא" בועט בעינו השמאלית וגורם לו לחבלה של ממש.

מיד ובסמוך מבצע עיסא חיפוש בכיס מכנסיו של המתלונן ומצא בהם סכום של 6,000 דולר, אותו נטלו עמם כל התוקפים.

6.כתוצאה מהתקיפה שבוצעה בצוותא חדא, נחבל המתלונן חבלה של ממש, שבגינן נזקק לאיחוי תפרים בבית החולים.

7.למחרת היום, לאחר שיצא המתלונן מתחנת המשטרה, פגש המתלונן במשיב 1 אשר איים עליו בפגיעה שלא כדין בגופו של המתלונן ואיים בתנועת אצבע על צווארו כי ירצחו בעקבות הגנת התלונה.

8.ב"כ המבקשת טוען כי קיימות ראיות לכאורה טובות כנגד המשיבים לצורך מעצרם עד תום ההליכים נגדם.

9.ב"כ המשיבים טוענים להיעדר ראיות לכאורה ועותרים לשחרורם לאלתר.

לטענת ב"כ המשיבים – הראיה הלכאורית היחידה הינה גירסתו של המתלונן, שלא זו בלבד שאין בחומר החקירה כדי לתמוך גריסתו זו, אלא שיש בו אף כדי לכרסם בה כרסום ממשי עד לכדי קביעה בדבר אי-קיומן של ראיות לכאורה.

לטענתם, העובדה כי המתלונן חזר והעיד כי התקיפה אירעה ברחוב בעוד שכל האחרים (לרבות החשודים ואבו באקר), העידו כי זו התרחשה בביתם ושעה שאף ממצלמות האבטחה במקום בו נטען על ידי המתלונן - אינן מאששות את הנטען על ידו. יש בכל אלה כדי להפריך פירכה ממשית בגירסת המתלונן, וזאת על אף שקשרו את עצמם לעבירה המיוחסת להם.

כן נטען לסתירה בין עדות המתלונן לבין עדות אחרים, לסתירה בין גירסאות המתלונן ביחס לחלקו של כל אחד מהתוקפים, למחדלי חקירה של המשטרה הן בדבר אי חקירת משיב 1 על עובדה מספר 10 לעובדות כתב האישום, להיעדר ראיות באשר לגניבת הכסף בידי שני המשיבים ולחוסר הסבירות שבהחזקת סכום כה גדול על ידי המתלונן בשעה כה מאוחרת.

10.ראיות לכאורה – המסגרת הנורמטיבית: