מדינת ישראל נ' נוימרק(עציר) ואח'

החלטה

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של החזקת סכין והפרת הוראה חוקית. על פי כתב האישום, ביום 24.10.10 ערכו שוטרים חיפוש ברכב בו נהג המשיב 2 כאשר המשיב 1 ישב לידו. בחיפוש ברכב נמצאה סכין. עוד יוחס למשיבים בכתב האישום, כי בסיום חקירתם, שוחררו המשיבים למעצר בית מלא למשך חמישה ימים, וכי נמצאו יום למחרת יחדיו ברכב, ולא בבית בו היו אמורים להימצא.

בד בבד עם כתב האישום, הוגשה כנגד המשיבים בקשה למעצר עד תום ההליכים. ביום הגשת כתב האישום, הוריתי על שחרורו של המשיב 1 למעצר בית מלא בפיקוח, בשל סוג העבירות המיוחסות לו ובעיקר בשל העובדה כי לו הרשעה אחת בלבד בעברו.

לאחר שב"כ המשיבים עיינו בחומר החקירה התקיים דיון, בו עותר ב"כ המשיב 1 להורות על שחרורו של המשיב 1 לחלופת מעצר, ואילו ב"כ המשיב 2 עותר לביטול תנאי מעצר הבית בו שוחרר המשיב 2.

ב"כ המשיבים מסכימים לקיומן של ראיות לכאורה באשר לעבירה של הפרת הוראה חוקית, אולם סבורים שלא קיימת תשתית ראייתית מספקת באשר לעבירה של החזקת סכין. לטענתם, החיפוש בוצע שלא כדין, שכן לא היה לשוטרים אשר ערכו את החיפוש חשד סביר המצדיק עריכת חיפוש. עוד טוענים כי הסכין שנמצאה היא סכין יפנית שאורך להבה כ- 4 ס"מ, אשר נועדה למטרות עבודה. לדבריהם, מאחר שלא נותרו כל פעולות חקירה בעבירת החזקת הסכין, לא היו רשאים כלל להטיל על המשיבים תנאי של מעצר בית.

עוד מוסיפים ב"כ המשיבים, כי מאחר שהעבירה המקורית שבשלה שוחררו המשיבים אינה טומנת בחובה מסוכנות מטעם המשיבים, הרי שלא מתקיימת עילת מעצר בשל הפרת הוראה שהוטלה בעקבות עבירה כאמור.

ב"כ המשיב 2 מדגיש כי למשיב 2 שתי הרשעות בלבד.

המבקשת עותרת למעצרו של המשיב 1 עד לתום ההליכים נגדו, ולהותרת תנאי מעצר הבית שהוטל על המשיב 2. לטענת ב"כ המבקשת קיימות ראיות לכאורה להחזקת הסכין שהינה סכין מתקבעת, כאשר ההסברים שנותנים המשיבה לגביה אינם סבירים וסותרים זה את זה. לדבריו החיפוש נעשה כדין והחלטת הקצין הממונה ניתנה כדין. הפרת הוראה חוקית מהווה עילת מעצר מבלי קשר לעבירה בגינה הוטל התנאי. עוד הדגיש כי למשיב 1 עבר פלילי מכביד.

ראיות לכאורה

כאמור, המשיבים חולקים על קיומן של ראיות לכאורה לעבירה של החזקת הסכין.

בחומר החקירה מצוי דו"ח פעולה בו מצוין כי נתפסה הסכין ברכב בו היו שני המשיבים, אשר אינו בבעלות מי מהם. כן מצויה תמונה של הסכין, וציון כי מדובר בסכין מתקבעת.

שני המשיבים ציינו בחקירתם כי הסכין היא שלהם והיא משמשת אותם לצרכי עבודה. המשיב 1 לא הוסיף מעבר לכך, שמר על זכות השתיקה בהמשך חקירתו ולא השיב לשאלות החוקרים. אף המשיב 2 לא השיב לחלק מן השאלות שנשאל.

העובדה כי קיימות סתירות בגרסאותיהם של המשיבים, כאשר כל אחד מהם טוען שהסכין היא שלו, וכן כי לא השיבו לכל השאלות, אין בה כדי לעמוד בנטל המוטל עליהם להוכיח כי החזקת הסכין הינה למטרה כשרה, כנדרש על פי סעיף 186 (א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

לאור כל האמור, מצאתי כי קיימות ראיות לכאורה לעבירת החזקת הסכין המיוחסת למשיבים. טענות המשיבים בעניין זה תתבררנה בהליך העיקרי.

עילת מעצר וחלופת מעצר

עילת המעצר המרכזית היא מסוכנות וחשש להתחמקות מהליכי שפיטה אשר נובעים בעיקר מהפרת ההוראה החוקית, אשר מצטרפת להחזקת הסכין. באשר להפרת ההוראה החוקית, כפי שיפורט להלן, השיקולים בקבלת החלטה בעניין בקשה למעצר עד תום ההליכים בשל הפרת הוראה חוקית, כוללים גם את סוג ונסיבות העבירה המקורית בגינה הוטלו התנאים.

בעניינו של המשיב 1 מצטרפת לכך עילת המעצר של מסוכנות לציבור, הנלמדת מעברו הפלילי המכביד ומהעובדה כי ביצע את העבירה ואת הפרת ההוראה החוקית בעת שתלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה.

בבש"פ 3991/08 ביטון נ' מדינת ישראל, (להלן:"פס"ד ביטון") צוינה ההלכה לפיה ההחלטה אם לבטל את השחרור בערובה מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט הבוחן את נסיבות העבירה, נסיבותיו של העבריין וטיב ההפרה. אמנם דובר שם על הפרת תנאי שחרור של בית המשפט, אולם סבורני כי אותם שיקולים רלוונטיים גם להחלטה דנן.

אשר לנסיבות העבירה, בעניין זה אני מקבלת את טענות ב"כ המשיבים כי העבירה בגינה הוטל התנאי אינה חמורה ואינה מצדיקה בפני עצמה מעצר מאחורי סורג ובריח וכך גם עולה מפס"ד ביטון, אשר קובע כי יש לבחון בין היתר את נסיבות העבירה.

לעניין נסיבותיו של העבריין, בעניין זה קיים הבדל רב בין שני המשיבים. בעוד למשיב 2 כאמור שתי הרשעות בלבד בעברו, למשיב 1 עבר פלילי מכביד ביותר, הכולל עבירות סמים, רכוש, הפרעה לשוטר, איומים, תקיפה סתם, תקיפת שוטר בשעת מילוי תפקידו, 3 עבירות החזקת אגרופן או סכין, 4 עבירות של הפרת הוראה חוקית ופציעה כשהעבריין מזויין. בנוסף, תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה. עברו הפלילי של המשיב 1 לא רק מלמד על מסוכנות מעצם העובדה שהמשיב אינו נרתע מלבצע עבירות ולהפר הוראה חוקית לאחר שביצע עבירות רבות בעבר וריצה עונשי מאסר, אלא גם בשל סוג העבירות בהן הורשע אשר מלמד ממהותו על חוסר האמון שניתן לתת בו. בנוסף, העובדה שהורשע בעבר במספר עבירות של החזקת אגרופן או סכין ופציעה בנסיבות מחמירות כשהעבריין מזויין, משליכות אף על המסוכנות שבעבירה המקורית בעניינו.