מדינת ישראל נ' נאסר ואח'

גזר דין – נאשם 1

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות כשעבריין מזויין בנשק קר, זאת לאחר תיקון כתב האישום שנעשה במסגרת הסדר טיעון.

על פי הסדר הטיעון, יוטל על הנאשם עונש מאסר של 6 חודשים בעבודות שרות, מאסר על תנאי, וכן פיצוי למתלונן, זאת לאחר קבלת תסקיר של שרות המבחן על הנאשם 1.

כמו כן, יוטל על הנאשם פיקוח של שרות המבחן לתקופה של שנה אחת בהתאם להמלצת שרות המבחן.

הנאשם יחד עם נאשם 2, אביו, דקר על פי כתב האישום את המתלונן שהגיע לביתם של הנאשמים, ומשראו הנאשמים את המתלונן עומד בפתח ביתם, דקרו אותו וזאת על רקע סכסוך בין המתלונן לבין הנאשמים בשל "חיזורים" או "הטרדות" של המתלונן אחר בתו של נאשם 2 ואחותו של נאשם 1, שמתגוררת יחד איתם בביתם.

אף כי גרסת המתלונן היתה שונה, לדבריו בא לביתם של הנאשמים כדי לדבר איתם ולבקש מהם שיורו לבת/האחות להימנע מלהטריד אותו ואת אמו בטלפון, הנאשמים עצמם לא הגיעו למתן עדות מטעמם לפני הסכמת הצדדים לקבל הסדר טיעון כאמור.

לפיכך, גרסתם של הנאשמים לא עמדה במבחן החקירה הנגדית, אף כי המתלונן העיד מה שהעיד בלי שחקירתו הנגדית הסתיימה.

סברתי כי הסדר הטיעון שאליו הגיעו הצדדים הינו הסדר המקל מאוד עם נאשם 1, שכן עצם השימוש בסכין כדי להסדיר סכסוכים וליישב חילוקי דעות, איננו מקובל כלל על ביהמ"ש ועל כל אדם בר דעת.

העובדה כי שימוש בסכינים בחיי היום יום גורם לקורבנות רבים, הן בקרב בני נוער והן בקרב מבוגרים יותר, וביהמ"ש העליון עמד לא פעם על הצורך לבער את נגע תת תרבות הסכין, ולהטיל עונשים חמורים בגין שימוש בסכינים.

וכך התבטא ביהמ"ש העליון בע"פ 8583/96 מדינת ישראל נ' חולי, תק-על 32 (1) 97:

"אמרנו לא פעם כי מי שדעתו קלה בעשיית שימוש בסכינים ובמכשירים חבלניים דומים, ראוי כי ייענש במאסר ממשי לתקופה ארוכה. משפט הבכורה בסוג זה של עבירות חייב להינתן לצורכי ההרתעה ולשיקולי ההגנה על הציבור וההתחשבות בנסיבותיהם של העבריינים אינה יכולה להיות אלא משנית....".

וכן בע"פ 6828/00 לזרוב נ' מדינת ישראל, תק-על 1255 (3)2001 נאמר כי:

"מעשהו של המערער מעשה חמור הוא ביותר, ובתי המשפט מתריעים - ומוסיפים הם ומתריעים- על תת תרבות הסכין אשר פשתה במחננו. בתי המשפט מטילים עונשי מאסר על הנושאים סכינים על גופם ועל העושים בסכין שימוש כנגד זולתם, אך דומה כי השפעתם של גזרי-דין אלה אינה מביאה אנשים לשקול מעשיהם הרעים קודם שהם עושים אותם. אפשר הגיעה העת להוסיף ולהחמיר בעונשים, ואולי כך ידעו אנשים מה צפוי להם אם יעשו מעשים כמעשי המערער שלפנינו".

הנאשם 2 טען כי מדובר במתלונן שהטריד אותם, את משפחתם, את אחותם ואף ניסה לפגוע בהם באיומים ובחומר נפץ, ואף ציין כי הוגשה תלונה במשטרה נגד המתלונן.

אומנם, לא נמצאו רישומים של תלונה כזו בידיהם של הנאשמים, אולם לבקשת ביהמ"ש, בדק ב"כ המאשימה את הטענה ומצא כי אכן הגישה האחות/הבת של הנאשמים תלונה נגד המתלונן בשנת 2009, בגין איומים וניסיון פגיעה בחומר נפיץ, ולכאורה, עצם הגשת התלונה תומכת בטענת הנאשמים כי משהתייצב המתלונן בפתח ביתם, חששו שהגיע על מנת לפגוע בהם.

אומנם, אין בכך כדי להצדיק את הפגיעה במתלונן על ידי דקירתו בסכין ופציעתו, אך הדבר מעורר ספק כלשהו לטובת הנאשמים.

בנסיבות אלה, לאור תסקיר שרות המבחן, ולאחר היסוסים לא מעטים, אני מקבל את הסדר הטיעון וגוזר על הנאשם 1 את העונשים הבאים:

1.מאסר של 6 חודשים, אשר ירוצה בעבודות שרות, אותו ירצה הנאשם בהתאם לחוו"ד הממונה במועצה דתית דרוזית העליונה בישראל בג'וליס, בימים א' עד ה' בין השעות 08:00-15:00. תחילת העבודה ביום 1/7/10.

על נאשם 1 להתייצב בתאריך הנ"ל בשעה 08:000 במתחם בית סוהר חרמון מפקדת מחוז צפון, יחידת עבודות שרות.

2.מאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים למשך 3 שנים , והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתקופה זו עבירה של תקיפה חבלנית או עבירה שהורשע עליה בתיק זה, ויורשע עליה.