מדינת ישראל נ' נאור

פסק דין

הנאשם זכאי מחמת הספק

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 15.6.13, הזמנה לדין וכתב אישום בגין אי ציות לתמרור 301 (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 64(ג) בקשר עם תקנה 22(א) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו.

מטעם המאשימה, העיד המתנדב יצחקי יצחק, עורך הדו"ח.

מטעם ההגנה, העיד הנאשם והוגשה סקיצה שערך עד התביעה, שסומנה נ/1.

על פי גרסת המאשימה, ביום 15.6.13, בסמוך לשעה 14:55, נהג הנאשם במונית בתל אביב, ברחוב אילת, מכיוון מזרח לכיוון מערב ובהגיעו לצומת עם שדרות ירושלים, נצפה על ידי העד כאשר אינו מציית לתמרור 301 המוצב בכיוון נסיעתו ופונה ימינה, לכיוון צפון, מבלי לתת זכות קדימה לרכב שנסע אותה עת בשדרות ירושלים, מכיוון דרום לכיוון צפון.

כתוצאה מכך, נאלץ נהג הרכב השני לסטות מנתיב נסיעתו.

העד הבחין במתרחש ממקום עמידתו, בתחנת אוטובוס, מרחק של כ-25 מטרים מהצומת.

העד הורה לנאשם לעצור את הרכב ורשם מפיו את הדברים הבאים:" אני רוצה להגיע עם זה לבית המשפט. אני נתתי זכות קדימה".

שוטר נוסף שהיה במקום, לא הבחין, לדברי העד, בעבירה, שכן עמד עם גבו למתרחש.

הנאשם העיד להגנתו ועל פי גרסתו נהג במקום האמור, אך ציית לתמרור, עצר רכבו ונתן זכות קדימה. לגרסת הנאשם, הוא נכנס לצומת רק לאחר שהרכב שנסע בשדרות ירושלים, עבר על פניו. עוד טען הנאשם, כי העד עמד במרחק של כ-40 מטרים מהצומת וכי עמוד פרסום גדול, חסם באופן ניכר את שדה הראיה של העד לכיוון הצומת, כפי שניתן לראות בתמונות שהציג על מסך מצלמה. לדברי הנאשם, ב-נ/1, ניתן לראות כי העד שינה את מיקום הרכב שנסע בשדרות ירושלים, לאחר שבאופן ספונטני, צייר אותו מעבר לצומת, כאשר הנאשם פונה ימינה.

לאחר ששמעתי את הצדדים, בחנתי את הראיות, לא אוכל לקבוע במידה הנדרשת בהליך פלילי, כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

עד התביעה בחר להעיד מזכרונו, מבלי להידרש למסמכים אותם ערך ובנסיבות אלה, חסרו בעדותו עובדות מהותיות, אותן ניסה ב"כ המאשימה להשלים בחקירתו הראשית של העד, כך למשל, בעדותו הספונטנית, לא התייחס כלל העד לקיומו של תמרור בכיוון נסיעת הנאשם.

הנאשם עמד על גרסתו, ועדותו בבית המשפט עשתה עלי רושם אמין. תימוכין לגרסת הנאשם, ניתן אכן למצוא ב-נ/1, אותה סקיצה שערך העד ומתארת את מצב כלי הרכב במועד העבירה ובה בחר העד לסמן תחילה את הרכב שנסע בשדרות ירושלים, כאילו חלף את הצומת כאשר הנאשם נכנס אליו ובהמשך, תיקן את הסקיצה והחזיר את הרכב לנקודה סמוכה יותר לתחילת הצומת.

לאור כל האמור לעיל, החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

המועד שנקבע למתן הכרעת דין מבוטל, המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ב כסלו תשע"ד, 25 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.