החלטה
1.נגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירות של הפעלת תחנת מעבר לפסולת ללא התשתיות והדרישות הקבועות בדין, גרימת זיהום אוויר חזק ובלתי סביר וריח חזק ובלתי סביר, אי נקיטת אמצעים למניעת זיהום אוויר וריח בלתי סבירים מתחנת מעבר לפסולת, ולכלוך רשות הרבים והשלכת פסולת ופסולת בניין ברשות הרבים.
בנוסף יוחס לנאשמים 2, 4, 5, ו- 7-11 ביצוע עבירה של עיסוק ללא רישיון או היתר זמני בעסק שהינו תחנת מעבר לאיסוף אשפה ופסולת ובאשר לנאשמים 1-3 ו- 6 ביצוע עבירה של הפרה ו/או אי קיום תנאים שהותנו ברישיון העסק.
2.ב"כ הנאשמים 10 ו- 11 טען במסגרת טענות מקדמיות שהעלה כי על פי סעיפים 10 ו- 11 לרקע הכללי של כתב האישום, מוגדרים מרשיו בכלליות כנושאי משרה אצל הנאשמת 4 ועתר לבית המשפט להורות למאשימה לפרט עניין זה לאשורו.
3.ב"כ הנאשמים 4, 6, 8 ו- 9 העלה גם הוא טענות מקדמיות. זאת, ככל הנוגע לקיום או העדר של כתב הסמכה של התובע שהגיש את כתב האישום (להלן: "הטענה הראשונה").
כמו כן טען באשר לפגמים שנתגלו בכתב האישום, ככל הנוגע לסעיפים 1, ו- 15 עד 38, כמפורט בטיעוניו בכתב, אשר בגינם נמנעה מהנאשמים הזכות להתגונן כדבעי. בהקשר לכך עתר ב"כ הנאשמים לבית המשפט להורות על תיקון כתב האישום כמתחייב. (להלן: "הטענה השנייה").
בנוסף טען ב"כ הנאשמים באשר לפגמים בכתב האישום המתייחסים להוראות החיקוק שיוחסו לכל אחד מהנאשמים ואי פירוט החלופה הרלוונטית. בהקשר זה טען גם באשר לסעיף 4 לחוק למניעת מפגעים, תשכ"א-1961 אשר בוטל במסגרת תיקון מס' 4 לחוק זה בשנת 2008 וכן בדבר הצורך למחוק את הטיעון העובדתי המתייחס לתקנה 9(2) לתקנות למניעת נפגעים (מניעת זיהום אוויר וריח בלתי סבירים מאתרים לסילוק פסולת) תש"ן-1990, הואיל ותקנה כאמור אינה קיימת בתקנות הנ"ל (להלן: "הטענה השלישית").
עוד טען ב"כ הנאשמים באשר להתיישנות העבירה המיוחסת לנאשמים מאחר וחלף פרק זמן העולה על שנתיים מאז ביצועה ועד להגשת כתב האישום בעניינם. ב"כ הנאשמים שמר על זכותו לפירוט טענותיו אלה, לאחר שהמאשימה תפרט את הוראות החיקוק הספציפיות המיוחסות לכל אחד מהנאשמים(להלן: "הטענה הרביעית").
בהקשר לטענה הרביעית עתר ב"כ הנאשמים לבית המשפט להורות כבר עתה על מחיקת האישום המתייחס לנאשם 8 כמפורט בסעיף 6 לכתב האישום בשל התיישנות העבירה לפי סעיף 2 לחוק שמירת הניקיון. זאת לאור הנטען בסעיף 8 לחלק הכללי של כתב האישום כי הנאשם 8 שימש כמנהל תפעול אצל הנאשמת 4, עד לחודש אפריל 2008.
4.ב"כ הנאשם 7 הצטרף לטענות המקדמיות שהועלו דלעיל ועתר גם הוא לבית המשפט לקבלן ולהורות על תיקון כתב האישום בהתאם, גם בנוגע למרשו.
5.באשר לטענה הראשונה, הציג ב"כ המאשימה את כתבי ההסמכה הרלוונטיים למועד הגשת כתב האישום וגם למועד התנהלות ההליכים עד כה, קרי, בשנים 2010-2011.
באשר לטענה השנייה, ציין ב"כ המאשימה כי כתב האישום מפורט דיו, עונה על דרישות סעיף 95 לחסד"פ ומאפשר לנאשמים להתגונן מפניו כיאות. ולא כל שכן תוך מתן הדעת מעבר למפורט בו, לכלל חומר החקירה שנאסף ע"י הרשות החוקרת ונמסר לעיון הנאשמים.
באשר לטענה השלישית, ציין ב"כ המאשימה כי מהעבירה המיוחסת לנאשמים בסעיפים 1 ו-2 לפרק ג' ומהוראות החיקוק המפורטות בו, נלמד גם העונש שניתן להטיל בגינה. באשר להוראת החיקוק מס' 3, ציין ב"כ המאשימה כי דין הטענה להידחות מאליה שכן סעיף זה אינו נוגע לחוק למניעת נפגעים אלא לחוק רישוי עסקים ולתקנות מכוחו, כמפורט בכתב האישום.
באשר לטענה בדבר ביטול סעיף 4 לחוק למניעת נפגעים, טען ב"כ המאשימה כי האיסור על גרימת זיהום אוויר לא בוטל, אלא מצוי כיום בחוק אוויר נקי תשס"ח-2008 שנכנס לתוקפו לאחר מועד ביצוע העבירות, ביום 1.1.11. בהקשר זה הפנה ב"כ המאשימה להוראת סעיף 5(א) לחוק העונשין.
ככל הנוגע לתקנה 9(2) לתקנות למניעת נפגעים, טען ב"כ המאשימה כי נפלה טעות, והמדובר בתקנה 9(א)(2) לאותו החוק.
באשר לטענה הרביעית, ציין ב"כ המאשימה כי העבירות המיוחסות לנאשם 8 מסווגות כעבירות מסוג "עוון" וזאת בשים לב לגובה הקנס ומשך תקופת המאסר הנקובה בצידן ועל כן תחול עליה תקופת ההתיישנות החלה בעבירות אלה. בנוסף ציין כי בכל מקרה מרוץ ההתיישנות נעצר לפרק הזמן בו מבוצעות פעולות חקירה ועל כן גם דין טענה זו להידחות.
דיון
6.מצאתי ממש בטענה המקדמית שהעלה ב"כ הנאשמים 10 ו-1, ויהא על המאשימה לפרט בסעיפים 10 ו- 11 לכתב האישום, את מהות המשרה שנשא לטענתה כל אחד מהנאשמים אצל הנאשמת 4 , כפי שפורט גם באשר ליתר הנאשמים בכתב האישום.
7.ככל הנוגע לטענות המקדמיות שהועלו ע"י ב"כ הנאשמים 4 ו- 6-9:
באשר לטענה הראשונה, צורפו כתבי ההסמכה של התובע החתום על כתב האישום ודינה להידחות.