מדינת ישראל נ' נואה יובייר

החלטה

כמבוקש. מורה על איחוד הדיון בתיק זה ובתיק 1733/09.

ניתנה והודעה היום ב' חשון תשע"א, 10/10/2010 במעמד הנוכחים.

אלון רום, שופט

החלטה

1.מתוקף הסכמת ב"כ המאשימה, פסק הדין מיום 03.06.09 בתיק ת 1733/09 שניתן על ידי כבוד השופט אלון אופיר מבוטל בזאת.

2.באשר לבקשה שהוגשה לעניין מתן צו פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה עד תום ההליכים, הרי שעיקרה של הבקשה נסובה סביב הבקשה כי המשיב נמצא ביום 18.07.2010 בשעה 23:30 נוהג ברכב בהיותו שיכור, כאשר המשיב נפסל מנהלית למשך 30 יום, זאת ביום 18.07.2010. עולה כי בתום שלושים הימים הוחזר הרישיון למשיב, ואזי הובהר כי קיים פסק דין בתיק 1733/09 בו נפסל המשיב למשך 30 חודשים, על ידי כבוד השופט אלון אופיר (פסק הדין שבוטל בהסכמה בסעיף 1 דלעיל).

לדברי ב"כ המבקשת, הפסילה הודעה למשיב ביום 16.07.2010, ובמועד זה נלקח ממנו רישיון הנהיגה, כך שלמעשה המשיב פסול היה עד היום מלהחזיק רישיון נהיגה.

לעניין זה חשיבות בבקשה שלפניי, שכן לטענת ב"כ המשיב, העובדה כי הוחזר רישיון הנהיגה למשיב בתום שלושים הימים, מלמדת כי המבקשת לא סברה כי הוא מסוכן באותה עת ולא הגישה בקשה לפסילתו עד תום ההליכים נגדו, ואין להידרש לבקשה שניתנת מאוחר יותר.

ב"כ המשיב הפנתה לעניין זה להחלטה של בית המשפט המחוזי בתל אביב, תיק 8322-02-10, שניתן על ידי כבוד השופטת חיותה, כאשר שם נקבע כי "בקשה לפסילה עד תום ההליכים צריכה להיות מוגשת עד סוף הפסילה המנהלית, וכי העובדה שהדבר לא נעשה והעוררת נהגה במשך חודשיים בלי שאיש טען שהיא מסוכנת, היא הנותנת שהמאשימה לא סברה שיש דחיפות בהגשת הבקשה נוכח המסוכנות העולה מנהיגתה של העוררת".

יצוין כי אין מדובר בהלכה מחייבת, וקיימות החלטות שונות שקובעות כי אין בשיהוי אף של שלושה חודשים, להצדיק דחיית הבקשה. ככלל השאלה הינה מסוכנותו של הנהג המשיב, וכל מקרה על פי נסיבותיו.

יאמר כבר כעת כי במצב דברים בו קיימת פסילה שניתנה מכוח פסק דין, הרי שאין ההלכה המוזכרת על ידי הסנגורית חלה, שכן כאמור העדר בקשה לפסילה עד תום הליכים בנסיבות אלה כאשר לדעת המאשימה היה קיים פסק דין של פסילה למשך 30 חודשים, מהווה נימוק ראוי לאותו שיהוי שאליו נטען בתגובה לבקשה זו, קרי, בנסיבות התיק שבפניי מצאתי שלעניין אותו שיהוי, אין בו להוות נימוק לאי קבלת בקשת המבקשת, שכן הדברים נעשו מתוך הנחה כי קיים פסק דין שקבע שלילה ארוכה.

גם אם בתיק זה נפלו מספר טעויות, הרי שהעובדות מלמדות כי עונש הפסילה היה בתוקף עד עצם היום הזה, עד שבוטל בהחלטה זו בסעיף 1 לה.

במצב דברים בו עונש הפסילה עמד בתוקפו עד היום, הרי שאותו שיהוי הנטען לו בתגובה לבקשה, אין בכוחו לשלול את קבלת הסעד המבוקש על ידי המבקשת, לפסילתו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

באשר לראיות עצמן, הרי שב"כ המבקשת טוען כי קיימות ראיות לכאורה מספקות, כאשר מדובר בכמות אלכוהול שנדגמה בריכוז של 795 מיקרוגרם, המדובר בכמות אלכוהול גבוהה במיוחד, המלמדת על מסוכנות רבה מצידו של אדם הנוהג בשכרות ו/או תחת השפעת אלכוהול ברמה שכזה.

ב"כ המשיב העלתה טענה כי לפיה מרשה שתה רק בירה אחת טרם האירוע, כאשר היה במכבסה, ובמהלך הנהיגה רכבו התקלקל, הוא נאלץ לעצור באמצע הדרך בדרכו לשחמון, ואזי שתה שתי בירות נוספות על אתר ליד רכבו, ולכן לאחר מכן, כאשר נמדדה כמות האלכוהול בגופו היא נמצאה כה גבוהה, כך שלמעשה המשיב שתה בירה אחת בלבד ושתי בירות מאוחר יותר, והדברים לא הובנו על ידי השוטרים שכן התרגום היה חלקי ונעשה על ידי חברה של המשיב, שהינה דוברת ספרדית, והיו אי הבנות כך שגרסתו זו של המשיב לא הובאה בפני השוטרים.

עיינתי בתיק החקירה ובחנתי הראיות. עולה כי השוטרים המתנדבים שהגיעו למקום טוענים שהמשיב הודה בפניהם כי הוא זה שנהג ברכב כאשר אשתו ישבה לידו, ונרשם בדוח המשטרתי כי הם שתו ביחד בירות במכבסה. בבדיקה שנעשתה נדגמה כמות של 795 מיקרוגרם במכשיר. המשיב אמר לשוטרים באותו מעמד, בסיוע תרגום של חברתו, "אני לא מתנדנד, שתיתי רק שתי בירות". גם בזיכרון דברים נוסף של מתנדב רון רמטי, מיום 16.07.2010, בשעה שהדברים תורגמו לו, נרשם כי נאמר על ידי הנאשם כי הוא נהג ברכב, כאשר המתנדב הבחין בריח חריף מאוד של אלכוהול מפיו, וכי הנ"ל היה ברכב עם אשתו.

בדוח הפעולה, כאשר נשאל שאלות, התקבלה תשובה לשאלות מהיכן החל בנסיעה? השיב – מאזור תעשייה מאחוריו קאזה דה ברזיל, האם שתה אלכוהול, השיב, כן, מתי שתה – חצי שעה לפני, סוג משקה – בירה, היכן שתה – במכבסה, כמה שתה – מקסימום שלוש, וכן בהמשך בבדיקת המאפיינים נמצא ריח אלכוהול חזק מאוד מהפה.

גם בתחקור לחשוד המצורף לדוח הפעולה נשאל פעם נוספת "מתי שתה לאחרונה", השיב – "בשעה 23:00 לערך". "איזה סוג משקה?" השיב – "בירה טובורג", "כמה?" השיב – "שלושה בקבוקים", "היכן שתית?" השיב - "במכבסה". בהמשך בסעיף 5 אמר "לפני השתייה אכלתי פיצה חצי משפחתית", ובהמשך הוסיף "אבל אני מרגיש שאין לי מספיק אלכוהול לעשות תאונה, אני חושב שמשהו באוטו לא טוב, לא הייתי במהירות בכיכר".

מהדברים שהובאו עולה כי קשה לקבל את טענת המשיב כי דבריו לא הובנו ולא תורגמו נכון. העובדה כי המשיב ידע לענות ספציפית על דברים שבחר כאשר הם נחזים להיות מדויקים, ומשקפים את המהלך הטבעי של האירועים, כפי שהם נחזים ובאים לידי ביטוי בתיק החקירה, הרי שהגרסה שהוא מוסר היום בפניי לפיה שתה רק בירה אחת והוא שתה שתי בירות נוספת על אתר אינה מסתייעת.

המשיב העלה את הטענה הזאת לראשונה בבית המשפט, טענה זו לא הועלתה על ידי המשיב בזירת האירוע, ו/או בשעה שנחקר בתחנת המשטרה. העובדה כי המשיב איננו דובר את השפה העברית עמדה לנגד עיניי תוך שאני מעיין בתיק, והתרשמתי כי אין לקבל את הטענה לפיה המשיב אמר את הדברים למשטרה ו/או לא הבין מה מיוחס לו. נהפוך הוא, המשיב הבהיר והסביר כי לטעמו ולשיטתו, גם בכמות אלכוהול שנמדדה אצלו הוא עדיין כשיר לנהיגה.