ת"פ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
55021-11-13
06/02/2014
|
בפני השופט:
ציון קאפח
|
- נגד - |
התובע:
מדינת ישראל- על-ידי ב"כ עו"ד שירי פרל
|
הנתבע:
קובי מרמור (עציר)- על-ידי ב"כ עו"ד שי שורר
|
גזר-דין |
גזר דין
הנאשם הורשע על פי הודאתו -במסגרת הסדר טיעון- בעובדות כתב האישום המתוקן בן שני אישומים:
האישום הראשון עניינו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (עסקה אחרת בסם), עבירה על פי סעיף 499(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") וייבוא סם מסוכן, עבירה על פי סעיף 13 לפקודת הסמים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.
האישום השני עניינו עבירות של קשירת קשר לביצוע עוון, עבירה על פי סעיף 499(א) לחוק והיזק בזדון (באמצעות אחר), עבירה לפי סעיף 448 לחוק.
האישום הראשון מספר כי עובר לחודש ינואר 2012, שלח הנאשם עבור אחר, מברזיל לישראל, חבילת דואר ובה קוקאין נוזלי, בנפח של 4 ליטרים וכן חצי ק"ג נטו סם מסוכן מסוג קוקאין באבקה.
עוד מספר האישום הראשון כיצד פעל הנאשם באמצעות אחר לאסוף את החבילה בתמורה ל- 5,000 דולר.
האישום השני מלמד כי הנאשם קשר קשר עם האחר -מהאישום הראשון- לגרום נזק לבעלים של משרד תיווך, ובתמורה הבטיח לאחר תשלום בסך 15,000 דולר.
האחר הגיע למשרד בשעת בוקר מוקדמת, כשהוא מצויד בבקבוק ובו דלק, שפך את הדלק על דלת המשרד והדליק אש.
כתוצאה מכך נגרם נזק לדלת.
הצדדים באו בהסדר טיעון לפיו יודה הנאשם בכתב האישום המתוקן ויורשע על פיו.
במסגרת ההסדר, נכללה הסכמה לתקופת מאסר בפועל.
בחנתי ההסדר ומצאתיו ראוי על פי מתחמי הענישה המקובלים. ראה לעניין זה ובאבחנות המתחייבות לקולא ולחומרה, ע"פ 5741/11 סוארכה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 20.1.13)
בתחילה סברו הצדדים כי מאסר על תנאי עומד ותלוי נגד הנאשם, אך מאוחר יותר הודיעוני כי לא אלה הם פני הדברים.
ההסדר כולל תקופת מעצר בת שנה אחת לערך, אותה ריצה הנאשם בברזיל, עד להסגרתו ארצה. למדתי לדעת מפי הנאשם כי תקופה זו הייתה קשה ביותר עבורו. הנאשם הגדיר את תנאי המעצר בישראל: "פה אני בחופש ושם זה בית סוהר".
לעניין העונש הסכימו הצדדים:
1. מאסר מוסכם למשך 65 חודשים ו-28 ימים לריצוי בפועל.
2.המאסר בפועל שיושת על הנאשם יימנה החל מיום 28.12.2012.
3.מאסר על תנאי על כל עבירת סמים (כולל נגזרות) ועל כל עבירה בה יורשע.
4.קנס כספי לשיקול דעת בית המשפט.
בבואי לשקול הקנס אשר יושת על הנאשם, אני מביא במניין השיקולים גזרי דין במקרים דומים ואף חמורים יותר. כך למשל ראה ע"פ 6409/12 מדינת ישראל נ' אלגדיפי (פורסם בנבו, 5.6.2013). יש ליתן אל לב כמו כן, את המאסר הממושך, גילו הצעיר של הנאשם (בן 22) והעדר תמיכה כלכלית.