מדינת ישראל נ' נגר ואח'

גזר דין

הרקע

1.הנאשמים שלפני הודו ביום 16.3.11 בעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש נגדם, לפיו ביום 23.10.09 בשעה 4:00, תקף נאשם 1 שוטרת ושוטר שמילאו תפקידם כדין, בכך שדחף אותם. את השוטרת אף ניסה למשוך לאחור וכתוצאה מכך נגרם לה כאב חד בצוואר ובגב. באותן נסיבות הכשיל נאשם 2 את השוטרים בעבודתם בכך שיצא מרכבו, החל לצעוק ולהשתולל, ניסה לחטוף את רשיון הנהיגה שלו מידי השוטרת בזמן שהשוטרת בודקת אותו וברח מהמקום. בהתאם, הודה נאשם 1 בתקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 273 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 [להלן - החוק] ונאשם 2 הודה בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק.

הצדדים הסכימו כי בטרם הרשעה ישלחו הנאשמים לקבלת תסקיר משירות המבחן, בין היתר לצורך בחינת אפשרות של המנעות מהרשעה.

תסקירי שירות המבחן

2.שירות המבחן אכן נפגש עם הנאשמים. הנאשמים הם אחים, שני הצעירים מבין חמישה אחים במשפחתם. נאשם 1 יליד 1989 ונאשם 2 יליד 1985. הוריהם עובדי עיריה והאב, הסובל מבעיות בריאות, מוכר כנכה על ידי המוסד לביטוח לאומי.

לגבי איתמר נגר, נאשם 1, צוין בתסקיר כי העבירה בוצעה עת בילה עם חברים ועם אחיו, נאשם 2, במועדון. נאשם 1 הבין כי אחיו מתעמת עם שוטרים מחוץ למועדון ויצא לבדוק את מצבו. הוא סבר שאחיו היה שרוי בלחץ ופעל כמתואר בכתב האישום כדי לסייע לו. הוא הביע חרטה בפני קצינת המבחן על ביצוע העבירה וציין באזניה כי כיום הוא מבין את הפסול במעשיו. קצינת המבחן התרשמה מבחור צעיר מתפקד, בעל מערכת ערכים נורמטיבית בדרך כלל, נעדר דפוסים אלימים או תוקפניים באישיותו, כאשר העבירה הינה חריג להתנהלותו בדרך כלל. להערכתה, ההליך המשטרתי וההליך המשפטי המתנהל נגדו העמידו אותו על חומרת מעשיו והוא למד את הלקח המתאים.

כיום עובד נאשם 1 בעבודות מזדמנות, לאחר שהשתחרר בספטמבר 2011 משירות מלא כמכונאי בצה"ל. קצינת המבחן ציינה כי אף שלדעתה הרשעה בפלילים לא תגרום פגיעה ממשית באפשרות שילובו של נאשם 1 בעבודה מתאימה בעתיד, הרי שלאור העובדה כי מדובר בעבירה יחידה, אשר נעברה לפני כשנתיים, ומאז לא נפתחו נגד הנאשם תיקים פליליים, ולאור העובדה כי נאשם 1 נמצא בראשית חייו התעסוקתיים והאישיים, הרשעה עלולה לחבל באפשרויות שילובו וקידומו בעבודה מתאימה בעתיד. על כן המליצה לסיים את ההליך נגד נאשם 1 ללא הרשעה ובכפוף למתן צו לעשיית שירות לתועלת הציבור (של"צ) בהיקף של 160 שעות.

לגבי ליאור נגר, נאשם 2, צוין בתסקיר כי העבירה בוצעה עת שהה עם ידידות ואחיו במועדון. בעת שישב ברכב של ידידתו מחוץ למועדון, ביקשה ממנו שוטרת שיבצע בדיקת שכרות. לדבריו, מאחר שלא נהג, תפס את פניית השוטרת אליו כמשפילה ולכן סירב. באותו שלב יצא אחיו, נאשם 1, מהמועדון, כדי לסייע לו. בהמשך, הארוע הסלים והנאשם ביצע את העבירה. הוא הביע חרטה בפני קצין המבחן, אשר התרשם כי התנהגותו בארוע היתה חריגה להתנהגותו בדרך כלל, ונראה כי למד לקח.

קצין המבחן התרשם מבחור חלש, בעל דימוי עצמי נמוך, המתקשה לשמור על יציבות תעסוקתית. בעברו הרשעה של בית דין צבאי בגין נִפקדוּת, בגינה נדון למאסר. לדבריו, התקשה להסתגל למסגרת הצבאית וביקש לשרת קרוב לביתו בשל מצבו הבריאותי הרעוע של אביו. משסורב - ערק. לאחר שחרורו מהמאסר, שירת תקופה קצרה ושוחרר על רקע אי התאמה. לאחר שחרורו עבד בעבודות מזדמנות ותקופות לא עבד. כיום עובד בחברה לתחזוקת כבישים ולאחרונה נרשם לקורס בתחום המחשבים ובכוונתו, לדבריו, לעסוק בתחום זה בעתיד. קצין המבחן ציין כי לאור העובדה שנאשם 2 עובד כיום, ובכוונתו ללמוד, ולאור כך שמדובר בעבירה יחידה שנעברה לפני כשנתיים ומאז לא נפתחו לו תיקים פליליים חדשים, התרשם כי הרשעה עלולה לפגוע באפשרות שילובו בעבודה מתאימה בעתיד. על כן המליץ לסיים את ההליך נגד נאשם 2 ללא הרשעה ובכפוף למתן צו של"צ בהיקף של 140 שעות.

טיעוני המאשימה לעונש

3.עמדת המאשימה היא כי יש לעמוד על הרשעת הנאשמים ולהשית עליהם מאסר על תנאי וקנס. היא מזכירה כי המנעות מהרשעה מהווה חריג לכלל, כאשר יש חשש ממשי לפגיעה עתידית בנאשם. במקרה דנן מדובר בעבירות מכוערות של תקיפת שוטרת והפרעה לשוטרים במילוי תפקידם.

לגבי הנאשמים דנן: נאשם 1 אמנם נעדר עבר פלילי, אך הוא עובד בעבודות מזדמנות ובתסקיר בענינו נאמר שהרשעה לא תפגע בו פגיעה ממשית. לא הוצגה כל אינדיקציה לכך שהרשעה תפגע בלימודים עתידיים או בתעסוקה עתידית. לגבי נאשם 2 - בעברו הרשעה קודמת מבית דין צבאי, אשר לדעת ב"כ המאשימה אינה רלוונטית, ועם זאת, לענין הפגיעה העתידית - כוונה ערטילאית ללמוד אין בה כדי להצדיק אי הרשעה.

טיעוני הנאשמים לעונש

4.אמנם, מדובר בעבירות שאין לזלזל בהן, אך נאשם 2 רק הכשיל שוטר ואילו נאשם 1, שתקף את השוטרת, רק דחף אותה והתנהגות זו היא ברף התחתון של החומרה.

הנאשמים צעירים, נעדרי עבר פלילי. נאשם 2 אמנם הורשע על ידי בית דין צבאי, אך אין מדובר ברישום פלילי מהסוג אליו מתייחסים בדרך כלל.

5.הלכת כתב היא אמנם הבסיס לדיון בסוגיה שלפנינו, אך הקריטריונים שלה הוגמשו עם הזמן. ב"כ הנאשמים הגיש אסופת פסיקה, הכוללת מגוון מקרים בהם נמנע בית המשפט מלהרשיע נאשמים שהואשמו בעבירות דומות, חלקן אף חמורות יותר, וגם שם מדובר היה בנאשמים שלא היה לגביהם חשש מוחשי לפגיעה תעסוקתית עתידית. קיים קשר ישיר בין חומרת העבירה שבוצעה לבין עוצמת החשש הנדרשת מפני פגיעה תעסוקתית, על מנת להמנע מהרשעה. נאשם 1 השתחרר אך לפני כחודשיים מהצבא ולא ניתן לדעת איזו פגיעה תגרם לעתידו אם יורשע. נאשם 2 אינו יציב תעסוקתית, המתקשה למצוא עבודה, ורק עתה, לראשונה בחייו, "עלה על איזושהי דרך", כטענת בא-כוחו. לכן דווקא במקרה שלו הרשעה תקשה עליו עוד יותר.

6.שירות המבחן התרשם שמדובר בצעירים נעדרי דפוסי פעולה עברייניים, שנהגו באימפולסיביות, כארוע חד פעמי. העבירה בוצעה לפני שנתיים ומאז לא נפתחו תיקים נוספים למי מהם.

העבירה שביצע נאשם 1 חמורה יותר, אך הוא צעיר יותר, בתחילת דרכו, ללא כל עבר פלילי. לנאשם 2 יש אמנם הרשעה מבית דין צבאי, אך העבירה שביצע חמורה פחות, הוא אינו יציב תעסוקתית ובעל דימוי עצמי נמוך, ולכן יש להמנע מלהכביד עליו עוד יותר.

7.שני הנאשמים ביקשו לומר דברם בתום הדיון. שניהם ציינו כי מדובר במעשה חד פעמי, עליו הם מצטערים. נאשם 1 ציין כי הוא מתבייש להיות במעמד הזה ונאשם 2 ציין כי המעשה היה טפשי ושטותי. שניהם ביקשו את רחמי בית המשפט.