החלטה
רקע
1.לפניי בקשה שנייה לביטול כתב האישום בשל טענות מקדמיות, לפי סעיף 149 (3), (8) ו- (10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי").
2.נגד הנאשמים הוגש כתב אישום אשר מייחס להם את העבירות הבאות:
א.עיסוק ללא רישיון או היתר זמני בחודש אוגוסט 2007 והחל מיום 1.5.09 ואילך, עבירה לפי סעיפים 14 יחד עם סעיף 4 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק רישוי עסקים"), וסעיף 1 יחד עם פריטים 5.1א' לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה-1995 (להלן: "צו רישוי עסקים"); ולגבי נאשמים 206 גם לפי סעיף 15(2) לחוק הנ"ל (ריבוי עבירות).
ב.הפרה ו/או אי קיום תנאים שהותנו ברישיון העסק, עבירה לפי סעיפים 14 יחד עם סעיף 4 לחוק רישוי עסקים, וסעיף 1 יחד עם פריטים 5.1 א', 5.1 ב' ו- 5.1 ג' לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה-1995; ולגבי נאשמים 2-6 גם לפי סעיף 15(2) לחוק הנ"ל (ריבוי עבירות).
ג.הפעלת תחנת מעבר לפסולת ללא התשתיות והדרישות הקבועות בדין, עבירה לפי תקנות 2(1) ו- 2(7) לתקנות רישוי עסקים (תחנת מעבר לפסולת), תשנ"ח-1998 יחד עם סעיפים 10א' ו- 14 לחוק רישוי עסקים, ולגבי נאשמים 2-6 גם לפי סעיף 15(2) לחוק הנ"ל (ריבוי עבירות).
ד.גרימת זיהום אויר חזק ובלתי סביר וריח חזק ובלתי סביר (לגבי נאשמת 1), עבירה לפי סעיפים 3 ו- 4 יחד עם סעיפים 11(א), 11(ב) ו- 14 לחוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961 (להלן: "החוק למניעת מפגעים") ו/או לפי סעיפים 3(א), 63(ד), 84 ו- 93 לחוק אוויר נקי, התשס"ח-2008 (להלן: חוק אוויר נקי"), עם תקנות 2 ו- 9(2) לתקנות למניעת מפגעים (מניעת זיהום אויר וריח בלתי סבירים מאתרים לסילוק פסולת), התש"ן-1990 (ריבוי עבירות).
ה.הפרת חובת נושאי משרה לעשות ככל הניתן למנוע גרימת זיהום אוויר חזק ובלתי סביר וריח חזק ובלתי סביר (לגבי נאשמים 2-6), עבירות לפי סעיף 11 ג' יחד עם סעיף 11 לחוק למניעת מפגעים, ו/או לפי סעיף 64 לחוק אוויר נקי (ריבוי עבירות).
ו.זיהום מים, עבירות לפי סעיפים 20 ב' ו- 20 כא' לחוק המים, התשי"ט-1959 (ריבוי עבירות), ולגבי נאשמים 2-6 גם לפי סעיף 20 כב' לחוק הנ"ל (ריבוי עבירות).
ז.לכלוך רשות הרבים והשלכת פסולת ברשות הרבים (לגבי נאשמת 1), עבירה לפי סעיף 13(א)(1) יחד עם סעיף 2 לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק שמירת הניקיון").
ח.הפרת חובת נושאי משרה לעשות ככל הניתן למנוע השלכת פסולת ברשות הרבים ולכלוך רשות הרבים (לגבי נאשמים 2-6), עבירה לפי סעיף 15 לחוק שמירת הניקיון (ריבוי עבירות).
3.על-פי המתואר בעובדות כתב האישום נאשמת 1 הינה חברה פרטית אשר הפעילה לכל הפחות מחודש ינואר 2006 ואילך תחנת מעבר לפסולת הממוקמת בתל יצחק (להלן: "תחנת המעבר"). נאשמים 2-5 היו בעלי מניות בנאשמת 1 (להלן: "הנאשמת") ושימשו כחברי דירקטוריון בנאשמת. נאשם 2 שימש כמנהל תפעול של תחנת המעבר מטעם הנאשמת החל מחודש ספטמבר 2006.
4.עסק של תחנת מעבר לאיסוף אשפה ופסולת, לרבות הובלתה, עיבודה, ניצולה ומחזורה, הינו עסק טעון רישוי, לפי סעיף 1 לחוק רישוי עסקים ביחד עם פריטים 5.1א', 5.1 ב' ו- 5.1 ג' בתוספת לצו רישוי עסקים.
5.לנאשמת היו רישיונות עסק זמניים מספר 4435 לניהול תחנת המעבר, בכפוף לתנאים נוספים ברישיון העסק מטעם המשרד להגנת הסביבה, לגבי התקופה שבין 1.5.06 ועד ליום 20.7.07 ולגבי התקופה שבין 1.9.07 ועד ליום 30.4.09 (להלן: "רישיון העסק").
6.ביום 5.2.06 הותנו תנאים נוספים ברישיון העסק (להלן: "תנאי רישיון העסק"), כפי שפורט בהרחבה בכתב האישום. על-פי הנטען בכתב האישום במועדים שונים בשנים 2006-2007 בוצעו העבירות האמורות, כאשר בחלק מהמועדים הנאשמת ניהלה את תחנת המעבר מבלי שיש לה רישיון עסק כדין, וחלק מן המעשים בוצעו בניגוד לתנאי רישיון העסק. לפי האמור בכתב האישום תחנת מעבר לאיסוף פסולת הינה עסק טעון רישוי, והנאשמים ניהלו עסק כאמור במשך חודש אוגוסט 2007 והחל מיום 1.5.09 ואילך, משך תקופה מצטברת של כשנתיים וחצי מבלי שהיה בידי מי מהם רישיון עסק כדין. עוד מפרט כתב האישום בהרחבה מעשים אשר עולים לכאורה כדי עבירות של זיהום אויר, זיהום מים, וכן לכלוך והשלכת פסולת ברשות הרבים.
טיעוני הצדדים
7.טענתם הראשונה של הנאשמים היא כי הופרה זכות הטיעון שלהם. ב"כ הנאשמים טענו כי לנאשמים כלל לא נערך שימוע ולא ניתנה להם האפשרות להשמיע את טענותיהם בטרם הגשת כתב האישום. זכות השימוע היא זכות מן הצדק הטבעי והיא מחויבת בנסיבות העניין. לכן, ההחלטה להגיש את כתב האישום, שהיא בבסיסה החלטה מנהלית, תוך פגיעה בזכות הטיעון של הנאשמים, היא החלטה שלא בסמכות. הפרת חובת השמיעה, לטענת ב"כ הנאשמים, מובילה לבטלות של המעשה המנהלי שנעשה תוך הפרתה, ולכל הפחות, לבטלות יחסית.
טענתם השנייה של הנאשמים הינה לפגמים בכתב האישום. ב"כ הנאשמים טענו כי על אף החובה המוטלת עליה, המאשימה לא ניסחה את העובדות הנטענות בכתב האישום בבהירות. אף הוראות החיקוק, אשר לפיהן מואשמים הנאשמים, אינן מפורטות דיו. לטענתם, פגמים בניסוח העובדות ובפירוט הוראות החוק עלולים להטעות את הנאשמים ולפגוע ביכולתם להגן על עצמם בפני האישומים נגדם. הפגמים הנטענים בכתב האישום פורטו באריכות ובפירוט בטענות המקדמיות שהגישו הנאשמים.
טענתם השלישית של הנאשמים הינה התיישנותן של חלק מהעבירות בכתב האישום. ביחס לסעיפים 3,5,7 ו-8 לחלק ג' לכתב האישום, טענו ב"כ הנאשמים כי העבירות המפורטות בהם התיישנו. לטענת ב"כ הנאשמים, העבירות דנן הינן "עבירות קנס", ולפי סעיף 22א(א) לחוק סדר הדין הפלילי, חלה התיישנות על עבירות אלו, ולכן לא ניתן להגיש בגינן כתב אישום.