1.בהחלטה שניתנה בעניינו של המשיב בתאריך 17/1/2012 בחנתי את הראיות עד השלב של כבילת השוטרים את המשיב במהלך האירוע נשוא כתב האישום. זאת בשל כך שהנאשם העלה טענות קשות בעניין הכאתו על ידי השוטרים, ולפיכך ניתן בשלב ראשון אישור של מח"ש רק עד השלב הנ"ל. טענותיו של המשיב נבדקו על ידי מח"ש ולדברי ב"כ המבקשת מח"ש סגר את התיק שנפתח כנגד השוטרים בטענה של העדר אשמה. משכך, יש מקום לבחון את הראיות מאותו שלב שבו עצרנו ועד תום האירוע. בחינה זו מובילה למסקנה, שגם לגבי החלק השני של האירוע יש ראיות לכאורה.
רמזקר מציין בדו"ח הפעולה שלו שבמהלך הכבילה של המשיב הוא התנגד וקילל וכי כל עת האירוע נדף מפיו ריח של אלכוהול.
אלירן כותב במזכר מיום 31/12/2011 שבהמשך לאירוע, כאשר המשיב היה בתחנת המשטרה ברחובות, ראה אותו המשיב ואמר לו שהוא מכיר אותו מגדרה והוא יגיע אליו ויגרום לו לשלם על מעצרו.
קונסי מציין בדו"ח הפעולה שלו שלאחר שהמשיב נכבל, הגם שהתנגד, הוא הועבר לתחנה ושם המשיך לקלל ולאיים במילים "יא שוטר מניאק, אני אזיין אותך, אני ישבתי חמישה מאסרים".
השוטרת ונונו מציינת בדו"ח הפעולה שלה שלאחר שהמשיב נכבל, הוא נלקח לניידת, במהלך הנסיעה הוא צעק שהוא שונא שוטרים, קילל "יא שרמוטה, שוטרת זונה" ובתחנה עצמה הוא המשיך לקלל, צעק שהוא שונא שוטרים, כינה את השוטרים "זונות", אמר שהוא ישב מאסרים בכלא בגין תקיפת שוטרים ולא יפסיק אף פעם לברר איפה אפי גר והוא יגיע אל ביתו.
השוטר יאיר כהן כותב בדו"ח הפעולה שלו שכאשר הוא הגיע למקום הוא הבחין בבחור כבול בידיו וברגליו, מספר שוטרים מנסים להשתלט עליו, תוך שהוא היה עם הפנים לרצפה הוא קילל את השוטרים, צעק שהוא ירצח את כולם, השוטר קונסי ניסה להרים אותו אך הוא התנגד, כהן עצמו סייע בהרמת המשיב, הוריד אותו במדרגות והוביל אותו לניידת תוך שהמשיב מקלל ואומר שאם לא יפתחו לו את האזיקים הוא יזיין את כל נשות השוטרים. כהן מציין שכאשר הוא הכניס את המשיב לניידת הוא הבין שפניו עם דם והוא לא מצליח לפתוח את עיניו. במהלך הנסיעה קילל המשיב את השוטרים.
השוטר דרור סטמקר מציין שהוא הגיע למקום בשלב של ההשתלטות על המשיב, ואומר שבתחנה אמר המשיב שהוא "שם זין על השוטרים" ועשה תנועות מגונות.
השוטר קובי רז כותב במזכר מיום 31/12/2011 שבהמשך לחקירתו של המשיב, קילל אותו המשיב, אמר לו "מזדיין" והפנה לעברו אצבע והכל תוך שהוא מחייך ונראה מרוצה. רז מציין שהוא ראה שריטה על אפו של המשיב. עוד הוא מציין במזכר נוסף מיום 1/1/2012 כי המשיב סירב שיצלמו אותו.
השוטרים חזי ושתי ואיירין ונונו כותבים במזכרים מיום 1/1/2012 שבמהלך המעצר של המשיב נדף ממנו ריח של אלכוהול.
מה שנאמר לעיל מבסס את הטענה לעניין האיומים על השוטרים, אלה שנמשכו גם לאחר שהמשיב כבר נכבל. דהיינו, קיימות ראיות לכאורה גם לגבי החלק השני של האירוע, זה שארע לאחר שהמשיב נכבל.
2.כפי שציינתי בהחלטה מיום 17/1/2012, כבר מהחלק הראשון של האירוע מתבקשת המסקנה בדבר קיומה של עילת מעצר. מסקנה זו מתחזקת גם לנוכח מה שקרה בהמשך האירוע.
משנמסרה הקלטת לידי המשטרה והמאשימה, היא הוצגה בפני בית המשפט במהלך הדיון האחרון, ובה נראים שני שוטרים כאשר הם מנסים לכבול את המשיב ובמהלך ניסיון הכבילה אפשר להבחין שהם מכים את המשיב. כפי שציינתי לעיל, מח"ש קבע שיש לסגור את התיקים, לא ברור לי על מה מבוססת קביעתו זו של מח"ש שכן על פני הדברים נראה שהיה מקום להגיע למסקנה הפוכה.
3.חלופת מעצר
את שאלת חלופת המעצר ביקשתי לבחון באמצעות תסקיר שניתן על ידי שירות המבחן. תסקיר זה מונח בפני ולאור האמור בו נבדוק להלן את חלופת המעצר. לפני שנעשה זאת נאמר באופן ברור וחד משמעי שמה שנקלט בקלטת איננו מאיין לא את עילת המעצר ולא את המסקנה בדבר המסוכנות שנשקפת מפני המשיב, זאת משום שלצד ההתנהגות של השוטרים נראה בבירור שהמשיב ממשיך להשתולל, להתנגד לכבילה ונראה בבירור שאחד השוטרים חבול כאשר החבלה לא מתרחשת במהלך הקטע שנקלט בקלטת, מכאן ברור שתקיפת השוטרים ארעה לפני אותו קטע היינו, לפני השלב של כבילת המשיב.
העובדה שמח"ש קבע את שקבע אין בה כדי להוביל מיני וביה למסקנה שיש מקום להורות על שחרורו של המשיב. אם קביעתו של מח"ש איננה נכונה או איננה הוגנת או מובילה לתוצאה של איפה ואיפה בין המשיב לשוטרים, פתוחה הדרך בפני המשיב לאחוז בכל הליך חוקי שעומד לרשותו כדי לערער על קביעתו של מח"ש.
לגופו של עניין, תסקיר שירות המבחן שמונח בפני סורק את הרקע האישי והמשפחתי של המשיב, עומד על כך שתהליך ההתדרדרות של המשיב החל עוד בהיותו נער בן 11, עת החל להשתמש בסמים ואלכוהול, כשההתדרדרות לסמים הובילה אותו בסופו של דבר לשימוש בסמים קשים מסוג הרואין וקוקאין. שירות המבחן מתרשם שלמשיב קשיים רבים ועם זאת המשיב מתייחס בביטול למפגש עם שירות המבחן ושלל נזקקות טיפולית. שירות המבחן מתרשם שמה שמאפיין את ההתנהגות שלו הם מאפיינים אלימים, חוסר יציבות, חוסר גבולות ואימפולסיביות והכל על רקע של בעיות נפשיות, העדר תמיכה משפחתית משמעותית וכאמור גם שימוש בסמים קשים ואלכוהול. בנסיבות אלה בא שירות המבחן למסקנה שקיימת רמת סיכון גבוהה למעורבות בהתנהלות אלימה ולא זו בלבד אלא שמידת החומרה הצפויה של תוצאות האלימות צפויה להיות גבוהה אף היא. לכן אין שירות המבחן בא בהמלצה לשחרר את המשיב, והוא סבור שהמשיב זקוק לגבולות ברורים, נוקשים ודומיננטיים, כאלה שניתן להשיג אותם בבית המעצר.
חרף המלצת שירות המבחן עותר הסנגור לשחרר את הנאשם וזאת משיקולים ראייתיים ומשיקולי צדק. בטענה לעניין השיקולים הראייתיים אין ממש, שכן כפי שציינתי לעיל הגם שנראה שננקטה אלימות כנגד המשיב, הרי הוא נקט לפני זה אלימות קשה כנגד השוטרים, כך שאין כרסום באשר לראיות. באשר לשיקולי הצדק, כפי שציינתי לעיל גם אם ננקטה מדיניות של איפה ואיפה, ניתן לערער על מה שנקבע כלפי השוטרים ואין בכך כדי להוות בסיס לשחרורו של מי שמסוכן לציבור – בכלל, ולשוטרים בפרט.
למעשה אין בפי הסנגור הצעה ממשית לחלופת מעצר, זולת הבקשה שהמשיב ישוחרר – לא הוצגו אפילו תנאי שחרור, וזאת בצד בקשה ששירות המבחן יבדוק האם יוכל המשיב לעזוב את מב"ן, שם הוא שוהה בימים אלה, לאשפוז אזרחי. גם הצעה זו איננה הצעה של ממש, שכן שליחתו של המשיב לאשפוז אזרחי לא יכולה לאיין את המסוכנות שנשקפת מפניו. ככל שזקוק הוא לטיפול רפואי, זה בוודאי יינתן לו במסגרת מב"ן, ועדיין צריך לאיין את המסוכנות שנשקפת מפניו, ובנסיבות כפי שתוארו לעיל, לנוכח מה שנכתב בתסקיר שירות המבחן, ובהעדר חלופה רצינית שתבטיח איון המסוכנות, המסקנה היא שאין מקום להורות על שחרורו של המשיב.
4.סוף דבר – אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.